נראה כי במקביל למלחמת ההתשה שמנהל חיזבאללה נגד ישראל בדרום לבנון, הוא מגייס לעזרתו כוחות נוספים, אולי כהכנה לכניסה הקרקעית של צה"ל. בין הכוחות הללו ארגונים לבנוניים שלא שמענו עליהם מאז שנות ה-80 וה-90.
נסראללה מנוטרל: חמינאי שלח למזכ"ל חיזבאללה מסר ברור לגבי ישראל
הקאמבק של אמל:
בנובמבר 2023, בחודש השני למלחמה, הופיעו לפתע דגלים ומדים של הארגון השיעי הגדול שקדם לחיזבאללה בשנות ה-80. ארגון אמל (קיצור של "אַפְוַּאג' אל-מֻקַאוַּמַה אל-אִסְלַאמִיַה" - גדודי ההתנגדות הלבנוניות) הוקם באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת ע"י המנהיג השיעי מוסא א-צדר. אמל הפך למיליציה השיעית הגדולה ביותר בדרום לבנון. חיזבאללה שהוקם ע"י איראן התחרה איתו בסוף שנות ה-80 על השליטה באזור, מה שהוביל למלחמת דמים בתוך העדה השיעית ("מלחמת האחים" בה נהרגו כ-2500 איש).
ב-1990 אחרי שיחות בין הפטרוניות של שני הארגונים – איראן וסוריה, הוחלט על פירוקו של אמל מנשקו והפיכתו לארגון פוליטי. מאז היו שני הארגונים "הצמד השיעי" – שני זרועות של העדה השיעית, אמל הפוליטי וחיזבאללה הצבאית.
אלא שחלוקת העבודה לא נשמרה באדיקות ובשנות ה-90 הכניס חיזבאללה נציגים לפרלמנט וצירף שני שרים לממשלה, ואילו אמל הקים מספר כוחות קטנים כסיוע לחיזבאללה, בעיקר לשיטור פנימי ביישובים השיעיים - "א-דִפַאע אל-מַדַני" (ההגנה האזרחית) ותנועות צופים, המכינות ילדים להיות לוחמים. במלחמת לבנון השנייה ב-2006 דווח על מספר קטן של הרוגים מפעילי אמל בדרום לבנון.
הסימן הראשון לקאמבק של אמל כארגון לוחם היה בספטמבר 2021, נתן מנהיג הארגון נביה ברי, המשמש כיו"ר הפרלמנט הלבנוני, אור ירוק לקיומו של תרגיל צבאי ראשון מסוגו באזור נבטיה של "כוח עבאס", הזרוע הצבאית של אמל.
מתגייסים "למען עזה"
מאז הצטרפות חיזבאללה למלחמה בעזה ב-8 באוקטובר 2023, גויסה הזרוע הצבאית של אמל למלחמה בדרום לבנון. פעילי אמל מהווים סוג של "פיקוד העורף השיעי". הם מתפקדים ככבאים לשריפות ומגישים סיוע רפואי לפצועי חיזבאללה. אמל מסייע בעיקר בפעילויות בתוך הכפרים השיעיים. בעיר צור הקים אמל מרכז לקליטת פליטי מלחמה. פעילי הארגון ברשתות החברתיות מזדהים עם המחבלים בעזה ומתגאים בעובדה שגם הם חטפו בעברם את הנווט רון ארד ב-1988. עם זאת, הם אינם מציינים את העובדה שחטיפתו בוצעה ע"י חוליה שפרשה מאמל ושיתפה פעולה עם חיזבאללה.
מספר חוליות של אמל הצטרפו לפעולות התקפיות של חיזבאללה בדרום, שכללו ירי נ"ט לעבר ישראל. ב-13 בנובמבר התקיימה הלוויה ענקית בעיירה נבטיה ל"שהיד בדרך לירושלים" הראשון של הארגון מחוליית עבאס. באירוע נראו רק הדגלים הירוקים של אמל ואף לא דגל צהוב אחד של חיזבאללה. עם זאת, במהדורה המחודשת של אמל מדובר בארגון חלש, המתקיים בצלו של חיזבאללה, וכבר אין לו את החסות הסורית והוא תלוי באיראן מבחינת חימושו.
הלחימה של הצמד השיעי דומה במעט לשיתוף הפעולה של חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה, העובדים יחד ב"חדר המבצעים המשותף". אך לאמל יש מורשת נפרדת וחבריו אינם שוכחים שהם היו פעם שליטי העדה השיעית בדרום לבנון. אם למישהו היה ספק לגבי הקאמבק המדובר, הרי שבחודש פברואר הכריז נביה ברי באופן רשמי על מעורבות ארגונו - אמל במלחמה בדרום.
החייאת "פלוגות ההתנגדות הלבנונית":
ארגון נוסף שחזר לחיינו, הוא סַרַאיַא אל-מֻקַאוַּמַה (אל)לֻבְּנַאנִיַה (פלוגות ההתנגדות הלבנונית), שהוקם ב-1997 כארגון רב-עדתי מטעם חיזבאללה, שנועד לגייס לארגון בני עדות לא-שיעיות, בעיקר דרוזים, שיעים וסונים. ארגון זה אמור להסיר מעל חיזבאללה את הדימוי של ארגון שיעי פרו-איראני ולהעניק לו תדמית של מאבק כלל-לבנוני. הארגון מתאמן במחנות של חיזבאללה. כמה מאות מבני הארגון השתתפו לצד חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה ב-2006 תחת אותו הדגל הצהוב, אך לאחרונה הארגון משתמש בדגלו הנפרד. לפני עשור סייעו ה"סראיא" בעיקר בגיוסם של נוצרים מבקעת הלבנון לחיזבאללה ללחימה לצד המשטר בסוריה במלחמת האזרחים.
החומר האנושי שמתגייס ל"סראיא" אינו אידיאולוגי ואינו עובר את מערכת החינוך השיעית. מדובר באוכלוסייה בעייתית שמתגייסת אך ורק בגלל היתרונות הכלכליים – היכולת לקבל משכורת של מיליציות פרו-איראניות. חברי הארגון, חלקם בריונים ועבריינים במדים, הסתבכו בשנים האחרונות בתקריות אלימות ברחבי לבנון, נגד מתנגדי חיזבאללה וגם נגד הצבא הלבנוני. בעדה הסונית בלבנון הביעו רבים חשש כי המגויסים לארגון זה עוברים שטיפת מוח הגורמת לבני העדה להמיר את דתם מסונה לשיעה.
לאחרונה שולבו אנשי המיליציה הזו ללחימה בדרום תחת השם החדש "פלוגות ההתנגדות הלבנונית נגד הכיבוש הישראלי". כוחות אלה נטלו אחריות לפני מספר ימים לירי מקלעים לכיוון חוות שבעא (הר דב).
האויב שהפך לבעל ברית – "אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה":
ארגון "אל-ג'ַמַאעַה אל-אִסְלַאמִיַה" (האגודה האסלאמית) הוקם בלבנון בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כסניף של תנועת האחים המוסלמים בארץ הארזים. הוא משתייך לאגף הסוני של ארגוני הטרור בלבנון, ותמך לפני עשור באופוזיציה במלחמת האזרחים בסוריה נגד משטר אסד, חיזבאללה ואיראן. אלא שארגון זה, המפעיל זרוע צבאית בשם "כוחות אל-פַגְ'ר" באזורי צור וצידון, משויך לחמאס והתקרב בשנים האחרונות לציר הפרו-איראני.
הוא אמנם שומר על עצמאות אידיאולוגית, כלכלית וצבאית, אך מנהיג הארגון באסם חמוד הצהיר באוקטובר 2023 כי "אל-פג'ר" משתתף לצד חיזבאללה במלחמה נגד ישראל בדרום לבנון ובבעלותו בעיקר נשק קל, אך הוא גם שיגר מספר טילים לעבר ישראל. מספר בכירים חוסלו ע"י חיל האוויר הישראלי בחודשים האחרונים.
חשוב לציין כי ארגון חמאס הרשמי – סניף לבנון הצהיר בדצמבר 2023 על הקמתו של ארגון לחימה חדש בשם "טַלַאאִע טוּפַאן אל-אקצא" (חלוצי סופת אל-אקצא), אך חזר בו בעקבות גל מחאה של אזרחים ופוליטיקאים ברחבי לבנון נגד הפיכתו של אזור דרום לבנון ל"חמאס-לנד" (תזכורת ל"פתח-לנד" לפני כחמישים שנה). נגד חיזבאללה הם חוששים להפגין.
"נשרי הסערה" מחזירים טובה
ארגון "נֻסוּר (אל)זַוְּבַּעַה" (נשרי הסערה) הוא הזרוע הצבאית של המפלגה הסורית הלאומית סוציאלית (שימו לב לדמיון בין סמלם לצלב הקרס). מדובר במפלגה בת תשעים שנה שהקים הלבנוני אנטואן סעאדה, בעלת אידיאולוגיה של "סוריה הגדולה" (הכוללת את ארץ ישראל) עם גוון לאומני חילוני. כמה מאות לוחמים מצוידים בנשק קל מסייעים לחיזבאללה בזירה הדרומית כהחזר חוב ממלחמת האזרחים לפני כעשור. חיזבאללה נלחם לצד הצבא הסורי וכעת הוא גובה את החוב – דרישה מלוחמי ה"נשרים" הפרו-סורים בלבנון להצטרף לזירה מול ישראל. הארגון נטל לאחרונה אחריות לשיגור טילים על ישראל.
הכנה לשלב הבא?
עד כה דווח רשמית בלבנון על כחמש מאות הרוגים בחיזבאללה, יחד עם הארגונים הנ"ל הכפופים לו (מהם 394 מחזבאללה ו-20 מאמל לפי הצהרות רשמיות, נכון לראשית ספטמבר). גיוסם של כוחות עזר מהווה משימה קלה, לאור המצב הכלכלי הקשה ביותר בלבנון, כאשר יש תקציב טרור נדיב מאיראן.
למרות שאין ספק כי חיזבאללה גיבש קואליציה של ארגונים בעלי אידיאולוגיות וזרמים דתיים שונים, חשוב לציין שתי עובדות:
א. בקרב העדות שאינן שיעיות עדיין יש רוב המתנגד לחיזבאללה ולמלחמה המאיימת להרוס את לבנון.
ב. עצם העובדה שחיזבאללה זקוק לגיוסן של מיליציות נוספות למערכה כדי להגדיל את מספר לוחמיו בחזית, מלמד על חשש מתגבר מהבאות. העיתוי לא מוצלח, אך הבוס מטהראן דורש מלחמה.
ד"ר ירון פרידמן הוא חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. ירון מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן