בי"ד תמוז תשמ"ט נולדו למשפחתנו תאומים אחרי 10 אחים ואחיות. במהלך הלידה, הרופא שחשש לחייה של אמנו היקרה לאה, המליץ שלא להמשיך עוד – בטרם ידעו שאלה תאומים – בגלל שהיא הייתה בגיל מבוגר ואחרי עשר לידות. אמא החליטה להמשיך בכל זאת ולאחר הלידה היא קיבלה רעלת ונאלצו להסיר לה את הרחם. אמי בחרה לקרוא לתאומים דניאל ונתנאל – כי כלשונה ה' דן אותי ונתן לי.
כך קיבלנו במשפחה מתנה נפלאה. אח עורך דין, דניאל, ואח רואה חשבון ומלא נתינה, נתנאל. על אף היותו הצעיר ביותר במשפחה השפעתו הייתה כה רבה על צביונה של משפחתנו. אנחנו ממשילים את נתנאל למנוע חללית שנמצא למטה, ודוחף את כולה למעלה.
לצערנו המנוע עזב והשאיר את החללית לשייט לבד. ואנחנו תוהים ותרים – אייכה? איפה אתה נתנאל? איפה הנתינה הגדולה שהיית? ומתנחמים בכך שהנתינה היא כבר לא רק שלנו. כעת הנתינה היא של כל האומה. מסרת את היקר מכל להצלחת כלל האומה. השיעור הקטן שאמא מסרה לנו מסור לכל. הקדוש ברוך הוא דן אותנו, אל עוד עתיד לתת לנו מתנה גדולה שאנחנו כבר רואים טיפה ממנה ומחכים לראותה בשלמותה.