רמי איגרא הוא בכיר במוסד לשעבר, שבין שאר תפקידיו שימש גם בתפקיד ראש חטיבת השבויים והנעדרים. מעריב ביקש להבין מנקודת מבטו את המהלכים הצפויים ברצועה, בלוחמה, בעניין השבויים ובסוגיית "היום שאחרי".
אמיר אביבי: "עסקת חטופים תמורת סיום המלחמה - זה הפסד" | ריאיון מיוחד
חיזבאללה פוגע בבטן הרכה של צה״ל: הנשק החדש שאין לו כרגע פתרון
"רפיח זה לא סטלינגרד" מכריז איגרא בפתח דבריו ומסביר: "אם נכבוש את רפיח, זה לא שנגמרה המלחמה. זה לא, שאם נפגע בארבעה גדודים שם, נגמרה המלחמה והגענו לניצחון מוחלט". איש המוסד לשעבר טוען שלכיבוש רפיח תהיה משמעות טקטית לכל היותר, כיבוש רפיח לדידו, אמור להיות אמצעי להשגת מטרה אחרת חשובה יותר.
לתפיסתו, לחיסולם של הצמד מוחמד דף ויחיא סינוואר, יש משמעות צבאית גדולה בהרבה, כלומר, אם הכניסה לרפיח לא תביא את ההישג של חיסולם, כיבוש רפיח יהיה עוד אחד משורה של הישגים בדומה להשתלטות על שאטי, דיר אל בלח, או כל מרחב אחר.
לגבי המשא ומתן שמתנהל בחודשים האחרונים לשחרור החטופים, בהבנה שלו "הוא בעיקר ניסיון אמריקאי וקטארי (וקצת מצרי) להכין מטעם שהחמאס יהיה מוכן לבלוע. כל פעם הכינו מטעם אחר, עם תבלינים אחרים, עם תוספת של מפתח כזה או אחר והגישו אותו לחמאס, וזה עמד על עמדתו".
איגרא מדגיש שהחמאס לא התפשר במאומה, "לחמאס יש נכס אסטרטגי שנקרא חטופים, את הנכס הזה הוא מוכן להמיר רק בכניעה ישראלית, רק בזה שישראל תפסיק את הלחימה, תיסוג מרצועת עזה ותסייע בשיקום עזה". איגרא מרחיב: "בזמנים כאלה ואחרים החמאס הוסיף עוד חוכמות אחרות למתכון, כולל שליטה באל אקצא והתחייבות שלא יפגעו במנהיגי החמאס באשר הם".
איגרא נחרץ: "עם כמה שאנחנו רוצים חטופים עכשיו הוקוס פוקוס. אנחנו לא יכולים לעשות את זה. מהסיבה הפשוטה, לאיפה יחזרו החטופים? הם יחזרו לעוטף עזה שבו החמאס נמצא ממול, שבו ממשיכים לירות עליהם מידי פעם, שבו יש בלוני אש וכל כמה זמן יש מהומות על הגדר, ומידי כמה שנים כשמתחשק להם הם פושטים ורוצחים ואונסים".
איגרא חוזר על דבריו ומרחיב: "אנחנו לא יכולים לעשות את הדבר הזה!" המשמעות וההשלכות של הכניעה הזאת בעיניו אינן רק לעוטף עזה, היא גם בעוטף כפר סבא, עוטף בת חפר, בכל הקו שמדינת ישראל עם יהודה ושומרון שבו המצב לא פחות גרוע ולא פחות מסוכן.
"אם תסתכל על התהלוכות שהיו בטול כרם בשבוע שעבר, ותחשוב מה קורה שאנשים האלה פורצים לקראת בת חפר..." הוא חוזר על דבריו: "מדינת ישראל לא יכולה להסכים לכניעה הזאת גם מסיבות פרקטיות היום בעזה, וגם זה יהדהד במזרח התיכון ויחזק מאוד את תנועת הג'יהאד שמטרתה השמדת מדינת ישראל".
איגרא סבור שמה שניתן לעשות זה להקים שלטון אלטרנטיבי לשלטון החמאס בעזה. איגרא כועס: "לא יכול להיות שמצד אחד הטנקים שלנו שולטים בשטח ומטר ליד זה מסתובבים שוטרים מטעם החמאס. הטנקים שלנו שולטים והחמאס מחלק את האוכל, הטנקים שלנו שולטים אבל הניהול הוא על ידי החמאס". הוא תורם מניסיונו בהבנת האויב: "עזתי מסתכל ולא רק העזתי, גם החברוני והטול כרמי וההוא מג'נין, הם רואים שמדינת ישראל הצליחה לפגוע בחמאס צבאית, להרוס נדל"ן אבל חמאס חי וקיים. חי וקיים חי ובועט, חי ושולט".
בניגוד לביטחוניסטים אחרים המחזיקים בדעה שעל צה"ל לשלוט גם אזרחית בשטח שנכבש, איגרא הוא מאלה שמאמינים שמדינה פלסטינית צריכה לנהל את עזה. לדבריו, "הרע במיעוטו זה מדינת פלסטינית בהנהגת רשות הפלסטינית מתוקנת, משודרגת, מסודרת, יחד עם ארצות המפרץ". איגרא מאמין ש"כל עוד הפרדיגמה הזאת לא תשתנה, החמאס חי בועט ושולט ואנחנו הפסדנו במלחמה".
איגרא יודע וגם מודה שלרשות הפלסטינית אין את הכוח לנהל את עזה לבדה, ובכל זאת סבור שהכרזה מצד הממשלה כיום שהרשות הפלסטינית תכנס לעזה, יש לה ערך גם בעבור השקטת המהומות באוניברסיטאות באמריקה. "פתאום הסטודנטים האלה ימצאו את עצמם בין החמאס לבין הרש"פ. זה כבר לא פלסטין, זה כבר לא מהים לנהר, זה בין הארגון הג'יהאדיסטי, לבין הרשות הלאומנית". לדעתו הכרזה כזו נמנעת בשל הרכב הממשלה.