ביום ראשון האחרון הודיע דובר צה"ל כי סרן דניאל פרץ, מפקד מחלקה בגדוד 77, עוצבת 'סער מגולן' (7), נפל בקרב בבוקר השבת השחורה וגופתו מוחזקת בשבי חמאס. אתמול (ב') הובא פרץ ז"ל, שהיה בן 22 בנופלו, למנוחות בליווי אלפי בני אדם. הרב דורון פרץ, אביו של דניאל, שוחח ב-103fm עם ינון מגל ובן כספית וסיפר על הסוף המצער. 

התוכנית של סינוואר עבדה: האיחוד האירופי בצעד חסר תקדים נגד ישראל

בפתח הריאיון, סיפר הרב פרץ על מה שעבר על משפחתו בחודשים האחרונים: "מההתחלה המסע הזה היה מסע מורכב, עם טוב וברכה, וקר וקללה. שני הבנים שלנו, הבן שלנו להבדיל יונתן פרץ הוא גם סרן. יונתן הוא מ"פ בצנחנים ודניאל מפקד טנק, שניהם נלחמו באותו היום, שניהם נפצעו. הם נפצעו חמישים מטרים אחד מהשני, אחד מחוץ למוצב נחל עוז, דניאל, ויונתן פיקד על כוח של צנחנים שנכנס לבסיס בשביל לכבוש אותו מחדש. יונתן נפצע במוצב, ברוך השם הגיע לסורוקה, נכנס ויצא מהירך, ודניאל ועוד שניים מאנשי צוותו היו נעדרים. נהרג תומר, הטען שנקבר שבוע אחרי זה, דניאל ואיתי היו מוגדרים כנעדרים. החלטנו לעשות חתונה ליונתן, הוא היה אמור להתחתן ב־17 באוקטובר, למרות שהחבר הכי טוב שלו זה דניאל. החלטנו להמשיך, החלטנו שזה הזמן שהם רצו להתחתן, עשינו חתונה קטנה. באותו היום יונתן הגיע להתפלל בהר הרצל, הוא כל כך כאב שדניאל לא היה איתו בחתונה אבל הוא אמר בהספד שהוא כנראה כן היה איתו".

הוא המשיך: "יונתן נפצע והתחתן, דניאל נפצע ונחטף. קיווינו והתפללו, לא היה לנו כל סימן חיים חוץ מכתמי דם שלו. היה דם בתוך הטנק, מחוץ לטנק, מצאו חלק מהמדים עם דם. אחרי שישה שבועות, אמרו לנו שהוא היה פצוע. נלחמו שעתיים, חסמו בגופם ובנפשם, הם הגנו והיה את הדם הזה, ראינו את התמונות, אבל הייתה תקווה. לא היה שום דבר שסתר את זה עד שלצערנו נודע לנו שהיו שני סרטונים חדשים ובסרטונים האלה רואים אותו לא ופנו בדרך לסג'עייה, זה היה הוא, בטוח הרוג. היה הרבה סבל וקושי אבל גם הרבה תקווה, אני כן יכול לומר שברגע שנודע לנו, עם זה שאין תקווה ועכשיו צריך להתמודד, יש את כל החיים להתמודד עם האובדן, הדבר הראשון שאמרנו 'ברוך השם הוא לא סבל רגע'. גם ב־163 הימים האלה הוא נגע לליבותיהם של מאות אלפים. התראיינתי בכל מקום בשביל להעלות את המודעות של החטופים, הבן שלנו, החיילים. אני כבר לא יודע מה זה דתי או לא דתי, אנשים מכל העולם השתתפו בתפילות. זה פשוט מדהים, הלבבות שהוא נגע, התפילות, מעשי החסד, בכל העולם ובארץ. בסוף אנחנו לא מנהלים את העולם, בסוף החמאס יודעים לקחת גופה ולהתעלל במשפחות ולא לספר שום דבר, ויודעים שהבן אדם נהרג"

בנוגע להלוויה, אביו של דניאל ז"ל סיפר: "ברגע שנודע לנו הדבר הזה - איבדת את היקר לך, אתה מתחיל לקבל, אין תקווה, ובאותו הרגע אנחנו הולכים להיות במשפחות השכול. הרי בסוף מה קברנו? את הדם שלו. הגופה שלו נמצאת שם. התלבטנו אם לעשות הלוויה, בגלל שבסוף יש חובה הלכתית לקבור את הדם. אתמול הייתה הקבורה הממלכתית בהר הרצל, ההתלבטות הייתה האם לעשות הלוויה צבאית, ואמרו שכן צריך. קיבלנו החלטה, צריך לכבד אותו ולעשות הלוויה. אחרי 163 ימים נודע לנו שהוא היה הרוג לפני 163 ימים, הוא לא סבל. זה הדבר הנכון, לקבור את מה שיש ולכבד אותו כמה שיותר. גיבור ישראל שנלחם".

באשר לסרטונים שרצו ברשתות, בהם נראית חטיפת גופתו של דניאל, אמר הרב פרץ: "אנחנו לא ראינו. על בסיס סרטונים שאמרו שיש. יש ארבעה צוותים, אתה רואה סרטון, לפעמים כמה סרטונים על אותו אירוע וצריך לקבוע שני דברים - האם הבן אדם בתמונה זה הבן אדם, הצבא, רופאים, שב"כ ומוסד מנתחים את הממצאים מכל מיני זוויות עד שמוודאים שהאדם בסרטון זה האדם שחושבים שזה הוא. כמה אנשים מזהים את הפנים וכו', דבר שני הם צריכים לוודא האם הבן אדם בסרטון 100 אחוזים נפטר. אומרים ששלושה צוותים שונים יושבים על זה בנפרד, ורק אם מגיעים שלושתם לאותה מסקנה זה מגיע לרב הצבאי. ישבו איתנו גם מטעם הרב הצבאי וגם הצבא".

על גורל שאר חברי הצוות בטנק של דניאל, אביו סיפר: "הטנק היה בנחל עוז. דניאל בנינו המפקד, תומר שמצאו אותו בתוך הטנק, הוא נהרג, מצאו את הגופה. האחרון, שבע"ה חי, קוראים לו מתן - מתן נהג הטנק, היה עליו אות חיים לפני 100 ימים. מקווים שהוא בריא, הוא חטוף. ארבעה נחטפו, שניים חללים, שניים בע"ה חיים. על אחד יש אות חיים על השני אין. יש עוד טנק שהיה אחד שנלקח, המפקד שי לוינסון".

באשר להאם שני בניו של הרב פרץ ידעו כמה הם קרובים אחד לשני, הוא שיתף: "דניאל באותה השבת היה עם הצוות שלו בכוננות שבת בנחל עוז, זה היה שירות הקו שלו. יונתן היה בבית, הוא היה מ"פ בבא"ח צנחנים, עם ארוסתו. יונתן יוצא בשמונה בבוקר, הוא מתקשר לדניאל לאורך כל הדרך ודניאל לא עונה. מנסה לתפוס אותו כל היום, לא מוצא אותו, הוא משער שהוא בתוך הטנק. יונתן מגיע לשדרות, רוב האנשים שהגיעו באותם שעות נהרגו, זה סיפור בפני עצמו, המג"ד כתב לו בוואטסאפ 'אל תבוא דרך יד מרדכי, תבוא דרך המזרח'. אם הוא לא היה רואה את ההודעה הזו היה נהרג, כמעט כל אחד שנסע שם נהרג. בשעה 1 וחצי יונתן הגיע לנחל עוז. המגלנציקים נכנסו לקיבוץ ויונתן פיקד על כוח יחד עם המפקד שלו שנכנסו לתוך נחל עוז כדי לכבוש את נחל עוז חזרה. אחרי שעתיים של היתקלויות בתוך נחל עוז יונתן נפצע. הוא אמר לי 'כשנכנסתי, ראיתי שהטנק של דניאל לא נמצא, ידעתי שדניאל בקרבות'. בסוף, דניאל נחטף בתשע וחצי בבוקר אחרי שעתיים של ללחימה. יונתן נכנס לנחל עוד בשעה אחת. הם הצילו 25 חיילות בעיקר, שמצאו בכל מיני פינות. הוא היה החייל היחיד שהכיר את הבסיס, גם דניאל היה שם, הוא ידע בדיוק איפה להילחם.

אנחנו לא יודעים כמה אנשים דניאל הציל, הוא הרג הרבה, נלחמו עד טיפת דמם האחרונה. קיבלו החלטה לחסום את מאות המחבלים שנכנסים לכיוון נחל עוז, לעשות כל מה שאפשר שלא ייכנסו. יונתן נפצע על ידי מחבל, חמישים מטרים מאיפה שדניאל נלקח. אם דניאל לא היה שם, לא היה חוסם מאות, אני לא יודע אם יונתן היה חי. יש ביטוי אצל איוב, 'אדוני נתן ואדוני לקח', הוא נתן לנו את יונתן בגלל שביום אחר יכולנו לאבד את שני הבנים שלנו. בנס יונתן ניצל ולצערנו דניאל לא, אבל אנחנו מקבלים קצת נחמה מזה שהוא בחר ללכת לשיריון, הוא אהב את הצבא, הוא היה מפקד וקצין מסור, הציעו לו להמשיך. חבר שלו, ששיחק איתו כדורגל בדרום אפריקה, שלח לי תמונת הנבחרת שלהם, שהם היו בני שבע, הוא אמר 'דניאל תמיד היה המגן הכי טוב', כל הזמן אי אפשר היה לעבור אותו. אחד שנתן מאה אחוז בהגנה, כך הוא תמיד היה, וכך הוא היה באותו היום. בע"ה מתן וכל החטופים שהם חיים שיחזרו חיים, כמה שיותר מהר, וכל החללים שיובאו לקבורה מכובדת".

סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm.