ההלוויה הצבאית של סמל אליאב אסטיוקר ז״ל, בן 19 מאשדוד, נערכה בבית העלמין הצבאי בעיר. אסטיוקר, לוחם בגדוד 931 של חטיבת הנח”ל, נהרג אתמול במארב קטלני בצפון רצועת עזה, שבו נפגעו שני כלי רכב של שיירת ג’יפים מסוג האמר, ומאש שנפתחה לעבר הכוח.
באירוע נהרגו ארבעה לוחמים ושישה נוספים נפצעו, בהם שניים באורח קשה. אסטיוקר, בוגר בית החינוך אמי”ת י׳, הותיר אחריו משפחה, חברים וחטיבה כואבת שמתאבלת על לכתו.
ליאת, אמו של אליאב: ״פחדתי מהיום הזה, שזה יגיע ואני אצטער שאני הבאתי לך את מה שרצית. אמרו לי 'תהיי חיובית', בסוף מה יצא לי מזה? איפה אתה? אני לא אתקיים בלעדיך, אתה ילד שבאת אליי לאחר 3 בנות, כל כך חיכיתי לך, וחיכיתי לבן, איך אהבתי אותך. אני לא יודעת איך להמשיך מפה אני לא יודעת, אני לא רוצה להגיד אפילו זכרונו לברכה כי זה לא מתעכל לי פשוט לא מתעכל לי שאתה לא איתי״.
סגן אלוף לביא זמיר, בשם חטיבת הנח"ל: "אליאב, אני עומד כאן עם משפחתך, חבריך ומפקדיך, המומים וכואבים, אנחנו לפני פרידה שלא נקלטת הרי היית ועודך משמעותי עבור רבים".
"צה"ל וכוחות הביטחון נמצאים בלחימה עיקשת מול אוייב מר, עומדים על המשמר להגנת חטיבת הנחל כולה בכל גזרות הלחימה. ברצועת עזה ובבית חאנון מובילה החטיבה את הקרבות הקשים בנחישות ובגבורה רבה. נבצר מרבים מחבריך ומפקדיך שממשיכים להילחם ללוות אותך ולהצדיע לך בדרכך האחרונה, ואני עומד להספיד ולבכות על נפילתך גם בשמם".
"אליאב, התגייסת לשירות משמעותי ועשית את תפקידך המבצעי ברובאית, נשלחת להילחם בחפ"ק הסמח"ט שם שרתת כנגביסט חוד אמיץ ומקצועי. חברייך מספרים שהיית ברור בשאיפותיך וציפיותיך מעמך ומהמחלקה. רצונך לעשות את הדברים בנחישות גרמו לסובביך ללכת אחרייך".
"היית מוביל וסוחף אחריך. מפקדיך מתארים איך תמיד המשימה הייתה לנגד עיניך. מעולם לא הסכמת לעשות חצי עבודה. שאפת למצוינות, בכל משימה חתרת למגע. רצית להיות ראשון גם כאשר המשימה הייתה מאתגרת, הבנת אותה, מצאת לה פתרונות והיית הכי טוב בביצוע".
"המפקד שלך מההכשרה סיפר על מפגש שלכם במחלקה, עלתה השאלה מי הלוחם שהכי סומכים עליו. פה אחד כל חברייך הלוחמים ענו: אליאב. הם ידעו שאתה הראשון להיות שם עבורם גם ברגעי קושי וגם ברגעים שמחים ומהנים יותר. בטוב וברע תמיד איתם".
ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי: ״אתמול בצאת השבת, הגיעה הבשורה המרה, העיר אשדוד התעטפה באבל כבד מאוד. היום אנחנו בכאב גדול לאליאב היקר, השם יקום דמו".
"אליאב הלוחם הגיבור מטובי בניה של העיר אשדוד, שחרף נפשו למען כולנו ונפל אתמול בקרב ברצועת עזה, על הגנת העם והמדינה, רק בן 19 בנופלו. תושבי אשדוד יחד עם כל עם ישראל כואבים את האובדן הנורא שלכם משפחת אסטיוקאר היקרים".
"ההורים יעקב וליאת האחים ואחיות אורטל אלינור שני ליאל רפאל ומיכאל משפחה מופלאה. שזכתה לגדל בן מופלא, כפי שהכירו כולם את אליאב היקר, מוריו וחבריו וכל מי שפגש בו בילדותו משחר נעוריו באשדוד בה גדל ועיצב את אישיותו ואת דרכו. בבית הספר ובבית החינוך עמית י' בהם בלט במיוחד כבחור שקט עם עוצמה פנימית גבוהה נחוש ומגובש באופיו הערכי, חברתי בעל חוש הומור שווה לב".
"כבר בכיתה י"ב סיפרו בבית החינוך, אליאב ידע שהוא רוצה שירות משמעותי בצבא, בדיוק כפי שהוא חומך בערכי הציונות, אהבת המדינה שספג בבית הוריו. אליאב התגייס רק לפני שנה בעיצומה של המלחמה לחטיבת הנחל לגדוד 931, הוא שירת בגאווה כנגביסט , תפקיד שלא היה בו רק משימה צבאית אלא הגשמה של תחושת השליחות הפנימית שבערה בו לשאת בנטל האמיתי על הגנת המדינה להיות מוכן לסכן את חייו למען שלום המולדת".
"הוא שאף תמיד להיות הטוב ביותר, כבן, כאח, כתלמיד וכחבר הכי טוב שאפשר, בשנה האחרונה גם הלוחם הכי טוב. הוא היה הכי טוב כפי שמספרים מפקדיו. לוחם אמיץ, שבהגיע תורו הוא נכון לממש את שבועת האמונים שלו לצה"ל לעשות כמיטב יכולתו ואף להקריב את חייו למען העם והמדינה".
"בשבת במהלך קרב קשה בעיירה בית חאנון שבצפון רצועת עזה נפל אליאב בקרב שפניו וקנה הנגב שלו על המחבלים ושדות העוטף ויישובי העוטף בגבו. יחד עם עוד שלושה לוחמים גיבורים שנפלו איתו על קיומה וביטחונה של המדינה שלנו".
"כולם הלכו יחד באותה דרך של אמת ויושר, מסירות והקרבה, ערבות הדדית, אחריות וראיית עצמם כמגני העם והמדינה, זו רוח האמונה בצדקת הדרך של אליאב השם יקום דמו".
"בן דור הגיבורים שלנו דור הניצחון המופלא הנשמות הנעלות שלהם מגשימים את דברי הנביא זכריה: 'לא בחיל ולא בכל אם כי ברוחי אמר השם צבאות', אחרת לא ניתן להבין את עוצמת האומץ והנחישות וגודל ההקרבה שלהם הגיבורים הקדושים שבזכותם אנחנו ממשיכים לחיות בארצנו".
"הרוח הזאת לא רק ממלאת אותנו התפעלות גם נותנת לנו את האמונה ואת הביטחון שעם חיילים כמו אליאב אנחנו נביס כל אויב נמשיך לבנות ולפתח את ארצנו מדינתו ועמנו לפי הרוח הגדולה שהם ציוו אותנו כי במותם הם ציוו לנו חיים".
שגיב, חברו: "היית אומר לנו - תחייכו, תשמחו והיית צוחק עלינו שאנחנו בוכים עליך. היית אח, היית הרבה יותר טוב מחבר. היית הילד הכי טוב שיש. תמיד כשהיית רואה בנאדם שצריך, היית נותן אפילו אם לא היה לך שקל. תמיד היינו אומרים שהחיים שלך זה כמו סדרת טלוויזיה, ואני לא מעכל שזה הפרק האחרון".
"תמיד היה האחראי בחבורה, תמיד היית הילד שאפשר לסמוך עליו. אני לא יודע איך אני מדבר עליך בלשון עבר, מחכה שתגיד שאתה מסתלבט עלינו. אני מבטיח שננציח אותך ואף פעם לא נשכח אותך ואת הטוב שלך".
