ד', עורך דין בשיכון ובינוי, 35, צופים. התייצב לשירות בדובדבן ב־7.10
איך היחס של המעסיק לשירות המילואים? "בקבוצת שיכון ובינוי היחס מעולה. שומרים על קשר כדי לדרוש בשלומי, שולחים כל הזמן חבילות מפנקות למשפחה שלי. מבחינת העבודה, לא לוחצים עליי בכלל ומאפשרים לי שקט נפשי לתת את כל כולי בצבא".
איך מתמודדים בבית? "לא פשוט בכלל. יש לי שלושה ילדים, בני 2.5, 4, 7 ואישה, שמחכים ומתגעגעים מאוד. יצאתי הביתה סך הכל שלוש פעמים מאז תחילת הלחימה לגיחות קצרות, אבל המשפחה מבינה, תומכת ומחזקת אותי".
רגע אחד מהשירות עד כה שנצרב בזיכרונך? "לא אשכח את המכתבים שהגיעו אלינו מילדי ישראל. שלחו לנו שפע של פינוקים, אוכל וחיזוקים, שריגשו את כולנו מאוד. אנחנו עטופים מכל כיוון".
זוהר בראשי, מנהלת חנות פוקס, עופר הקניון הגדול פתח תקווה, 25, ראש העין. התייצבה ב־7.10 לשירות כטכנאית דרג א' בחיל האוויר
איך היחס של המעסיק לשירות המילואים? “מאוד חם ותומך. דואגים לי, מתעניינים בשלומי ושואלים כל העת אם ניתן לעזור ולסייע. אני מרגישה שלצד המשימה החשובה שאני עושה מתגעגעים אליי ומחכים מאוד לחזרתי, וזו תחושה שמחממת את הלב ומחזקת. במהלך נובמבר פוקס שלחו לכל מנהלי החנויות זרי פרחים ומארז שוקולדים לכבוד השבת. הוריי קיבלו את המתנה וזה מאוד ריגש אותי. אני יודעת שקבוצת פוקס תרמה רבות במהלך המלחמה - לחיילים, למפונים, למטה החטופים ולהרבה משימות נוספות, ואני גאה להיות חלק מהמשפחה הזו".
איך מתמודדים בבית? “ההורים שלי מתגעגעים ודואגים לי מאוד. אני בת יחידה וזה מקשה עליהם עוד יותר, אבל כמובן שהם תומכים בי ומבינים את המצב. לא מזמן, במהלך שירות המילואים, חגגתי יום הולדת, וההורים שלחו לי פרחים ודובי לבסיס - זה מאוד ריגש אותי".
רגע אחד מהשירות עד כה שנצרב בזיכרונך? “לא אשכח את ארוחת שישי הראשונה בבסיס. ראיתי כל כך הרבה אנשים מכל קצוות הארץ שהגיעו למילואים, כולם למטרה אחת, כולם יחד, זה היה מאוד מרגש".
משה כהן, מנהל מחלקת סוקרים בחטיבה לביטוח כללי, מגדל, 52, גדרה. התייצב ב־7.10 לשירות מילואים
איך היחס של המעסיק לשירות המילואים? “המנהלות שלי אומנם מתגעגעות אך מאוד מבינות את המצב ואת הצורך המבצעי בגיוסי למילואים ומנסות לתת מענה למחלקה ולצרכיה. יחד עם זאת, מתוקף תפקידי ובתקופה זו של סוף השנה, אני מתנהל בשעות הפנאי שיש לי בטלפונים ובמיילים עם החיתום והסוכנים על מנת לתת מענה טוב גם בתקופה קשה זו".
איך מתמודדים בבית? “הילדים כבר גדולים ולמזלי אשתי מצליחה להתמודד בלעדיי עם עבודות הבית, המטלות השונות והילדים, ככה שזה מקל מאוד".
רגע אחד מהשירות עד כה שנצרב בזיכרונך? “המראות של יישובים ריקים מאדם ובתים מנופצים, שרופים והרוסים, הם משהו שהמוח לא מעכל, את גודל האסון והרוע שהביאו איתם המחבלים".
מאיר שוקר, מנהל חנות פוקס הום, עופר הקניון הגדול פתח תקווה, 24, אלעד, התייצב ב־7.10 לשירות כלוחם בגדוד 551
איך היחס של המעסיק לשירות המילואים? “קיבלתי הרבה חום ואהבה מהמנהלים שלי בפוקס הום. מנכ"לית החברה טליה פורת וסמנכ"לית המכירות ענבר סטולרו דאגו לי מהרגע הראשון עם פרוץ המלחמה ודרשו באופן שוטף בשלומי. גם המנהל הישיר שלי שמר עמי על קשר ודאג לוודא שלא חסר לי דבר. בתחילת המלחמה העברתי לטליה רשימת מוצרים שחסרים לנו בפלוגה, והיא מיד הרימה את הכפפה ותרמה לנו כ–70 שק"שים. בנוסף, כל בעיה שהייתה לי טופלה מיידית ועם הרבה תשומת לב ואכפתיות. אני מרגיש שהחברה מחבקת אותי ומעריכה את העשייה שלי למען המדינה".
איך מתמודדים בבית? “בתקופה הזו חזרתי לגור עם הורים. אנחנו שלושה אחים שמשרתים בצבא, אז להורים שלי לא פשוט, אבל הם מבינים ותומכים בנו לאור גודל השעה. במהלך התקופה ההורים פינקו אותי בחבילות מהבית. אמא שלי אפילו שלחה לי אוכל חם של בית, זו תחושה עוטפת ומחממת את הלב להרגיש קרוב הביתה כשאתה עמוק ברצועה".
רגע אחד מהשירות עד כה שנצרב בזיכרונך? “מאוד התרגשתי בהדלקת נרות חנוכה שקיימנו בעזה. כ־40 לוחמים מכל גוני האוכלוסייה, אנשים שהגיעו מכל קצוות הארץ, כל אחד עם הסיפור האישי שלו, מדליקים יחד נרות חג. זה היה מאוד מאחד ומרגש".
סער כרמלי, עובד חברת כאל, 41, פתח תקווה. התייצב ב־15.10 לשירות כמש"ק כוח אדם בחטיבה 460
איך היחס של המעסיק לשירות המילואים? "מפרגן. אני מאוד מעריך את כרטיס האשראי הדיגיטלי שהחברה נתנה, את שיחות הטלפון ואת ההתעניינות. אני מנהל צוות של עובדים ותיקים ואחראיים שידעו להתנהל בצורה עצמאית".
איך מתמודדים בבית? "הבנות קצת חששו בכל פעם ששמתי מדים, אבל הרגעתי אותן שאני לא בתפקיד לחימה. יש הרבה שיחות וידיאו, בעיקר עם הבת הקטנה".
רגע אחד מהשירות עד כה שנצרב בזיכרונך? "היה אירוע שבו הייתי צריך לאסוף ציוד של לוחמים מטנק שעלה על מטען. הייתי צריך להעמיס את כל הציוד לרכב ולנסוע מזיקים למרכז וכל הדרך היה ריח של שרוף באוטו. תפקיד נוסף שהיה לי הוא להעביר ציוד של חללים מהיחידה לבסיס במרכז, ובכל פעם מחדש זה קשה".
מיכאל וקסלר, אחראי ידע ובקרה במחלקת בית־לקוח בסלקום, 37, חיפה. התייצב ב־8.10 לשירות כלוחם בחטיבה 4
איך היחס של המעסיק לשירות המילואים? “ככלל, קבוצת סלקום מציגה מחויבות כלפי המדינה ותושביה ומכילה באופן מלא התגייסות כוח אדם רב לשירות המילואים. הדבר נותן ביטוי לערכים של אחריות, מסירות והקרבה ומהווה דוגמה חיובית לשאר החברות במשק. באופן אישי, הדאגה, ההתעניינות והרצון לסייע ולעזור הם ברמה היומית. המנהלים, חברי הצוות והעובדים מחזקים בכל הזדמנות".
איך מתמודדים בבית? “אני מניח שלא שונה בהרבה מהתמודדות של שאר משפחות המגויסים במלחמה ומהדינמיקה כתוצאה מכך. דאגה קבועה תוך הבנה מלאה של המצב. החיזוקים הבלתי פוסקים, התמיכה, החיבוקים, הרצון להבין ולדעת את המשימות ואת קצב ההתקדמות והשאלות הבלתי פוסקות מתי כבר נקבל הודעה על סיום השירות - מלווים כל העת. המלצה שלי: בניית רשת תמיכה בקרב כל בני המשפחה והחברים שייתנו בעיקר תמיכה רגשית בזמן אי־הוודאות שהעורף נמצא בו. תהיו שם אחד בשביל השני. ככל שהעורף חזק יותר ותומך יותר, זה יניע אותנו להכנעת האויב במהירות".
רגע אחד מהשירות עד כה שנצרב בזיכרונך? “מוזר לחשוב על רגע אחד כשמדובר על תקופה כל כך ארוכה ומשמעותית. אברהם לינקולן פעם אמר, ‘הדבר הטוב ביותר לגבי העתיד הוא שהוא מגיע רק במינון של יום אחד בכל פעם'. בסופו של יום, אנו אזרחים שנקטעה שגרת חיינו בשל אסון ה־7.10, ולכן מבחינתי כל יום נצרב בזיכרון. החל מיום הגיוס והקליטה דרך הכניסה הראשונה לשטחי הרצועה והלחימה, השהייה בשטח בזמן ההפוגות, היציאות הקצרות להתרעננות והישיבות הקצרות על קפה עם שאר הלוחמים. עם זאת, אם להצביע על אחד משמעותי שמלווה אותי עד היום הוא ללא ספק החצייה הראשונה של הגדר לכיוון שטח הרצועה. ההבנה כי אנחנו לוקחים חלק משמעותי בהיסטוריה של מדינת ישראל היא בלתי ניתנת לתיאור למי שלא חווה אותה בעצמו. נעשה ונצליח, הכל קטן עלינו".
אייל שפירא, מנהל מפעל משגב באלתא, 47, התייצב ב־7.10 לשירות בגזרה הצפונית
איך היחס של המעסיק לשירות המילואים? "הנהלת אלתא ותע"א, העמיתים, הסגנים וראשי המנהלים הכפופים תומכים וממשיכים לקדם את העסקים ולתמוך במערכות מכ"ם להגנת שמי המדינה 24/7. כולם נותנים רוח גבית ויש התעניינות רבה, כולל שיחות עם המשפחה ומשלוחי אוכל ופינוקים למילואים".
איך מתמודדים בבית? "השבועות הראשונים היו מורכבים מאוד בבית, היה פחד גדול מהחוליות שהסתובבו עדיין בשטח, למטחי הרקטות לאורך השנים התרגלנו, אבל החשש מחדירה ליישוב היה גדול. אשתי הילה גיבורה והחברים הקרובים ביישוב, שחלקם גם חברים לעבודה, עטפו את המשפחה בעורף (שלמעשה היה החזית), כולל משמרות שינה אצלנו מספר פעמים בשבוע. שני אחיי מגויסים כך שהמשפחה לא באמת יכלה לסייע".
רגע אחד מהשירות עד כה שנצרב בזיכרונך? "בשבת שלאחר ה־7 באוקטובר בתי הייתה אמורה לחגוג בת מצווה. כמובן שמיד דחינו את החגיגות והמסיבות. באותה שבת בבוקר, אחרי משמרת לילה, החלטתי לשמח אותה ונסעתי מהצפון הרחוק הביתה, נישקתי, חיבקתי, הדלקנו נר וחזרתי חזרה. בדרכי הביתה ראיתי את אחת ממערכות המכ"ם להגנה אווירית עולה צפונה, מערכת אשר הייתי שותף לפיתוחה עם עובדי אלתא והתע"א. ברגעים אלו הרגשתי תחושת גאווה אמיתית ושותפות בהגנה על ביטחון המדינה לא פחות מהיותי מפקד במילואים".
אברהם, מהנדס תעשייה וניהול תמיכה בלקוח בחטיבת אלתא של התעשייה האווירית, 34, התייצב ב־7.10 לשירות במחנה שורה כקצין מבצעים בגדוד המאנ"ח
איך היחס של המעסיק לשירות המילואים? "תמיכה מלאה של כל ההנהלה - החל מראש התחום, ראש המנהל, ההון האנושי ועד למנהל המפעל. כל הזמן שואלים לשלומי ודואגים שלא יחסר לי כלום. זה מעודד ונותן כוח להמשיך. בנוסף, תע"א שולחת מארזים מתוקים לאישה שבבית עם הילדים. אני משתדל לשלב עבודה יחד עם שירות המילואים, אני משתבץ למשמרות לילה במילואים ובבוקר מגיע לעבודה. זה אומנם לא קל, אבל אלתא לוקחת חלק משמעותי בלחימה ובהגנה על העורף ועל החיילים בשטחי הלחימה, ובשבילי להגיע לעבודה בזמן מלחמה זה חלק מהמאמץ המלחמתי, בנוסף לשירות המילואים".
איך מתמודדים בבית? אשתי אושרית, שמטפלת בחמישה ילדים קטנים, שיהיו בריאים, היא הגיבורה האמיתית. אשתי לקחה על עצמה את כל הטיפול בילדים ובמטלות הבית. הם כמעט ולא רואים אותי, אבל הם מבינים את החשיבות ותומכים בי תמיכה מוחלטת מתוך הבנה שנדרש עוד קצת מאמץ ובע"ה המציאות תשתנה ונחזור לימים טובים יותר".
רגע אחד מהשירות עד כה שנצרב בזיכרונך? "ה־7 באוקטובר, אז הוקפצתי למחנה שורה וראיתי שיירה שלא נגמרת של משאיות קירור. כל משאית פרקה כ־30 גופות, חשבתי שאני בחלום, אבל מהר הבנתי שזה לא חלום, זאת המציאות אליה נקלענו, ועם זה אנחנו צריכים להתמודד. ברוך השם, תוך זמן קצר כל הצבא עמד על הרגליים וראינו את דגלי ישראל מונפים בגאווה ואת החנוכיות המאירות ברחבי עזה".
אור, מטיס כטמ"ם במבצעי אוויר של התעשייה האווירית וכן חבר בצוות פיתוח עסקי, 32, התייצב ב־7.10 לשירות כמטיס בטייסת כטמ"ם ה"שובל"
איך היחס של המעסיק לשירות המילואים? "היחס של החברה למילואים מעולה. תומכים, מתעניינים ומבינים את גודל השעה".
איך מתמודדים בבית? "בת הזוג מתקשה בשל חוסר הנוכחות והלו"ז הבלתי מתוכנן אך תומכת ומבינה".
רגע אחד מהשירות עד כה שנצרב בזיכרונך? "היו מספר אירועים שבהם באמצעות אמצעי תצפית ומודיעין אשר על גבי המל"טים זיהינו איום של חוליות מחבלים ונ"ט לפגוע בחיילינו כאשר היו כבר במרחק של 100 מטרים מהם, והמידע הקריטי נשלח לכוח המתמרן בקרקע, שסיכל את האיום. בנוסף, צרובים לי בזיכרון הימים הראשונים בהם העבודה של המל"טים הייתה עדיין בשטחנו, ממש בתוך יישובי העוטף - זה לא משהו שחשבתי שאעשה אי־פעם, אבל זו סיטואציה שמחדדת את תפקידנו האמיתי - לשמור על הבית".
