את ״הבלדה לחובש״, כתב דן אלמגור ב-1956 והלחין אותו אפי נצר. כל חובש קרבי בצה״ל מכיר היטב את מילות הבלדה. המילים הללו הן ה- DNA של חיל הרפואה של צה״ל, של כל חובש קרבי, פראמדיק ורופא שנמצאים בשדה הקרב. זאת תמצית הערבות ההדדית של חיילי צה״ל, הערבות ההדדית של עם ישראל.
״האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול - מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!״
אלו הם שני הבתים שסוגרים את מילות הבלדה. פעם לפני שנים, ישראל היתה יפה ותמימה, לפני התרגילים הפוליטיים והמניפולציות של המנהיגים שלנו. כולם האמינו בקוד הערבות של העם הנבחר. קוד של ערבות הדדית. כל לוחם ידע שאם יפול פצוע, החובש יהיה לצידו. שלא ישאירו אותו לגורלו בשדה הקרב או בידי האויב.
אבל מה קרה לנו מאז? 67 ישראלים עוברים ממש עכשיו בקור המקפיא בסירחון, בבוץ, במנהרות של עזה גיהנום: רעב, חוסר שינה, התעללות פיזית ונפשית. 500 ימים של גיהנום.
במערכת הביטחון זועמים על הדברים השקריים שיצאו בסוף השבוע מלשכת ראש ההמשלה כי הם הופתעו מהמצב של אור לוי, אוהד בן עמי ואליהו שרעבי שחזרו במצב רפואי קשה, כשהם סובלים מרעב, חולשה וסימני התעללות. השב״כ ואגף המודיעין בצה"ל העבירו פעם אחר פעם במהלך החודשים האחרונים דיווחים לראש הממשלה בנימין נתניהו, לקבינט הביטחוני על התעללות, הרעב, המעשים הסדיסטים שמבוצעים כל יום על גופם ונפשם של החטופים.
השב״כ ואמ״ן אף ציינו כי מי שסובלים הכי הרבה הם החיילים והגברים בגילאים 20 עד 50. חמאס רואה בהם כביכול כחיילים. אפשר היה לפני שבועות לשמוע את עדותה של עמית סוסנה שכמעט שילמה בחיים שלה כאשר המחבלים חשדו בשלב מסוים כי היא בעצם קצינה בצה״ל. ואיך החטופה החיילת לירי אלבג הצילה אותה מידי המחבלים שעינו אותה במשך שעות ללא רחמים והפסקה.
במערכת הביטחון זועמים על ההיתממות של ראש הממשלה וסביבתו שטוענים שוב ש״הוא לא ידע״. האמת כאן היא פשוטה: ממשלת ישראל קבעה סדר עדיפות לפעולות ההצלה: קודם כל מצילים את הממשלה. רק אחר כך את האזרחים והחיילים שנמצאים בידי האכזריים שבאויבים.
ההודעה של חמאס אתמול (שני) בערב היתה צפויה. חמאס תירץ את החלטתו לאי המשך שחרור החטופים ביום שבת הקרוב במסגרת העיסקה. חמאס מבין כי ישראל לא מתכוונת להמשיך לשלב השני, ולכן הוא מבין שמבחינתו עדיף לשמור כמה שיותר ״נכסים בידיו״.
ישראל טעתה כאשר ניהלה משא ומתן של שחרור בשלבים, בסבבים, בפעימות. כל יום שהמסכנים הללו בגיהנום של החמאס, הוא מעלה את סכום ההימור לגורלם. כל יום שעובר מקטין את הסיכוי לחזרתם. מדינת ישראל כבר לא תמימה. למנהיגים שלנו יש אינטרסים ותוכניות השרדות. ולא מדובר בהשרדותם של החטופים, אלא של ממשלת ישראל.
