אבי אשכנזי: עשרות מתושבי ניר עוז ישבו לצד כביש 232, בשולי שדה החיטה שזה עתה החל לצמוח אחרי הגשמים הראשונים של החורף. חלקם כיסו עצמם בדגלי ישראל, אחזו ביד אחת שלטים עם הכיתוב: "כמה טוב שבאתם הביתה", וביד השנייה הם אחזו במסכי הניידים, עקבו אחר המתרחש בתוך חאן יונס. ממעל ריחף מסוק קרב של חיל האוויר, זמזומי הכטמ״ים נשמעו, ואז אחד ממסוקי החילוץ ברעים הניע ונערך להמראה חפוזה.
ברגע אחד, האווירה של השמחה והצפייה לשחרור החטופים מניר עוז התחלפה בדאגה ובחשש כבד לשלומם של גדי מוזס וארבל יהוד. התמונות של ההמון העזתי המאיים לעשות שפטים בחטופים, והמבט המבוהל של ארבל יהוד סיפר את כל הדרמה שהתחוללה.
הדקות הארוכות נמשכו בשדה החיטה כמו נצח, עד שדוברת צה״ל של האוגדה דיווחה כי החטופים חברו לידי הכח המיוחד של צה״ל. בתוך שבריר שניה, כל המתח והדאגה מפניהם של חברי ניר עוז חלף. אחד מהם פתח בקבוקי מיץ מנגו, הוא עבר בין החברים ומזג מהמשקה המסוכר כאילו הוא מוזג משקה משכר. החברים נעמדו על הכלים החקלאים, בצידי הכביש הניפו את הדגלים והשלטים "חשוב לנו שהם ידעו שאנחנו מחכים להם. שלא הפסקנו לחכות להם וליתר החטופים", אומרת עירית להב מניר עוז.
פלד ארבלי: לראות את ההתרגשות האדירה של תושבי ניר-עוז היום, אלה שנלחמים מדי שבוע לשחרור יקיריהם, תוך כדי שהם אוחזים שלטים בכיכר בביתם הזמני בכרמי-גת, זה מחזה שיישאר לי בזיכרון עוד שנים ארוכות קדימה, ואולי לא ימחק לעולם. לכאורה, מחזה שלהם שבשגרה, המתרחש כבר שבועות ארוכים, כשהם מתכנסים בעצרת מדי כל סוף שבוע מאז השבעה באוקטובר.
עם זאת, היום הרוח באוויר הייתה אחרת, כזו שעושה צמרמורת. לחלוחית בעיניים, צרחות שמחה, בכי והרבה דמעות. לראות את סילביה ולואיס קוניו, יחד עם עדינה משה זועקים משמחה והתרגשות, זה רגע פשוט מטורף. סילביה ייחלה: ״בקרוב אריאל ודוד״, והוסיפה חיוך קטן. קיפול שלטי החטופים שחוזרים, היא סצנה מטלטלת ורגע מרגש נוסף, מעין טקס שמסייע בהפנמה של גודל האירוע. אני עם סילביה, "בקרוב אריאל ודוד", אמן!