בין עזה, ניו-יורק, ירושלים וביירות: הכותרת הראשית של עיתון ה"ניו יורק טיימס" הצליחה ביום ה-270 למלחמה להקפיץ את כל הצמרת המדינית והצבאית של ישראל, אבל גם לעורר התעניינות בין לאומית.
חילופי האש בצפון: ירי משמעותי לעבר קריית שמונה ומטולה
שינוי משוואה מדאיג: ארגוני פשיעה ערבים משתפים פעולה עם גורמי טרור ביו"ש
ה"ניו יורק טיימס" נחשב לעיתון האמין בעולם, לכן בישראל הבינו כי בצה"ל חותרים להפסקת אש, גם במחיר של השארת החמאס בעמדות שליטה והנהגה בעזה. גם נושא רמת המלאים של החימושים של צה"ל צוין בפרסום, זאת לצד השחיקה של הכוחות, והעלה את השאלה האם ישראל יכולה לנהל לחימה עצימה מול חיזבאללה בצפון.
במהלך חריג במיוחד, דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי מיהר להוציא הודעת הכחשה לפרסום. "צה"ל נחוש להמשיך להילחם להשגת מטרות המלחמה להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, השבת החטופים והחזרת התושבים בצפון ובדרום לבתיהם בביטחון. עד כה נרשמו הישגים משמעותיים בלחימה בעזה, צה"ל ימשיך להילחם בחמאס בכל מקום ברצועת עזה, לצד המשך קידום המוכנות למלחמה בצפון ומאמץ הגנה בכל הגבולות", כך נאמר בהודעה.
שעה קלה לאחר מכן היה זה ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוציא הודעה מצולמת ובה אמר: "אני לא יודע מי הם אותם גורמים עלומי שם, אבל אני כאן כדי להבהיר חד-משמעית: זה לא יקרה".
עוד הוסיף: "גורמים עלומי שם מתדרכים היום את ה"ניו יורק טיימס". הם אומרים לו שישראל תהיה מוכנה לסיים את המלחמה לפני השגת כל מטרותיה… אנחנו נסיים את המלחמה רק לאחר שנשיג את כל מטרותיה, לרבות חיסול החמאס ושחרור כל חטופינו. הדרג המדיני הגדיר לצה"ל את המטרות הללו, ולצה"ל יש את כל האמצעים כדי להשיגן. אנחנו לא נכנעים לרוחות תבוסה, לא ב'"ניו יורק טיימס"' ולא בשום מקום אחר. אנחנו חדורים ברוח הניצחון".
אז איפה האמת בסיפור הזה? כנראה אי שם באמצע. בואו נפרק את הפרסום ונבחן אותו:
סיום המלחמה: ביום ראשון, נפגש ראש הממשלה ושר הביטחון עם מפקדי הצבא ועם ארבעת מפקדי האוגדות הפועלים בעזה ובעוטף. הצבא הציג את מהלכי ותוצאות הלחימה. הצבא העריך בתחילה כי בתוך שבועיים הוא יסיים את הלחימה ברפיח, אולם ביקש עוד שבועיים נוספים כדי לפגוע באופן משמעותי במערכים הצבאיים של החמאס. כלומר צה"ל אומר: אני כבר רואה את קו סיום הלחימה העצימה.
שחיקת הכוחות: רק בשבוע שעבר פורסם במעריב על ירידה של 30 אחוזים בהתייצבות אנשי המילואים. הסיבות הן מרובות: בעיות עם האישה, מצוקת הילדים, משברים במקומות העבודה. על כל זה יש להוסיף את המשבר בצבא הקבע של יותר ויותר אנשי קבע שמבקשים לא להאריך את חוזה העסקה.
חימושים וחלקי חילוף: רק לפני שבוע התעוררה סערה פוליטית וציבורית סביב הקלטת שפרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו נגד ממשל ביידן סביב משבר החימושים ועצירת ההספקה. אגב, בלי ארצות הברית, הייתה מתקשה ישראל לעמוד באתגרים הביטחוניים. גם בעקבות הרכבת האווירית מחו"ל ופתיחת קווי יצור מחודשים בישראל סביר להניח שמלחמה ארוכה בצפון וכנראה בחזיתות נוספות תדרוש כמויות עצומות של חימושים וחלקי חילוף.
סדרי כוחות לתמרון בלבנון: לשם תמרון בלבנון, צה"ל יזדקק לאוגדות הפועלות בעזה ויצטרך כנראה לסיים את הלחימה בעזה ולפנות את האוגדות לצפון.
אם נארוז את כל זה למארג הכתיבה ב"ניו יורק טיימס", נבין שכנראה יש גורמים בתוך צה"ל שמבינים שהם חייבים להציף את הדברים בפלטפורמה התקשורתית הייחודית הזאת, כדי שהדרג המדיני והציבור הישראלי ישמע את הדברים. בתוך יממה הציבור נחשף להתנהלות בין הדרג הצבאי והמקצועי אל מול הדרג המדיני.
באשר לסוגיית חיבור החשמל לתחנת התפלת המים, יש צורך מורכב להשמיש את מערכת התפלת המים כדי לספק מים ל-1.9 מליון עזתיים, זאת בכדי למנוע מגפות ולמנוע סנקציות מהקהילה הבינלאומית ומבית הדין לצדק בהאג. הדרג המדיני אישר את מהלך הדרג הצבאי, אבל דקות לאחר הפרסום אותו דרג מדיני תוקף את המהלך הצבאי.
שחרור מנהל בית החולים שיפא הוא תקלה נקודתית של האיש הספציפי ששוחרר, אבל הוא גם תקלה מערכתית שבה הדרג המדיני מחריש מול מצוקת הכליאה שהיא סכנה ביטחונית. במצב הדברים הנוכחי, הדרג המדיני לא רק שלא מגבה את הדרג הצבאי ואת השב"כ, הוא אף נלחם בהם חזיתית בישיבות הקבינט (סמוטריץ נגד הרמטכ"ל, ובין גביר נגד ראש השב"כ). במצב הדברים הזה, טוב שיש עיתון כמו ה"ניו יורק טיימס", העיתון האמין ביותר בעולם, שקשה להתווכח עם מה שהוא כותב.
