בעוד תשומת הלב הציבורית ממוקדת בשחרור החטופים מעזה, מתגבשים בימים אלה הסדרים מדיניים וביטחוניים משמעותיים, שעשויים להשפיע על ביטחון ישראל בעשורים הבאים - כך מתריע אייל עופר, מומחה לכלכלת החמאס, בריאיון למעריב.
"המזל הגדול שלנו", אומר לי איש מודיעין בכיר, הבקי בזירה הצפונית, "הוא שבשביעי באוקטובר, חיזבאללה הופתע". סינוואר לא שיתף אותם במועד המדויק של תוכניותיו, בין היתר בגלל היריבות, בתוך העולם המוסלמי, בין הסונים לשיעים. קצין מודיעין נוסף, הבקי בזירה הפלסטינית מוסיף: "סינוואר קיווה להצטרפותם של ערביי ישראל, כפי שהיה בעת אירועי 'שומר חומות' במאי 2021" בשיחה של שלושתנו, עולה הסכמה על נושא אחד: הסיפור כעת אינו רק עזה – אלא גם הגדה. היעד הבא של חמאס הוא להרחיב את שליטתו מעזה אל הבטן הרכה של ישראל, בהמתנה לירידתו מן הבמה של אבו מאזן, הנמצא בשנת ה-90 לחייו.
אולם, כדי לזכות בגדה החמאס נתקל תחילה בבעייה שחמאס תמיד אהב להשאיר לאחרים: הטיפול באוכלוסיית עזה. החמאס מעולם לא היה מעוניין להיות אחראי לביוב או לסלילת כבישים בעזה. הבהיר זאת היטב בכיר החמאס אבו מרזוק שאמר, כבר בתחילת המלחמה לפני יותר משנה: "75% מתושבי הרצועה הם פליטים. הם באחריות האו"ם. החמאס דואג להתנגדות".
ולכן, ברגעים שבהם הלחץ העממי של אוכלוסיית עזה על החמאס הגיע למימדים מדאיגים מבחינתו – הם תמיד מצאו פתרון: עיסקת החטופים הראשונה נועדה כדי לקבל את משאיות האספקה הראשונות, שלא הפסיקו מאז: מעל 66,000 נכנסו לרצועה בכל תקופת המלחמה. וכעת, כבר בשלב הראשון של עיסקת החטופים הנכחית נתנה ישראל לחמאס את הפרס הגדול, שהאוכלוסייה העזתית דרשה ממנו: שיבה אל צפון הרצועה והעיר עזה. הם דרשו, וקיבלו: סיום מצב העקירה. שיבה הביתה עוד בטרם כל החטופים שלנו שבו אל גבולנו.
אמנם חלקים נרחבים ממערב העיר עזה עומדים עדיין על תילם, לא הכל הרוס (כפי שמנסים להציג לנו גם בחמאס וגם בתקשורת הישראלית). הרשויות המקומיות (אשר בשליטת החמאס) כבר החלו לפנות מהרחובות המרכזיים את פסולת שברי הבתים החוסמת את התנועה.
אולם לחמאס יש בעיה אמיתית, היכן לשכן את השבים לאזורי צפון הרצועה: ג'בליה, בית חאנון ובית לאהיה. גם לתושבי החלק המזרחי של שוג'עיה – אין בית לחזור אליו. לפיכך, מבלי שהדבר פורסם בישראל, דרש החמאס, ולפי אל ג'זירה ישראל הסכימה, להכנסתם, דרך מעבר רפיח ממצרים של 60,000 קראוילות.
צריפים זמניים אשר ישמשו למגורים. מאחר שידרש זמן רב להוביל ולפרוס את הקראוילות בשטח, דרש החמאס גם 200,000 אוהלים חדשים כדי להקים מיידית מחדש את מחנות העקורים הזמניים, הפעם לא במואסי אשר במרכז הרצועה – אלא דווקא על אזורי הגבול עם ישראל בצפון הרצועה. החמאס חושב צעד אחד קדימה ובונה את ביצוריו הקדמיים נגד פלישה ישראלית נוספת לעזה – הפעם החמאס מתכנן למקם את המגן האנושי ממש סמוך לגבול, על חלק מצירי תנועה שבהם השתמשו כוחותינו.
עיניי חמאס נשואות אל הפרס הגדול: שיקום עזה. שיקום מלא מוערך בעלות של 40-80 מיליארדי דולר. הון עתק. לשם השוואה, בכל ימי הרש"פ מאז אוסלו העביר העולם לעזה ושטחי הרש"פ כ-44 מיליארד דולר על פני למעלה מ30 שנה. בשנה האחרונה היקף הסיוע ההומניטרי הזמני לעזה, עמד, דרך ארגוני האו"ם על מעל 3 מיליארד דולר (סיוע נוסף, בשווי של כמיליארד דולר נתרם ישירות על ידי אירגונים בינ"ל ומדינות ערביות כמו קטאר, תורכיה, איחוד האמירויות ועוד).
עשרות מיליארדי הדולרים של השיקום, לא רק שיאפשרו לחמאס לבנות מחדש את התשתית הכלכלית אזרחית בעזה – אלא גם לספק עבודה למאות אלפי עזתים. זו תהיה אחת הדרכים שלהם למנוע הגירה מעזה ולשמר את אחיזתם על הקרקע. בישראל, יש הסבורים כי חמאס רוצה לחזור מיידית על טבח השביעי באוקטובר. אולם החמאס אינו צריך לחזור על מה שכבר הניב לו מבחינתו הצלחה גדולה. החמאס חושב 10 שנים קדימה, אך מבין כי המשך שליטתו בעזה מהווה מחסום בפני הגעת הכסף הגדול.
לפיכך, נערכות כעת בקהיר שיחות בהן משתתפים כל בכירי חמאס ומולם בכירי ארגונים פלסטינים אחרים. אבו מאזן אינו משתתף אולם הם כולם מכוונים לפתרון ידוע מראש: באופן פורמלי, החמאס יקח צעד אחורה, בדיוק כפי שהוא עושה החל משבוע הבא במעבר רפיח: אנשי החמאס אמנם אינם במעבר. אבל כולם יודעים מי הכוח השולט מאחורי הקלעים בעזה, כולל בהחלטות על מי מורשה לעבור במעבר רפיח.
כמו בכל ארגון פשע החמאס צריך מעין "קוף" בתפקיד בעל הבית החוקי – אשר ידאג לקבל את הכסף שהעולם עומד להמטיר על עזה. אנו נמצאים למעשה בחזרה לקונספציה הישנה של השישי באוקטובר: בעזרת פיתוח כלכלי בעזה מבטיחים לנו שנקבל יציבות ביטחונית. תוך מספר שנים גם יערכו בחירות ברשות הפלסטינית המחודשת והמאוחדת: עזה והגדה יתחברו מחדש.
החמאס, הפעם במעטה של "מפלגה" פוליטית, יוכל להגשים את חלומו להשתלט על שטחי הגדה ומשם לנהל מחדש את המערכה על השמדת ישראל – כאשר הפעם במקום ציר פילדלפי נצטרך לטפל בגבול הארוך בהרבה עם ירדן. חמאס מציב את עצמו לעמדת זינוק שבה יאיים מחדש – אך הפעם ישירות על מרכזי האוכלוסייה בישראל. השאלה הקריטית היא האם ממשלת ישראל תיפול במלכודת שמנסה החמאס, ביחד עם שותפיו בקהיר וברמאללה, לטמון לנו.
