"תפעלו", זה המסר והציווי שהופיע בכותרת הכתבה שנכתבה במגזין האמריקאי "TIME" על ידי משפחות ששת החטופים שגופותיהם שבו ארצה בתחילת החודש: עדן ירושלמי, הירש גולדברג פולין, אורי דנינו, כרמל גת, אלכסנדר לובנוב ואלמוג סרוסי.
"מלחמה כזאת לא ידענו": תושבי קיבוץ סער מספרים על חיי שגרת החירום בצל הטילים
רשות האוכלוסין: 797 פעוטות שנולדו השנה - נקראו על שם קיבוצים בעוטף
"בשמיים הבהירים והכחולים של שבת השבעה באוקטובר 2023, האהובים שלנו ו-245 אחרים נגנבו מאיתנו בברוטליות על ידי מחבלי החמאס", נכתב בתחילת הכתבה.
"כרמל ביקרה את ההורים שלה בקיבוץ בארי. אלמוג, אלכסנדר, עדן, הירש ואורי חגגו שלום וחופש בפסטיבל המוסיקה 'נובה'. ששת האנשים היפים האלה נשבו לעזה, כמה מהם עם פציעות קשות. הם נמקו שם, ב-29 באוגוסט, בתנאים חסרי אונים במשך 328 ימים, ונורו בראש, בידיים, בכתפיים ובכל מקום בגופם הרעב והמוכה", נכתב מיד לאחר מכן.
"כוחות ישראלים מצאו את גופותיהם הכחושות יומיים לאחר מכן במנהרה, 20 מטר מתחת לחדר שינה של ילד עזתי. רוחב המנהרה היה קצת יותר משני מטרים וגובהו 1.67 ס''מ. היה בו מינימום חמצן, ללא אור וללא צנרת. שובי החמאס שלהם הוציאו להורג את יקירינו בטווח אפס, יצאו מהמנהרה וסגרו דלת נעולה".
"בשבי, אלכסנדר, כמעט 1.82 בגובהו, ירד מ-86 קילו ל-59 קילו. הרש, גבוה בכמה סנטימטרים ממנו, שקל רק 52 קילו. עדן, 1.65, נמצאה במשקל של 35 קילו".
"חמאס הוא שלקח את יקירינו, עינה אותם ולחץ על ההדק שרצח אותם. אבל רבים אחרים לא הצליחו להציל אותם. למקבלי ההחלטות הממשלתיים בישראל היו הזדמנויות להגיע להסדרים במשא ומתן כדי לשחרר את יקירינו, ולפי חישובים שנחשבו אסטרטגיים, הם בחרו שלא", ציינו המשפחות לאחר מכן.
"הבחירות הללו יהיו המורשת הנצחית של האנשים האלה. אבל יש כל כך הרבה אנשים אחרים שהיו יכולים לעשות כל כך הרבה יותר כדי להציל אותם, ועוד אחרים שיצטרפו אליהם כשותפים למקרי מוות בלתי נמנעים, אם הם יעמדו מנגד ויאפשרו לישויות זדוניות לנצח את המילים הפסיביות של אנשים בעלי כוח".
"זו קריאתנו כעת: יש עדיין 101 חטופים בתנאים מחרידים בעזה, והזמן להציל אותם אוזל. מילים אוהדות לבדן לא יחסכו מהם את אותו גורל כמו אלמוג, אלכסנדר, כרמל, עדן, הירש ואורי. עכשיו זה הזמן לפעולה החלטית, מכוונת ומשמעותית".
"במשך 328 ימים, רבים מאיתנו טיילנו בעולם ופגשו פוליטיקאים, דיפלומטים, אילים עסקיים, סלבריטאים - אנשים עם כוח. הם הבטיחו, הנהנו, החזיקו את ידינו, בכו איתנו, חיבקו אותנו חזק, ואז לא הצליחו לספק תוצאות. רבים מאיתנו הסתובבו סביב הגלובוס וישבנו עם מנהיגים דתיים, שגרירים באולמות האו"ם, נשיאים לשעבר ונשים ראשונות. כל כך הרבה אנשים עם כוח בחברות הגדולות בעולם אמרו שהם יהיו איתנו עד שיקירינו יחזרו הביתה בחיים. קיימנו פגישות, בגלוי ובדיסקרטיות, במקומות כמו דאבוס, וושינגטון, מוסקבה, לונדון, סופיה, בודפשט וז'נבה".
לאחר מכן המשיכו וסיפרו על המפגשים: "סלבריטאים פגשו אותנו בחדרים מבודדים, אך ביקשו שלעולם לא נכיר בפומבי שהם עשו זאת, הם חששו לאבד עוקבים. מנהיגים של ארגוני סיוע הומניטרי, כולל הצלב האדום הבינלאומי וארגון הבריאות העולמי, טענו שהם רוצים להתערב אבל לא הצליחו להבין איך".
"שני אנשי דת מוסלמים הבטיחו לנו בסודיות, בטעות, שיקירינו יהיו בסדר מכיוון שפגיעה בחטופים מפרה את האיסלאם, אבל הם ויותר מדי מנהיגים דתיים אחרים שתקו בפומבי. יותר מאחד מהאנשים הרבים האלה עם כוח הבטיח לנו שהחטופים ישרדו, שחזרתם היא רק עניין של זמן. חלק אמרו שיקירינו סובלים אבל בוודאי לא מתים".
"251 חטופים מ-39 לאומים נגנבו מחייהם ומהעולם ב-7 באוקטובר. מדוע הנשיאים, ראשי הממשלה ושרי החוץ של אותן מדינות מעולם לא עמדו, זרוע בזרוע, על במה עולמית ודרשו את שלהם, לשחרר אותם?", תהו המשפחות בכתבה.
"מדוע 101 שמות חטופים שנותרו בשבי אינם בחדשות הלילה במדינות ברחבי העולם? איפה הסערה העולמית הקוראת לשחרורם? היכן עדיין מוחזק הגינוי מצד המנהיגים הדתיים והרוחניים של חמש הדתות של החטופים?".
"איפה הלחץ הכלכלי והדיפלומטי על חמאס ונותני החסות שלו? מדוע מדינות החברות בנאט"ו ובעלות ברית של ארה"ב שאינן בנאט"ו ממשיכות לפעול במעמד מועדף תוך אי-הצלת חיים, כולל אלה של אזרחי ארה"ב?".
"מדוע ארצות הברית, מעצמת העל החזקה בעולם - עם מינוף על כל השחקנים האזוריים בסכסוך הזה - לא הצליחה לפרוס את הכוח הזה בצורה מספקת ויצירתית כדי להביא לשחרור חטופים ולפתרון למלחמה הזו?".
"שחקנים מרושעים ברחבי העולם צופים, לומדים ומתכננים. ההשלכות על הביטחון העולמי רחבות בהרבה מישראל ועזה. עתידה של האנושות מונח על כף המאזניים. הגיע הזמן להשתמש בכוח שיש לך ולעשות טוב יותר".
בתום הכתבה ציינו: "אלמוג, אלכסנדר, כרמל, עדן, הרש ואורי לא חוזרים. לזכרם, אנו מפצירים בכם: פעלו כעת כדי להחזיר הביתה את 101 אחיהם ואחיותיהם שעדיין נמצאים בעזה. כפי ששאל רבי הלל בהלכה היהודית הקדומה, "אם לא עכשיו, אימתי?".