אמו של איליי לוגסי ז"ל: "היה אחראי ורגיש, תמיד דאג לחיילים" | ראיון

סמדר לוגסי, אם חד־הורית בת 62, חוותה בחודש שעבר אובדן כואב כאשר בנה היחיד, סרן איליי אלישע לוגסי, נהרג בקרב בעזה. איליי, בן 21 במותו, היה הקצין הקרבי שפיקד על יחידתו בגאווה, והותיר את אמו שבורה אך גאה

לוגסי, שבנה נפל בעת שרת בגדוד 75 של חיל השריון, מדברת כעת על הדרך בה חינכה את איליי, על האתגר של לתמוך בו במהלך שירותו הקרבי, ועל השיחה המיוחדת שהתרקמה ביניהם ערב יום הזיכרון של שנה שעברה.

שיחה לא פשוטה

לפני שנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התיישב איליי עם אמו סמדר לספר לה על חששותיו בנוגע למלחמה. "איליי אמר לי, 'תכיני לך קפה וסיגריה, אמא, ובואי נשב בחוץ ונדבר'", מספרת סמדר. במהלך השיחה, איליי חשף בפני אמו את רצונו להניח הנחיות במקרה שיקרה לו משהו, והותיר לה צוואת זיכרון עם הוראות ברורות להנצחתו. "הייתי המומה ומוטרדת, אך גם מודה על כך שהיינו פתוחים ויכולתנו לדבר על כל דבר".

התמדה ותמיכה

איליי, שנולד בעזרת טיפולי פריה בגיל 41 של אמו, היה הילד היחיד במשפחה. סמדר גידלה אותו באהבה גדולה, עם תמיכה רבה מהמשפחה המורחבת. כאשר איליי הביע רצון להתגייס ליחידה קרבית, סמדר התמודדה עם חששותיה ועמדה לצד רצונו. "איליי תמיד רצה לשרת כמו כולם. למרות החששות שלי, לא יכולתי לשים את הפחדים שלי על פני הרצונות שלו", היא אומרת.

מפקד מצטיין

איליי התגייס לגדוד 75, עוצבת סער מגולן, שם הפגין תושייה ומסירות רבה. "איליי היה אחראי ורגיש, תמיד דאג לחיילים שלו", מספרת אמו. היא מדברת בגאווה על הישגיו בשירותו, כולל תפקודו המפואר בקורס הקצינים והעבודה המסורה בתפקידו כמפקד צוות.

הפציעה והנפילה

באוגוסט האחרון, במהלך הקרב בעזה, נפצע איליי באורח בינוני ונשאר בבית החולים חודש וחצי כדי להתאושש. סמדר, שבחרה לשים את דאגותיה האישיות בצד, תמכה בו במהלך החלמתו. כשהחליט לשוב לשדה הקרב, סמדר ניסתה לשוחח עמו על הסיכון אך לא הצליחה לשנות את דעתו. "הבנתי שהנפש שלו חשובה יותר מהפציעה הפיזית, ולכן תמכתי בהחלטתו לשוב ולהילחם", היא אומרת.

האובדן

ב-3 ביולי, נפל איליי במהלך הקרב בצפון רצועת עזה. סמדר, שנמצאה במושבה כנרת בזמן הפיגועים, קיבלה את הבשורה המרה דרך הטלפון. היא מספרת על הדרך הקשה לבית החולים, ומכאן, על הדרך להתמודד עם האובדן הכבד. "החיים שלי השתנו לחלוטין. איליי היה כל עולמי, ובסופו של דבר אני שמחה שהייתה לי את ההזדמנות להעניק לו את התמיכה שכה רצה", היא אומרת בכאב.

זיכרון ונחמה

למרות הכאב העמוק, סמדר מוצאת נחמה בידיעה שאיליי ידע שאמו עומדת לצידו ותומכת בו בכל צעד. "הילד שלי הלך לעולמו בידיעה שאמא שלו חשבה עליו ולא עליה", היא מסכמת. היא מתכוונת להקים את בית הספר למטיילים וליישוב הקהילתי, כפי שביקש איליי, ולשמור על זכרו באור חיובי ומלא גאווה. 

*איליי אלישע לוגסי נזכר כאדם שהקדיש את מרצו לרצון לשרת ולהשפיע לטובה, ולזיכרון שלו יהיה חלק מהמורשת שמורשת לאמו האוהבת.