מירב כהן, תושבת קיבוץ עין השלושה, הייתה ברורה וחדה בראיון ל"מעריב" ב-2020. "אותנו מטח הטילים לא הפתיע. לצערנו, אנו למודי ימי קרב ואנחנו כבר זמן רב מתריעים על אוזלת ידה של הממשלה בסוגיית הביטחון בעוטף עזה", אמרה.
בהמשך דבריה הנוקבים, הזהירה: "אין מנוס מלקבוע שתושבי הנגב המערבי מופקרים לגורלם ואסון הוא רק עניין של זמן". קריאתה הייתה חדה וברורה לחברי הכנסת: "להשאיר בצד את כל ענייניהם האישים והמרוץ שלהם לכיסא ולעשות כל שנדרש כדי להחזיר את שיגרת החיים לתושבי עוטף עזה".
כעבור שלוש שנים, בטבח 7 באוקטובר 2023, התממשו דבריה במלוא עוצמתם. היא ובתה בת ה-14 חיכו בפחד שש שעות במרחב המוגן, כאשר מחבלי חמאס עוברים לידן, בדיוק כפי שחששה שנים קודם לכן. "חיכינו שש שעות כדי שיבואו להושיע אותנו, זה משהו לא סביר. שש שעות כדי שיגיעו חיילים ויתנו לי נשימה. היינו במצב שאנחנו חרדים לגורלנו ומחבלים נכנסים לבתים ועושים בהם כבשלהם, ומסתובבים כאילו אבא שלהם קנה את הקיבוץ", סיפרה בריאיון ל-103FM, יממה לאחר השבעה באוקטובר.
"באיזה תסריט דבר כזה קורה? עד רגע זה, עוד לא קיבלנו הודעה שהקיבוץ טוהר. הנחיות הגיעו בצורה מאוד בעייתית, האינטרנט נפל מיד שהחלו האירועים, ווטסאפ מקבלים פעם בשעה שעתיים, אנחנו לא מבלים הודעות מהמועצה ומצוותי צח"י. לא הצלחתי לתפוס את הילדים שלי, לא ידעתי מה עלה בגורלם. פחד אלוהים", הוסיפה.
כהן שיתפה על רגעי הפחד בקיבוץ וטענה: "תפסו אותנו עם התחתונים למטה. חומה של מיליארדי דולרים ותצפיתניות ובלון, הכל קרס. קיבלתי פניות מחברים - 'יש לנו ערבים ליד הבית'. דפקו לי בדלת חיילים וקראו בשמי. כולם מאוד מבוהלים. אתמול כשישבתי עם בתי, האמירות היו 'אנחנו לא נשארים פה'. היא אמרה ואני די זרמתי. עשר שנים אני צועקת שצריך לעשות פה משהו מאוד רציני, צריך להיכנס בהם בלי רחמים. בתי אמרה 'די, שלא יעשו להם הקש בגג'. בדלתות שלנו אף אחד לא הקיש. היינו נחמדים מדי. חבל שהמחיר הוא מעל 250 הרוגים".
