13 נופלים בקרבות בלבנון ובעזה. 13 נופלים לוחמים בסדיר ובמילואים. 13 נופלים מקיבוצים, מהתנחלויות, מהעיר, מהמושב. מצפון, מרכז ודרום. 13 נופלים ביממה, 13 נקישות של קצין העיר על דלתות של משפחות שכבר לא יהיו מה שהיו. 13 נופלים מצטרפים לרשימת הנופלים הארוכה של המלחמה שמגיעה ל-903 נופלות ונופלים. 13 הנופלים ביממה, הביאו לתחושה בציבור כי אנחנו שוקעים בבוץ.
במלחמת לבנון הראשונה על מבנה נטוש בשפיים לצידי כביש החוף משהו מול ״חוות רונית״, נתלה שלט שכל יום התעדכן במספר הנופלים במלחמה. זה היה אחד מהסמלים של התסכול של הציבור מהשקיעה בבוץ הלבנוני. לתחושה של סוף השבוע המדמם והכואב יש במציאות המבצעית אחיזה חלקית.
נתחיל בלבנון: ארבע אוגדות של צה״ל פועלות בדרום לבנון. פיקוד צפון הכינו את המלחמה בלבנון באופן סדור, בתוכנית שלבים. כל יחידה יודעת מה המשימה שלה, כל יחידה יודעת את לוח הזמנים של הלחימה, מה היעד ומה המטרה. ועד כאן למה אנחנו עדיין לא שוקעים בבוץ.
מזג האוויר בצפון משתנה, הסתיו כבר עומד לחלוף, ענני הגשם מתכנסים מעל הגליל. בעוד ימים, אולי עוד שבועות קצרים, הגשם ישטוף את האזור והלוחמים ילחמו פיזית בתוך הבוץ הלבנוני. אבל לא רק פיזית אנחנו לפני צומת דרכים. הדרג המדיני לא מצליח לתרגם לא בעזה וכרגע גם לא בלבנון את ההישגים הטקטיים של צה״ל בשדה הקרב.
הדרג המדיני לא ידע ולא יודע לקבוע את המהלך הכי חשוב במלחמה: אחרי תכנית הפריצה של המלחמה הדבר החשוב הוא תכנית סגירת המלחמה. תכנית היציאה. בעזה אנחנו בשל כך שקועים בבוץ. עמוק בבוץ. זאת הסיבה שחזרנו לג'בליה. זאת הסיבה שלוחמי אוגדה 252 נלחמים יום יום בזיתון, באל בוריג׳. בעזה אנחנו רחוקים 101 פסיעות מניצחון. התוכנית ליציאה מעזה עוברת בהסכם שחרור חטופים.
הסדרי הביטחון ידועים. לישראל תישאר הזכות לתמרן בתוך עזה ככל שתמצא לנכון. אגב הזכות חייבת להישמר גם בדרום לבנון. ורק להבנה - הזכות הזאת לא צריכה להינתן, אלא זאת זכות שאנחנו חייבים לקחת. לא לשאול שאלות אלא לבצע. הממשלה שלא מקבלת החלטה לגבי סוף המלחמה, היא הממשלה אשר לא לקחה החלטה לגבי האוהלים של חיזבאללה בהר דב בקיץ 2023. מה שהתפרש בעזה כמו גם בדחייה בביירות כחולשה של ישראל, מה שכנראה נתן לחמאס את ההבנה כי הגיעה שעת הכושר לפעול. לכן אנחנו חייבים להחליט גם במלחמה וגם בשגרה.
רגע לפני הגשם, רגע לפני שנשקע בבוץ, הגיע הזמן שהדרג המדיני יקבע את תכנית סיום המלחמה בעזה ובצפון. צודק ראש המוסד דדי ברנע שיש לקשור בין הזירות. אגב בשתי הזירות יש תמונות ניצחון חלקיות כדי להרגיע את הבייס של כל מפלגה: מחיסול סינוואר, ועד דגל ישראל ודגל גולני על חורבות עייתא א שאעב. עכשיו אחרי כל זה. הכל מונח בידי הדרג המדיני.
נכון להבוקר מניין ההרוגים במלחמה 903 אנשי מערכת הביטחון. מהקיבוצים, מהכפר, מהתנחלויות, מכפרי הדרוזים והבדואים מהצפון, מהמרכז, מהדרום. התפילה של כל האימהות השבת הזאת, כמו בכל יום, שההחלטה על סיום המלחמה תבוא לפני הנקישה של קצין העיר על הדלת הבאה.