ההסדרה המטרידה הנרקמת בלבנון והפער המשמעותי בין המציאות לתפיסת המציאות – ממליץ לכייל מחדש את המצפן המדיני. כמה מילים על "ההסדרה" הנרקמת בלבנון ומדוע מי שמכוון נמוך יפגע נמוך בלבד.
מטח עוצמתי מאוד מלבנון ששוגר היום מאזורים סמוכים לאזורים בהם נמצא צה"ל, המחיש לכולנו את המציאות, בעוד שהדיבורים על הסדרה בלבנון תופסים את כל הכותרות (ואת דברי שר החוץ החדש) ומשקפים את תפיסת המציאות. אז, כנראה שהמאמץ המדיני אכן צריך לעבור לקדמת הבמה, אבל לא כך, ולא כתלות בהפסקת המאמץ הצבאי (לפחות לא כתובה),
הפער שבין מה קורה באמת בשטח לבין משאלת הלב של מה אנו רוצים שיקרה (וכיצד אנו משכנעים את עצמנו בו) הוא גדול מדי:
1. בתפיסת המציאות- חיזבאללה קיבל מכה אנושה וקורס.
2. במציאות - חיזבאללה ממשיך בירי בסיוע איראנים, ונדד בחלקו צפונה. חיזבאללה הוא תנועה פוליטית וחברתית עצומת ממדים שהלבנונים חוששים גם עתה לדבר נגדה. גבעול מוחלש אך עמיד.
3. בתפיסת המציאות-רצוי להגיע לסיום הלחימה מול לבנון כדי שזו תתחיל ליצור את הסדר החדש שלה.
4. במציאות-הלחימה היא "מקל גדול" שיכול לסייע בעצם קיומו לארהב וללבנונים לסדר מחדש את הסדר הפנימי במדינה
5. בתפיסת המציאות - אם נהיה חזקים ונמשיך לאכוף ולרדוף אחר כל הפרה או הברחת אמלח ללבנון-זה יצליח הפעם.
6. במציאות-טבע האדם מחפש שקט. לא נזכה ללגיטימציה ארוכת שנים לירות על כל דבר (בטח כשהוא משולב באזרחים) לא בינלאומית ולא פנים ישראלית-הכלכלה והשקט ינצחו.
7. בתפיסת המציאות-לבנון היא מדינה ככל המדינות וניתן לה שתחליט.
8. במציאות-לבנון היא מדינה כושלת ומלאכותית הנשלטת עדיין ע"י חיזבאללה ככוח פוליטי וחברתי שזקוקה לסיוע כולל צירופה בכפייה ע"י ארה"ב לנורמחיזציה עם ישראל ולהסכמי אברהם. זה לא יקרה לבד.
9. בתפיסת המציאות- הסדרה (מסמך כתוב שעליו חתומה ישראל) היא כלי הכרחי כדי לסיים הלחימה.
10. במציאות - כל הסדרה עם לבנון בשלושים השנים האחרונות הכזיבה וכשלה והגבילה רק את ישראל בעוד הצד השני מכרסם בה בנחישות. יתכן ויש דוגמאות מההיסטוריה להפסקת לחימה ללא חתימה כשאין כל התחייבות וכשמקל הלחימה מעל הראש משמש להרתעה ומדרבן תהליכים במדינה.
11. בתפיסת המציאות - ארה"ב, צרפת ורוסיה הן השושבינות הטבעיות וככל שיהיו יותר מדינות כך יהיה שקט לזמן רב יותר. ולכן בוא נשלח גם שליח רשמי ישראלי לרוסיה בעניין.
12. במציאות- צרפת בחרה צד נגד ישראל כולל צעדים אנטישמיים מפורשים, רוסיה היא בת ברית מוצהרת ומעשית של איראן צבאית וכלכלית והתבטאה בצורה מחרידה ומפורשת נגד ישראל במלחמה (קרי בחרה צד) והיא גם שקועה עד צוואר באוקראינה ואין לה קשב ומשאבים לנעשה בלבנון ובסוריה. ואולי עדיף לעבוד רק מול גורם אחד (ארה"ב) ולצרף דווקא את מדינות הסכמי אברהם לאירוע?
13. בתפיסת המציאות-כוח רב לאומי בשיתוף צבא לבנון יעשה את העבודה בניקוי דרום לבנון.
14. במציאות-עצם נוכחותו זו עבודתו. זה לא משליך דבר על האפקטיביות. צבא לבנון שאנשיו מקבלים משכורת של 400 דולר לחודש לעומת משכורות של כמה אלפי דוחרים לחודש בחיזבאללה - יהיה גם מפוחד וגם קל להתפתות להעלים עין תמורת תשלום נאה.
15. בתפיסת המציאות - המפרציות של הסכמי אברהם לא תבואנה ללבנון להיהרג.
16. במציאות -הן תבואנה ובגדול כי הפיתוי שיש ברווחים הטמונים בשיקום הכלכלי של לבנון הוא גדול במיוחד. יש בהן יתרון מיוחד כי הן דוברות ערבית ויודעות להתמודד עם תחבולותיו של ציר ההתנגדות.
17. בתפיסת המציאות - אם נפעל מהאוויר מול כל הברחת אמל"ח מסוריה ונאיים על אסד נעצור את שיקום חיזבאללה.
18. במציאות-בדיוק כמו בעזה-חיזבאללה יעתיק את הייצור לצפון לבנון למקומות "לגיטימיים" ויעביר מסוריה ללבנון מוצרים דו שימושיים אזרחיים שיאפשרו לחיזבאללה לשקם את כוחו לאורך זמן אך בקלות יחסית עוד בטרם נבין שמדובר בהפרות או ברכיבים שמשרתים ייצור אמל"ח.
19. בתפיסת המציאות -אין ברירה, שיישארו איראנים בלבנון ובסוריה, הם ממילא יהיו מוגבלים ע"י הסדר החדש שייווצר ואיראן תוותר.
20. במציאות-איראן נחושה מאין כמוה לחדש את מאחזה הצבאי הראשי בלבנון, תשתמש בסוריה בתור גשר להברחות / מוצב קדמי נוסף מתחת לאף של אסד החלש (ורוסיה שזה לא באמת מפריע לה-אולי אפילו הפוך) ואיראנים בלבנון הם מי שבפועל ישקם את חיזבאללה.
21. בתפיסת המציאות - אנו עשינו את שלנו. אם לבנון תרצה שתיקח את זה הלאה. אנו לא רוצים להיות ב"בוץ לבנוני" שוב.
22. במציאות - אחרי ההישגים הצבאיים מול חיזבאללה אין בוץ לבנוני וגם אין שום כוונה להישאר בלבנון. אבל יש שלב מעבר הכרחי שמשכו כשנה שבו עלינו להישאר ולוודא שלבנון לוקחת את זה בכיוון הרצוי (לא בהתערבות כמו בעבר אלא בעצם ההימצאות בשטח). בסוף אם לבנון לא תשכיל לקחת את זה בכיוון הרצוי מי שיסבול מזה יהיה רק אנחנו. ולכן ההשקעה שווה.
23. בתפיסת המציאות-לבנון היא עוד חזית מתוך שבע שעל ישראל לסגור לאחר שנה של מלחמה.
24. במציאות -לבנון היא נייר הלקמוס והבבואה של כל המלחמה הזו. בה מתקיים בזעיר אנפין מגרש המשחקים האזורי בין מזרח ומערב, בין ארה"ב לרוסיה ובין ישראל לאיראן. לכן מה שיהיה בלבנון קריטי ליכולת ליצור סדר אזורי חדש במזרח התיכון.
ויש עוד. אבל זה עד כאן על הפער שבין מציאות לתפיסת המציאות, ומדוע הכיוון שאליו חותרת ישראל בלבנון נכון לרגע זה נשמע מטריד וככזה שעלול לכרסם עמוקות בהישגים הצבאיים של המלחמה הזו.
מציע למקבלי ההחלטות לכייל מחדש את המצפן, לגבש שלב מעבר ארוך בלבנון שיתקיים לפני שלב היום שאחרי, ליצוק בו תכנים המבוססים בעיקרם על הסכמי אברהם, ולא למהר לחתום על מסמכים שאמינותם מוטלת מאוד בספק ושסופם שמגבילים את ישראל בלבד.
סא"ל במיל' עמית יגור, לשעבר סגן ראש זירה באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים