פרופ' עוזי ארד, יועצו לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מעריך כי אילו היו מעירים את נתניהו בליל 6 באוקטובר, ייתכן שהדבר היה משנה את מהלך האירועים למחרת.
"אם היו מעירים את נתניהו, סביר שהוא היה אומר, 'אני דורש בירורים מיידיים', ייתכן שהיה אומר, 'אני לא חוזר לישון, אני רוצה להיות מדווח בשוטף, אפילו להשתתף בדיונים בטלפון'," מסביר ארד. "יכול להיות שהיה נוכח שהבירור לא נעשה בהרכב המתאים. זה היה מטריד אותו והוא היה דורש שהגורמים הנכונים יתערבו. אולי הוא היה עושה פעולה שהייתה מגבירה את ההבנה שיש פה התקפה מתגלגלת. אם הוא היה מתערב, זה היה יכול להשפיע ולשפר את התגובה ההגנתית".
שנה וחמישה חודשים לקח לצבא ולשב"כ לפרסם את תחקירי טבח 7 באוקטובר ואת הסיבות והמהלכים שהובילו למחדל הנורא בתולדות ישראל. ההיבריס, העיוורון, תרבות ה"סמוך" והניתוק בין הגופים השונים הוצגו לציבור ללא ועדת חקירה, מסקנות אישיות, לקיחת אחריות, הדחות או צעדים אופרטיביים.
ארד עבר על ממצאי התחקירים בעיון ובדאגה. "הכשל היה בשתי המערכות: ההתרעה וההרתעה," הוא אומר. "היה חסר איסופי במידע על רמת הכוונות של חמאס. הצבא והמודיעין לא ידעו שמשהו קורה והערנות התחילה רק יממה לפני כן, כשהופיעו סימנים מובהקים. העליונות המודיעינית הייתה של סנוואר. הוא ביצע הונאה והביא את מדינת ישראל להערכה שגויה והוא עשה את זה באמצעים מודיעיניים. המשימה העליונה שמוצבת לפתחה של קהילת מודיעין, על כל זרועותיה, היא למנוע מצב שבו המדינה שלך תופתע, ובכל זאת סנוואר הפתיע בצורה האכזרית ביותר."
לדבריו, כישלון המודיעין נבע "בעיקר מהעובדה שלא היה לנו אף מקור נגיש לצמרת חמאס שיכול היה לחזק את תפיסת ראש הממשלה נתניהו. מישהו שיכול היה לספר שהוא ישב עם סנוואר ובכירי ארגון הטרור ושמע לפחות מאחד מהם שלא יתקוף כי הוא מורתע או כי זה לא משתלם לו כלכלית. הדוח של השב"כ מודה בבירור שלא היה לו מידע חי. הייתה רק תוכנית וסימנים מעידים. הבעיה שכשראש ממשלה מפתח אסטרטגיה ובונה על עמדות היריב, הוא צריך להסתמך על מודיעין איכותי, ובפועל לא היה מידע כזה לא מכיוונו של השב"כ ולא ממקורות אחרים. היה ריק אחד גדול."
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ארד מסביר כי המודיעין הצטרף לדעתו של נתניהו שחמאס מורתע. "מצופה ממקבלי ההחלטות לשאול את אמ"ן או שב"כ, 'תגידו, כשאתם אמרתם שחמאס מורתע, על מה התבססתם? הייתה לכם ידיעת זהב חוץ מאינדיקציות?'. הלוא השיחות שלהם עם ראש הממשלה הן לא חנות מכולת. הוא יושב איתם בדיונים והוא שואל, 'רבותיי, אני הולך לעשות את הדבר הבא, תסבירו לי איך זה עובד, מה אתם שומעים מהשטח'."
לדעתו, בוועדת חקירה ממלכתית יש לשאול את ראש הממשלה "האם אתה ביקשת, דרשת, התעניינת וקיבלת את החומר המודיעיני בכדי לבסס עליו את התפיסה הביטחונית שלך? והאם גופי המודיעין הציגו בדיונים הביטחוניים שהתקיימו מה המקורות שלהם ועל מה הם מתבססים? והאם הצהירו ביושר, אדוני ראש הממשלה, שהם לא יודעים מה סנוואר חושב כי המקורות שלהם חלקיים?"
בנוגע לצבא, ארד טוען כי "גם הצבא עשה טעויות מקצועיות לאורך זמן, ומי שהתריע עליהן נדחק הצידה ביהירות. באו התצפיתניות, דיווחו מדם ליבן, ואמרו להן, אתן מפנטזות. ביטלו אותן בהבל פה. התחקירים מובילים למסקנה שצה"ל לא הביא בחשבון את תרחיש ההתקפה בהפתעה."
לדבריו, צה"ל היה בתחושת "עליונות מודיעינית", ביטוי חריף שמלמד על "הלך הרוח, על המקצועיות שהוא ייחס לעצמו, על הזחיחות שבשמה הוא אמר, אנחנו נהנים מעליונות גם צבאית וגם מודיעינית, אנחנו פופאי. והלוא אנשי צבא אמורים להיות ספקניים, לשאול מה האויב מסתיר ממך, להתנהל בתחושה שקשה לפצח את סודותיו."
"הצבא כשל באופן שבו הוא אייש את אגף המודיעין, ואחר כך הוא כשל בצד הלחימה," מוסיף ארד. "התברר שהתפיסה ההגנתית שלו הייתה תלויה על בלימה. למעשה, הצבא לא הכין הגנה למקרה של הפתעה נרחבת. זה קרה בגלל רשלנות, תרבות ה'סמוך', תרבות ארגונית קלוקלת, קצר בתקשורת ואי-ידיעה מתמשכת."
ארד מסכם: "הצבא, לטוב ולרע, הוא תמונת מראה של העם. אנחנו טובים בהרבה דברים וגרועים בהרבה דברים. אנחנו מאוד טובים בלהחניף לעצמנו. אנחנו חושבים שאנחנו גאונים, אבל בפועל, כמו שאנחנו לא מסוגלים להתגבר על פקקים ולתכנן מערכת כבישים למציאות תחבורתית, כך אנחנו לא מסוגלים להגן על הגדר מפני פרצות. בצבא, כמו בשירות הציבורי, יש איכות ויש גם קלקול. היו לנו קרבות מפוארים והיו קרבות שהפסדנו. בגדול, צריך לתקן, לשפר ולהפיק לקחים. להסתכל על 73' ולהסיק ל-23'.
הריאיון המלא - בשישי במעריב המוסף
