בשבוע שבו הטיל שר הביטחון יואב גלנט פצצה על ראשי הסיעות החרדיות במסיבת העיתונאים ואמר כי לא יגיש את “חוק הגיוס“, אלא אם יקבל הסכמה רחבה של כל מרכיבי הקואליציה – יצא לדרך המחזור הראשון של “תחל"ס" (תוכנית חרדים לסדיר), יוזמה אזרחית חדשה של פעילים חברתיים חרדים בשיתוף פעולה עם צה"ל.
לקראת הפגישה עם גנץ, האריס מגבירה לחצים: "אנשים בעזה מתים מרעב"
ארה"ב עוצרת את השלמת החנק הכלכלי על חמאס: "רוצים עוד הוכחות מישראל"
התוכנית היא יוזמה של חברי פורום “שירות לכתחילה", פורום חרדי (חלק מחבריו שירתו בצבא וחלק לא) שלשיטתו השירות בצבא הוא לכתחילה ולא בדיעבד. כרגע בית האם של היוזמה הוא בירושלים, אך בקרוב יתפשט, כדברי היוזמים, לערים נוספות ברחבי הארץ.
“אין מה לעשות, נער חרדי שלא לומד כל היום תורה צריך להתגייס, אין סיבה שלא", אומר הרב משה תורג'מן, חרדי תושב אלעד, מיוזמי התוכנית. “אם נער לומד תורה כל היום והוא תלמיד ישיבה שקדן – אז שימשיך ללמוד. אבל אם נער חרדי לא לומד, אז במקום להסתובב ברחוב כל היום – הוא צריך להתגייס ולעשות שירות משמעותי, לא רק בשביל הצבא אלא גם בשבילו.
אחרי ה־7 באוקטובר ברור שאי אפשר יותר לטאטא את הנושא הזה מתחת לשטיח ו'להחליק' אותו, אלא יש למצוא את ההתאמות לכך, לא רק התאמות מול הצבא אלא גם מול הקהילה. אנחנו מציעים למי שלא לומד תורה כל היום לזכות באלטרנטיבה ראויה שמספקת לו כלים אישיים לבנות את עצמו דרך העצמה אישית הודות לגיוס לצבא".
מה מטרת היוזמה?
“ללוות את הנוער החרדי בכל שלב ובכל אספקט בדרך לגיוס: בתחילה הנציג שלנו מצלצל לנער ומסביר לו על התהליך טלפונית. לאחר מכן, בפגישת ליווי מורחבת, אנחנו לומדים את הצרכים של הנער, מתאימים לו מסלול שירות באופן אישי ולפיו אנו משבצים את הנער בפעילות תחל"ס. בהמשך, במהלך שלב ההכנה לגיוס, יתקיימו מפגשי הכנה, העצמה ואימונים קבוצתיים במשך ארבעה חודשים, אחת לשבוע, עד לגיוס.
כשהם מסופחים לגדודים יש לנו קבוצת רבנים שמלווה אותם כל השירות, ואנחנו גם דואגים להחזיר אותם לקהילה החרדית אחרי הצבא. יש נערים חרדים שמתגייסים לצבא ואחרי שהם משתחררים הם לא רואים את עצמם משתלבים שוב בחברה החרדית. לכן, מה שאנחנו עושים הוא שילוב בין החיים החרדיים ובין הצבא בשיתוף פעולה ובהתאמה אישית לכל מגויס. ישבנו עם כל גורמי הצבא כדי לעשות זאת נכון".
“צריך להתחיל מאיפשהו"
לטענת תורג'מן, מאז ה־7 באוקטובר משהו השתנה בתפיסה של החברה החרדית את נושא הגיוס לצה"ל. “תראה, אין רב אחד שיגיד לך שאסור לך להתגייס לצבא או שאתה לא צריך להתגייס", הוא אומר. "בתור חרדי, אני אומר זאת בכאב, לא יכול להיות שהחרדים לא לוקחים חלק במלחמה, זה לא הגיוני. זה צו מוסרי.
אין שום הצדקה לכך שחרדי לא יתגייס לצבא, לא יישא בעול או לא יהיה חלק. בתפיסת החרדים לפני ה־7 באוקטובר היה נהוג בקרב עצמם לחשוב שהם ‘עושים טובה' בזה שהם מתגייסים, אבל מאז ה־7 באוקטובר הם הבינו שזה לא ככה. לא הגיוני שיש הרבה חרדים שלא נלחמים, ולא קלטו את זה שאנחנו באותה סירה. עכשיו לצערי מתעסקים בפוליטיקה ופחות בצורך של חרדים להתגייס.
אני לא אומר את זה כביקורת אלא רק מנסה להסביר שאין לחרדים בני משפחה ששירתו בצבא ולכן זה לא בספקטרום שלהם בכלל. במלחמה הזו ראינו כמה תופעות מעניינות, כמו למשל העובדה שצה"ל גייס מאות חרדים לצבא כשנרשמו כמה אלפים, ובתור חרדי אני חושב שחבל שלא גייסו יותר.
תחשוב שחרדי בבני ברק או בירושלים רואה שהחבר שלו גויס – איזו הסברה טובה זו יכולה להיות למען גיוס של עוד חרדים? לא יכול להיות גם שחרדי רוצה להתגייס – ולא מעוניינים בו. במלחמה הזו הסנטימנט בחברה החרדית השתנה מאוד ובישיבות הכי שמרניות ראית את ההערכה ואת הרצון של חרדים להתגייס. אין מה לעשות, כדי שזה יקרה צריך לפתח מודלים מורכבים. יש ספקטרום רחב של אפשרויות.
אני גר באלעד, אתה יודע כמה נוער נושר יש אצלנו? חבל שעתיד של נער כזה ייזרק לפח, זה יכול להציל אותו. אחרי השירות הצבאי אנחנו מייצרים להם מסגרות שיסייעו להם לחזור לקהילה, כולל אפילו לימודי תואר אם מישהו מהם יהיה מעוניין. זה לא סיפור כזה גדול, רק צריך להתחיל מאיפשהו. השאיפה שלנו היא להגיע ל־50% מתגייסים מקרב בני הנוער החרדים".
מהי מידת ההיענות?
“כרגע נרשמו 25 נערים חרדים לתוכנית והתחילו את המסלול הראשון, ואנחנו צופים שלאט־לאט המספרים יגדלו. יש היענות, רק צריך למצוא לנערים האלה את המסגרת הנכונה, הן קהילתית והן חברתית. כדי לגייס יותר חרדים צריך לעטוף אותם, לחבק אותם ולגרום להם להבין ששירות בצבא יכול לתרום להתפתחות האישית שלהם, ולא רק להגיד להם כל הזמן את המונח ‘שוויון בנטל'. צריך לנרמל את הנושא של שירות בצבא.
הם צריכים להבין שבצבא הם יכולים לבנות ולהיבנות. זו זכות לשרת בצבא, לא שוויון בנטל. במשך עשרות שנים הממשלה לא התעסקה בזה כי זה היה תקוע לה כמו עצם בגרון, אז נתנו לנציגי המפלגות החרדיות להחליט לציבור שלם ולהפקיר בכך את עתיד הנוער. לצערי ראיתי שאין שינוי בזה, ולכן נולדה היוזמה הזו".
מה דעתך על סערת “חוק הגיוס"?
“הייתי בדיונים בבג"ץ, שמעתי את כל הצדדים ואני לא חושב שזה הפתרון. הפתרון צריך לייצר גשרים ולא להכריח. להכריח זו טעות. הפתרון הוא להגיד מה אפשר לעשות ולא להאשים אחד את השני. הפתרון צריך להתייחס לכל הרגישויות".
לדברי תורג'מן, יוזמת “תחל"ס" אומנם יצאה לפועל רק השבוע, אבל הרעיון התגלגל עוד לפני ה־7 באוקטובר. “בתזמון מצמרר התוכנית יוצאת לפועל בתקופת המלחמה, ואני מאמין שביום שאחרי אנחנו נראה יותר ויותר חרדים שמתגייסים לשירות סדיר", הוא אומר.
“לאנשים נמאס מהפירוד"
תורג'מן (45), יליד בני ברק ובוגר ישיבות “דרך חיים" ו"אור ברוך" בירושלים, עורך דין במקצועו, אב לשישה וסב לשניים, הוא סרן במילואים ושירת בצבא במקביל להיותו רב ישיבה, כשבשנים האחרונות, כולל במלחמה הנוכחית שאליה גויס בצו 8, הוא משמש בתור הרב הצבאי של המרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע.
“אני לא יודע אפילו איך לתאר את המראות הקשים שאני רואה שם", הוא אומר. “כל כך הרבה כאב ושכול, אני רואה את האנשים בשעות הכי קשות שלהם ומרגיש שנמאס לאנשים מהפירוד, מהוויכוחים, אנשים לא באמת מחפשים את המפריד אלא את המחבר ביניהם. חבל שזה בנסיבות כאלה. בתחילת המלחמה היינו חוד החנית של האירוע המזעזע.
בשבת שמחת תורה הגיעו לסורוקה כ־800 פצועים וכמעט 50 חללים - מספרים שאיש לא העלה אפילו בדמיון הפרוע ביותר. הבן, באימונים של היחידה הקטנה שלנו, המונה כ־100 חיילי סדיר ומילואים ונחשבת לגדולה מבין היחידות הצבאיות הפועלות בבתי החולים בארץ, ההיערכות מדברת על מקסימום 300 עד 350 נפגעים, והנה, בית החולים צריך להתמודד עם יותר מכפול מהמספרים האלה, עם מאות ניתוחים אחד אחרי השני וכמובן טיפול בבני המשפחות המבוהלות. בנוסף, נדרשים גם טיפול בחללים, זיהוים המוחלט ודאגה להבאתם לקבורה מהר ככל האפשר".
תורג'מן נזכר באחד המקרים הקשים שהתרחשו בין כותלי בית החולים בתחילת המלחמה: “במקרה אחד המסוק הביא שלושה פצועים מורדמים ומונשמים. שניים מהם זיהינו במערכת טביעת אצבע, ואילו בקשר לשלישי, שהוגדר ‘אלמוני', הגיעה אישה ואמרה שזה הבן שלה, ושהוא בכלל אזרח.
שעות לאחר מכן באה משפחה שחיפשה את הבן שלה מתוך ידיעה שהוא הובהל לסורוקה באותו מסוק, אבל לא מצאו אותו. שלחנו את המשפחה לחפש בבסיס שורה, אבל גם שם לא נמצאה הגופה.
הבאתי את מערכת טביעת האצבע, לקחנו דנ"א וזיהינו שאותו ‘אלמוני' הוא חייל, ולא הבן של האמא שהגיעה ראשונה. אחרי זה היינו צריכים להגיד לאמא המסכנה שהתפללה ליד הפצוע שזה לא בנה. כשבוע לאחר מכן התברר שבנה היה במסיבה ברעים ונרצח שם".