אל"מ (במיל') קובי מרום, לשעבר מפקד חטיבה מרחבית 769 החולשת על הגזרה המזרחית של גבול הצפון, וכיום מומחה לביטחון לאומי, מבקר בריאיון ל"מעריב" את מדיניות ההבלגה של ממשלות ישראל לאורך השנים, ומסביר מה הוביל למאזן האימה הנוכחי בין ישראל לחיזבאללה.
חילופי האש התחדשו בצפון: "הדרך לרגיעה מול חיזבאללה עוברת בהסלמה"
לילה סוער בצפון: 26 רקטות שוגרו לאזור מירון
"כדי להבין את המצב בצפון עם חיזבאללה כיום, צריך תחילה לחזור אחורה", אומר מרום. "משנת 2006 עד 2009, ישראל הבחינה במאמץ איראני אדיר לחמש את חיזבאללה. באותן השנים, אכן הייתה התחמשות דרמטית בחסות איראן. צה"ל זיהה את התהליך שהתרחש בהדרגתיות, הבחין בשיירות הנשק עוברות - אך הדרג המדיני החליט להבליג על כך".
בשעת מבחן בשנים האחרונות באירועי הסלמה לאורך הגבול, כמו בהפרת החלטת 1701 מצד חיזבאללה, הפיגוע במגידו בשנה שעברה בו נפצע קשה אזרח ישראל, או במטח הרקטות הפתאומי לגליל המערבי בפסח 2023 - מדיניות ההבלגה וההכלה נמשכה, וצה״ל לא נקט בתגובה כנגד ארגון הטרור: "הדרג המדיני נמנע מלקבל החלטות קשות תחת אי ודאות מחשש להסלמה, בחר בהבלגה ושידר חולשה", הוא תוהה. "איך יכול להיות שמדינה חפצת חיים שמבצעים בה פיגוע 60 קילומטר מהגבול - ומגיעים עד למגידו - לא מגיבה? כיצד לאחר מטח של 40 רקטות לצפון בחג פסח בשנה שעברה - לא הייתה תגובה של צה״ל בדרום לבנון?".
על פי מרום, מדיניות ההבלגה לאורך השנים הייתה טעות אסטרטגית דרמטית שהובילה לאיום ממשי על ישראל: "היקף החימוש הוביל לכך שכיום לחיזבאללה יש היקפי טילים ורקטות שמכסים את כל שטחה של מדינת ישראל, כולל היכולת לפגוע באתרים אסטרטגיים ובסיסים שונים", לדבריו: "נוצר איום שלא מסכן רק את צה״ל, אלא בעיקר את העורף הישראלי. השקט שנשמר בזירה הצפונית תוך התחמשות ארגון הטרור גבה מחיר והוביל להשלכה אסטרטגית אדירה: הרתעת ממשלת ישראל בעשור האחרון מלפעול בשטח לבנון מחשש לתגובה חריפה של חיזבאללה. זה חמור מאוד שארגון טרור ששולט במדינת לבנון מרתיע את ממשלת ישראל שנחשבת למעצמה אזורית".
"מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה ובבד בבד עם המאבק הנוקב בחברה הישראלית סביב הרפורמה המשפטית, נצפתה עלייה משמעותית במתיחות באזור", מזכיר מרום. "גורמים איראניים העניקו ״אור ירוק״ לחיזבאללה להסלים את פעילותו. תחושת הביטחון העצמי הגבוהה שלהם נבעה מהסכמים דיפלומטיים מוצלחים של איראן עם רוסיה וסעודיה וכתוצאה מהגיבוי המדיני מצד רוסיה וסין, מה שהוביל אותם להחלטה להסלים את המצב בגבול הצפוני כנגד ישראל, האויב העיקרי במזרח התיכון.
"בצד חולשה אמריקאית, ביטוי לכך ניתן לראות בפעולות טרור רבות, ביניהן ירי רקטות, וכן פריסה צבאית מאסיבית של אלפי פעילי רדואן, שהוצבו עשרות מטרים בלבד מבתי מטולה ומהגבול", הוא אומר. "במקום מדיניות של הכלה, הבנה ושקט בכל מחיר, ראוי היה שישראל תנקוט בגישה אסרטיבית ונחושה יותר מול התגרויות מצד האיראנים וחיזבאללה. העדר תגובה לתוקפנות זו, גרמה להיחלשות ההרתעה הישראלית ועודדה את אויבינו להמשיך ולפגוע".
לנוכח מעשי הזוועה שביצעו מחבלי חמאס בדרום בשבעה באוקטובר, מתבררת כמה חסרת אחריות ומנותקת מהמציאות הייתה המדיניות הביטחונית הישראלית טרם המלחמה - ומה פוטנציאל הנזק שהייתה עלולה לגרום: "המדיניות המופקרת הזו אפשרה לכוחות רדואן להתמקם מול בתי מטולה, זרעית, שתולה ושאר היישובים צמודי הגדר מבלי שצה"ל ינקוט בצעדים משמעותיים למניעת התקפה. במידה וחיזבאללה היה יוצא למתקפה ביישובים צמודי הגדר ולכיבוש הגליל, הנזק היה כבד הרבה יותר מתוצאות טבח שבעה באוקטובר בעזה.
פלונטר אסטרטגי חמור
"היה לוקח לצה״ל מספר שבועות של לחימה כדי לטהר את היישובים ממחבלי חיזבאללה ולדחוק אותם מעבר לגבול. ארגון הטרור לא הצטרף ללחימה רק מכיוון שהאיראנים לא מעוניינים במלחמה כוללת. הם מבינים היטב שמלחמה כזו תגבה מהם מחיר כבד בדמות פגיעה משמעותית ביכולות חיזבאללה", הוא טוען. "לכן, גישתם היא של רצון בהסלמה מבוקרת, שתאפשר להם לשמור על חיזבאללה ועל יכולותיו, תוך הימנעות ממלחמה כוללת".
את המצב בצפון בחודשים האחרונים מתאר מרום כ-"פלונטר אסטרטגי חמור": "אנו עדים למלחמת התשה, בה צה"ל מפעיל אש, ירי אווירי, ארטילריה וטנקים כנגד חיזבאללה. למרות ההצלחות הטקטיות, כמו חיסול בכירים בצד השני, אנו נותנים דגש רב מדי לפגיעה במחבלים תוך התעלמות מההישג המשמעותי של חיזבאללה, שיצר רצועת ביטחון בשטח ישראל, תוך פינוי 70 אלף אזרחים ישראלים מבתיהם".
הוא מוסיף: "כרגע, נראה שישראל לא מצליחה להשיג את המטרה החשובה ביותר: יצירת מציאות ביטחונית שתאפשר את חזרתם של המפונים לבתיהם. הפעולות הצבאיות לא מבטלות את ההישג האסטרטגי של חיזבאללה, שהוא כאמור פינוי תושבי גבול הצפון - שעקורים מבתיהם כבר מעל לחצי שנה".
להערכת מרום, הסיבה לכך נעוצה בחוסר תפקודו של הקבינט המדיני-ביטחוני: "אנו נמצאים במלחמת התשה ללא מוצא, ללא תשובות אסטרטגיות ברורות וללא תוכנית חזרה לשגרה עבור תושבי הצפון. כבר שבועות ארוכים שהקבינט מתקשה לקבל החלטות אסטרטגיות קריטיות בנוגע לניהול המלחמה בצפון וגם בדרום, המשך הלחימה בעזה, גורל החטופים - וסוגיית 'היום שאחרי'.
"הקבינט נמנע מלקבל החלטות בנוגע לצפון, לא מבהיר מהם יעדי המלחמה מול חיזבאללה - ואינו מחזק את צה"ל כנדרש. הגיע הזמן שהקבינט המדיני-ביטחוני יתעשת ויקבל את ההחלטות הנדרשות על מנת להבטיח את ביטחון ישראל ועתיד תושביה. לדעתי חוסר קבלת ההחלטות נובע מאינטרסים ושיקולים של שרידות פוליטית של הקואליציה".
הקבינט מגמגם
"הקבינט הישראלי מתקשה לקבל החלטות ברורות בנוגע למטרות המלחמה בצפון, ובמקום זאת נוקט בגישה מגמגמת", אומר ומזכיר כי "חיזבאללה הציב את הפסקת האש בעזה כתנאי לפתיחת משא ומתן - אך הפסקת אש כזו אינה אפשרית ללא התקדמות בעסקה על גורלם של החטופים".
לדבריו, במצב הנוכחי, ישראל צריכה לנקוט ביוזמה ולהציג תוכנית אסטרטגית ברורה: "תוכנית זו צריכה לכלול קודם כל הגדרת מטרות ברורות למלחמה בצפון, תוך הדגשת המטרה החזרת התושבים לבתיהם וסילוק חיזבאללה צפונית לנהר הליטני על פי החלטה 1701 של האו״ם - תוך תיאום הדוק וגיבוי של ארצות הברית.
"בנוסף, יש להעביר את המאמץ המרכזי של צה"ל לצפון תוך יצירת איום משמעותי אמין ומוכן על הגבול להתקפה. במידה שחיזבאללה יסרב לכך, ישראל צריכה לפעול באופן דיפלומטי עם ארצות הברית ולדרוש את הפסקת האש ואת נסיגת חיזבאללה מדרום לבנון - עם איום ברור שאם תוך מספר שבועות המהלך הדיפלומטי לא ייצלח - ישראל תפתח במלחמה מוגבלת עם חיזבאללה".
הוא מפרט: "מערכה זו צריכה לכלול את הגברת תקיפות צה"ל בדרום לבנון, תוך פגיעה משמעותית בתשתיות חיזבאללה. התקיפות המאסיביות יובילו מאות אלפי תושבים שיעים נוספים להתפנות מדרום לבנון - וכך יופעל לחץ על ממשלת לבנון, שנמצאת בין כה במשבר פוליטי וכלכלי עמוק.
"הגברת האש תוביל ללחץ כבד על הממשלה בביירות, שבתורה תלחץ על חיזבאללה לנצור את האש. מלבד ממשלת לבנון, יש קולות רבים בתוך לבנון - חלקם בעדה השיעית ואף תומכי חיזבאללה שקוראים לארגון לא לסבך את מדינת לבנון במלחמה כוללת שתמיט עליה אסון. יש להכיר בכך שאיראן היא הגורם המשפיע ביותר על חיזבאללה - והפעלת לחץ עליה יוביל גם כן להרתעת חיזבאללה״.
"איראן, כמי שמנהלת את המלחמה נגד ישראל במספר זירות לא משלמת מחירים משמעותיים" אומר מרום ומוסיף כי "סבב ההסלמה עם איראן בשבועיים האחרונים, ודאי תקיפה של מטרה אחת בלבד, לא תרמה לשיקום ההרתעה שנפגעה מאוד בהתקפת מאות הטילים והכטב"מים האיראניים על ישראל. בעיניי, ישראל חייבת לחזור לתקוף מטרות איראניות על אדמת סוריה על מנת להבהיר באופן ברור שלא תסכים לשום שינוי משוואה שתרתיע אותה מלהמשיך לפעול נגד התבססות איראנית בסוריה".
עם זאת, מרום מזהיר מפני הגברת התקיפות, ואומר כי "בשבועות האחרונים, אנו עדים למתיחת גבולות על ידי ישראל וחיזבאללה תוך תקיפת יעדי איכות של הארגון באזור בעלבכ והעלאת כטב"מים באזור עכו והקריות. הסלמה זו מגבירה את הסיכונים להידרדרות להסלמה כוללת".
על האפשרות לעסקת חטופים בימים הקרובים אומר מרום כי היא "יכולה לייצר הזדמנות אסטרטגית להפוגה בדרום - והזדמנות למהלך אסטרטגי שיפתור את המציאות בצפון, שלהערכתי מאתגרת הרבה יותר את הביטחון הלאומי של ישראל מאשר זירת עזה".
במישור האזרחי, אומר מרום, יש לנקוט בצעדים מיידים לשיקום הצפון, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית ונפשית: "שיקום הצפון צריך להיחשב לפרויקט לאומי בעל עדיפות עליונה, תוך הקצאת תקציבים נדיבים. כבר מעל חצי שנה עברה מאז החלה המלחמה - ועדיין לא הוקמה מנהלת צפון. הממשלה אישרה תקציבים על סך מיליארדי שקלים לחרדים, תקציבי עתק למשרדים שלא אחראים על שום דבר, אך עבור תושבי הצפון שחייבים פרויקט לאומי שיציל אותם אין כסף. זה מראה על ניתוק שרי הממשלה, שלא מבינים את גודל אחריותם. יש כאן הזנחה פושעת ונטישה מוחלטת של הצפון כחבל ארץ משמעותי על הגבול ושל תושביו".