היום (רביעי) הותר לפרסום כי סמ"ר אגם נעים ז"ל, מהישוב משמרות נפלה בקרב בדרום רצועת עזה כתוצאה מפיצוץ מבנה. אגם ז"ל, בת 20 בנופלה, שירתה כפרמדיקית בגדוד 52, עוצבת עקבות הברזל (401) והיא הלוחמת הראשונה שנפלה ברצועת עזה, מאז החל התמרון הקרקעי.
דורית, אימה של סמ"ר אגם נעים ז"ל פרסמה לפי כחודשיים פוסט בפייסבוק ובו כתבה: "זוכרת שעוד כילדה איחלתי לעצמי בית רק של בנות וקיבלתי. בארץ שלנו אמרתי, בנות לא ילכו למלחמה, אני רגועה... אגם קיבלה זימונים לקורס פארמדיקים, כל כך שמחנו, אולי בהמשך תהיה רופאה, שווה לא?. יומיים אחרי סיום הקורס היא כבר הייתה בעזה עם חיל הנדסה, הפסקנו לנשום."
דורית מתארת את הרגע בו גילתה כי אגם נכנסת לעזה ואת רגעי המתח והחרדה, מורטי העצבים מאז: "החיים השתנו, פתאום גיליתי את התקפי החרדה שהגיעו ללא הכנה, בבית זה היה קל אבל יום אחד זה קרה בגן, אגמי צלצלה והודיעה שהיא נכנסת, לא הייתי מוכנה, היא הייתה אמורה להכנס כמה ימים אחרי. כאב חד, כמו סכין שנכנסת ומסתובבת בלב, בבטן, בכל הגוף,הראש כאילו מאיים להתפוצץ, מפסיקה לנשום, מחפשת חלון, בחוץ גשם, מתיישבת בניסיון להסדיר נשימה, מתקשה, ילדים מגיעים לדבר איתי, עונה בקושי רב, מבקשת מהבנות שישלטו על האירוע לכמה רגעים, קמה מתפקדת על אוטומט, היום נגמר ואני כאילו נגמרת איתו".
מספרת על הרגע בו שמעה על פראמדיקית שנפצעה: "יום אחר מקבלת טלפון, שמעת מאגם? לא, למה? הודיעו שפארמדיקית נפצעה...שוב בגן, שוב מפסיקה לנשום, שוב רואה שחור, מנסה לברר, טלפון נוסף, הפצועה מג'נין, אין הקלה!. באותו יום לא ידענו היכן היא, הסתבר לנו מאוחר יותר שהיא הייתה עם גבעתי. הכאב, הצער העמוק, החרדות והפחדים הם לצערנו חלק מחיינו בתקופה זו".
דורית מסיימת את הפוסט בשאלה שוברת לב: "איזו ילדה אני אקבל בסוף המלחמה?" ומוסיפה: "אנחנו בוחרים לחיות בתקווה, מי ייתן וכל חיילנו ישובו בשלום, שהחטופים יחזרו בקרוב, אבל ממש בקרוב שהילדה הפרטית שלי כבר תחזור הביתה בריאה בגופה ובנפשה במהרה, שתסתיים המלחמה ונחזור לשגרה אמן. אגמי שלי, גאה בך ילדה, מחכה לך אהובה שלי".