"הייתי אדישה למצב. כבר באמת אני לא מסתכלת על החדשות, על העדכונים, כי זה פשוט ממש הורג נפשית ואין לי את הלגיטימציה שיכאב לי, לבכות, אין לי את המקום הזה", אומרת שי, ביתו של החטוף רון בנימין כשהתראיינה לתכנית "שבע-תשע" עם אודי סגל וענת דוידוב ב-103FM.

הגליית סינוואר תוביל לסיום המלחמה? ההתייחסות החריגה של נתניהו
גלנט באירוע הקראת שמות החללים: "נילחם עד הכרעת חמאס והשבת החטופים"

על הדיווחים החוזרים ונשנים על חידושי המו''מח ועסקת החטופים שמתקרבת היא מגיבה: "מבחינתי זה לא קורה. שידברו 'כן עסקה-לא עסקה', גם אם תהיה עסקה עכשיו ויוציאו אותה לפועל, אף אחד לא מבטיח לי שאבא שלי בעסקה. אני לא יודעת מי מחליט ואיך מחליטים ומה ההחלטות. זה שאומרים 'מעל גיל 50', זה נפלא ויפה, אבל גם באותה מידה הם יכולים לעצור את היציאות באמצע. עד שלא קוראים לי לבית החולים ואומרים לי 'תבואו לראות את אבא', מבחינתי זה לא קורה".

על יום הזיכרון שי משיבה: "היום הזה סופר קשה. בגלל שבאמת נהיינו משפחה אחת, משפחת החטופים, אז כל כך נקשרתי כבר למשפחות חטופים של חללים שמבחינתי זו משפחה שלי, החללים זו משפחה שלי, ואני כואבת את כאבם. אני גם אישית מכירה הרבה אנשים שנפלו, אז זה גם יום מורכב עבורי. זה רק מדגיש כמה היום הזה קשה ובכללי השנה הזאת קשה והמעבר שלה ליום העצמאות הולך להיות סופר מסובך ולא הגיוני וזה ממש ממש היה לי קשה".

"אני ביום חמישי הלכתי להר הרצל, עשיתי מחאה שקטה מול הצילומים של טקס המשואות כי פשוט לא יכולתי לסבול את המחשבה שמתווכחים מי ינאם בטקס או למי מגיע יותר להשיא משואה איזה זמר כשיושבים כרגע בעזה 132 אנשים שנרקבים, שמורעבים, שנאנסים ואנשים פה מתעסקים בשטויות כאילו לרגע שכחנו איפה אנחנו נמצאים", היא משתפת. 

"אני חד משמעית חושבת שאנחנו צריכים לעמוד ולהגיד 'אנחנו חזקים ואנחנו עומדים איתן ואי אפשר לערער אותנו בשום צורה ומדינת ישראל קיימת והיא תמיד תהיה קיימת', זה חד משמעית צריך להגיד. צריך לציין, צריך להתאחד ולהראות להם שאי אפשר להפיל אותנו", מגיבה שי על הפער שבין יום העצמאות ויום הזיכרון והמעבר מעצבות לשמחה.

אך מיד מסייגת: "יחד עם זאת, לעשות מסיבה, להביא את דודו אהרון, נגיד עיריית חולון, מתחת לבית של ההורים של אגם ברגר החטופה, זה מזלזל ברמות. אפשר לעשות הופעות לילדים, זה בסדר אם משפחות רוצות להתכנס, אבל לעשות עכשיו הילולות ומסיבות וחגיגות, זה פשוט מזלזל ברמות. זה פשוט לירוק לנו בעיניים. אפשר שנה אחת בלי זה. זה באמת בסדר", מדגישה.

שי במקום זאת מדברת על חלופה אפשרית שתוכל לכבד את כולם: "אפשר לעשות דברים קטנים פה ושם לילדים. אפשר לדחות את זה לשנה הבאה וגם האמנים עצמם צריכים לבוא ולהגיד מעצמם 'השנה זה לא מתאים. שנה הבאה נבוא...'". 

שי מספרת גם על הטקס שייערך היום בערב בכיכר החטופים: "אני מצפה מכל העם שיבוא לתמוך בנו, להיות איתנו, לחבק. בסופו של דבר זה באמת יכול היה להיות כל אחד אחר, זו במקרה אני. אני לא חושבת שיש משהו יותר טוב לעשות היום, ובמיוחד שלא יישבו לראות את טקס המשואות, שלא יהיה לזה רייטינג בשום צורה. אף אחד לא צריך לצפות היום בטקס המשואות לדעתי, אז שיבואו להיות איתנו, שיחבקו אותנו בכיכר, אני מחכה לכולם. אני אהיה שם".