עם שחרור החטופים בימים האחרונים, מתבהרת התמונה הנוראה על התנאים הבלתי נתפסים שבהם הם הוחזקו בשבי חמאס. ביניהם גם גדי מוזס - ותיק ניר עוז בן 80 שנחטף ראשון מבין בני משפחתו מהקיבוץ. הערב (שישי) ב"אולפן שישי" נחשף כי מוזס בילה את רוב תקופת השבי לבד, כשרק ימים ספורים לפני שחרורו פגש לראשונה חטופה נוספת - ארבל יהוד, אשר שוחררה יחד עימו בפעימה האחרונה.
במשך 70 ימים מוזס הוחזק בדירה חשוכה ללא שומרים. אוכל הוכנס לו פעמיים ביום, בלי שראה או דיבר עם איש. הוא הועבר בין דירות שונות ולא הוחזק במנהרות. באחת הדירות אף הצליח לצפות בטלוויזיה. רוב הזמן מוזס שהה בחדר צפוף של 2 על 2 מ"ר.
כדי לשמור על כושרו הגופני והמנטלי, הוא צעד מדי יום שבעה ק"מ, אותם מדד על ידי ספירת בלטות, ופתר תרגילי מתמטיקה וגיאומטריה. משקפיו נשברו במהלך החטיפה ורק אחרי שלושה חודשים, בעקבות התעקשותו, קיבל זוג חדש ושני ספרים. בשבי נודע לו על מות בת זוגו אפרת כץ והוא התאבל עליה, אך לא ידע מה עלה בגורל בתו מורן - וזו הייתה שאלתו הראשונה עם חזרתו לישראל.
במהלך השבי גדי ירד 15 ק"ג והתמודד עם תנאי היגיינה קשים. הוא התקלח פעם בחמישה ימים, באמצעות קערת מים פושרים שאותם שפך על ראשו עם כוס. למרות הכאב, הוא התעקש להתגלח - כדי לשמור על הופעה מסודרת.
מוזס תיאר את רגע היציאה מהשבי, הרגע שבו יצא מהרכב, כדקות של פחד מוות. הוא פחד שהוא וארבל יעברו לינץ' תוך כדי הליך המעבר לרכבים של הצלב האדום ואמר: "החזקתי עד עכשיו - ומזה אני אמות?". אבל הוא הצליח לשרוד את הסיטואציה הבלתי נתפסת הזאת. בשבי היו לו שני רגעים נוספים שבהם חשש סכנה ממשית לחייו: הראשון כשהשומר שלו התלבש פתאום באמצע הלילה, שם כיסוי ראש - והכניס את האקדח והקלאץ'. אז, גדי היה בטוח שהוא בא להרוג אותו. רק בבוקר הוא הבין שזה היה חילוף משמרות. הוא אמר לשומר שלו: "הפחדת אותי" וזה ענה לו שבאיסלאם מתייחסים לשבויים כמו לבני בית, וגם אם יקרה משהו כזה - הוא יגיד לו קודם.
הסיטואציה השנייה והבלתי נתפסת הייתה כשהוכנס לטנדר - במשך 12 שעות, בחום, מתחת למשרדי הצלב האדום וקיבל הוראה לחכות שם. מוזס חשב שמשחררים אותו, אבל בסוף רק העבירו אותו לדירת מסתור אחרת. האירוע קרה הרבה אחרי העסקה הראשונה, ולדבריו זה היה רגע מאוד מייאש.
אחרי כל מה שעבר, מוזס הבטיח לשובים שלו שכאשר יהיה שלום - הוא יגיע אליהם לרצועת עזה וילמד אותם חקלאות.
