צוק רעוע: האם ישראל הצליחה לנצח במבצע הארוך ביותר נגד חמאס?

ב-3 ביולי 2013 הדיח הגנרל עבד אל-פתח א-סיסי את נשיא מצרים, איש ארגון האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, ותפס את השלטון. כבר אז החלה הספירה לאחור למבצע צוק איתן, שכן מורסי תמך בחמאס, וסיסי ראה באנשיו טרוריסטים המסוכנים למשטרו. התוצאה: סיסי חסם את הגבול בין רצועת עזה למצרים והרס את המנהרות, שדרכן קיבל חמאס את אמצעי מחייתו, בעיקר כספים לתשלומי משכורותיהם של 40 אלף אנשי המנגנון שלו, רובם בזרוע הצבאית.

במקביל, צמצמה איראן את הסיוע לחמאס, בשל הצהרתו על תמיכה במורדים הסונים בסוריה. שליט קטאר, שהיה מוכן להעביר כספים לחמאס, לא מצא דרך לעשות זאת, וכך חמאס הגיע לחדלות פירעון. לדעת תא״ל במיל' צורי שגיא-שינקין, המומחה הישראלי הבכיר לאסטרטגיה האיראנית, ״העולם הערבי חדל להתעניין בחמאס והעביר את תשומת לבו לנעשה בסוריה, בעיראק ובתימן. ראשי חמאס החליטו ׳לשרוף את המגרש', ובכך למשוך אל עצמם תשומת לב, אף שהמחיר יהיה כבד, ולמנוע בכך את התמוטטותם הסופית". אמ"ן לא הבין את ההתפתחויות, כפי שלא הבין אותן לקראת מלחמת יום הכיפורים, שתי מלחמות לבנון, ושתי האינתיפאדות.
 

לפי ממצאי השב״כ, בתחילת 2014 העבירה מפקsת חמאס בעזה 150 אלף שקל לחוליה שלה בחברון, על מנת לרכוש שלושה רובי 16-M, שני אקדחים וג'יפ קאיה משנת ייצור 2001, במטרה לחטוף ישראלי דרך מנהרה מבצעית, ולנצלו למטרה רב-משימתית, כפי שעשו בחטיפת גלעד שליט. לשאלה מדוע הם לא ביצעו חטיפה, גם הפעם, דרך אחת המנהרות המבצעיות שהם חפרו לתוך ישראל, התשובה היא: הם לא רצו ״לשרוף״ את המנהרות, שכן הם ייעדו אותן ל״פיגוע איכותי״, כלשונם, בראש השנה 2014, בכמה קיבוצים ומושבים, סמוך לגבול, ואולי גם בעיר שדרות.

נגמ"ש צהלי במהלך מבצע צוק איתן. צילום: מרק ישראל סלם

אילו היו מצליחים לבצע תוכנית זאת, והיו רוצחים וחוטפים יהודים בחגם, כפי שאירע במלון פארק בנתניה, בסדר פסח של שנת 2002, הם היו שורפים לא רק את המגרש, אלא את כל האצטדיון, על כל צופיו. אחרי הפיגוע במלון פארק, הוציא צה״ל לפועל את מבצע חומת מגן, ומאז הצבא שולט למעשה על כל יהודה ושומרון. כבר ב-2002  תוכנן מבצע  להשתלטות על רצועת עזה. יש להניח שראשי חמאס הבינו שפיגוע איכותי יגרור את צה״ל למבצע השתלטות עליהם, והם היו שוקלים את היתרונות ואת המגרעות, מבחינתם. באווירה של שריפת המגרש, הם היו הולכים על זה.

ב-12 ביוני חטפו אנשי חוליית חמאס מחברון, מרוואן קווסמה ועאמר אבו- עישה, את שלושת הנערים, אייל יפרח, גיל־עד שער ונפתלי פרנקל, ליה אלון שבות שבגוש עציון, ורצחו אותם. לא כך תכנן חמאס את שריפת המגרש, אבל לעולם אין הביצוע זהה לתכנון, לא רק אצלנו, אלא גם אצל אויבינו. לאחר 18 ימים, שכללו שורת מחדלים מצד המשטרה, שב״כ וצה״ל, בחיפוש אחר החטופים, אותרו גופות השלושה, על ידי אזרחים, מתנדבים מבית ספר שדה כפר עציון.

המחדלים האלו היו חלק מהכתובות שעל הקיר, שלא נקראו, לגבי מה שעתיד היה להתחולל בצוק איתן. במבצע החיפוש שובו אחים פעלו זרועות הביטחון לפגוע בתשתיות חמאס ביהודה ובשומרון, עצרו למעלה מ-400 פלסטינים, ובהם אנשי חמאס בכירים, כמו יושב ראש הפרלמנט הפלסטיני ודובר חמאס לשעבר, וכן 50 אסירים ששוחררו בעסקת שליט. ראשי מערכת הביטחון האמינו שהם הוציאו מתוק מעז, והכשילו בכך שיתוף פעולה פוליטי בין הרשות הפלסטינית לחמאס.
 

בפעולת ישראל נגד חמאס ביהודה ושומרון, ראו אנשי הארגון לגיטימציה להפר את הסכם הפסקת האש המתמשכת בעקבות מבצע עמוד ענן בנובמבר 2012, והורו לפתוח בהרעשה מסיבית של פצצות מרגמה ורקטות לעבר יישובים בישראל. ישראל נגררה למבצע נגד חמאס בעזה, כפי שנגררה לפעולה לא מתוכננת נגד חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה. לפי ד״ר חיים אסא, המשמש יועץ בכיר לאסטרטגיה לכל זרועות מערכת הביטחון, בכל סבבי המלחמה, הרי שמאז מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, הדרג המדיני לא הגדיר את מטרות המלחמות והמבצעים, ובעיקר ״לא היה מסוגל להגדיר מצב סיום רצוי. ב-30 השנה האחרונות הסתיימו המלחמות והמבצעים, כאשר שני הצדדים התעייפו. הם נלחצו על ידי הציבור שלהם או על ידי המעצמות, ו׳סגרו' את המלחמה ׳על השולחן'״. לפי ד״ר אסא, במהלך המבצע נאמר לבכירי צה״ל: ״תשברו את הראש ואנחנו נחליט תוך כדי כך״. כלומר, נמכור לציבור מיתוסים ואחר כך נשטוף לו את המוח.
 

צה״ל החל את מבצע צוק איתן בירי ״אש מנגד״ ממטוסים, מתותחים ומספינות, על יעדים בעזה - מהלך שאינו מסכן את חיילינו. תא״ל במיל' אמציה חן (פאצי), שפיקד בשעתו על בסיס אימוני זרוע היבשה בצאלים, והיה ראש המסלול האסטרטגי במדרשה לביטחון לאומי, טוען כי הפעולה האווירית הוכיחה שצה״ל לא הפיק את לקחי המלחמות הקודמות, בעיקר מאז מלחמת לבנון השנייה (2006), והמבצעים עופרת יצוקה (2008) ועמוד ענן, שבהם חיל האוויר לא סיפק את הסחורה. לדעת פאצי, ״הפקת לקחים היא הליך מתבקש אחרי מלחמה, כדי למנוע את הישנותם, וביתר חומרה, במלחמה הבאה.

הלקח העיקרי מכל המלח-מות, מאז מלחמת העצמאות, וביתר חומרה מאז מלחמת יום הכיפורים, הוא שיש לפעול בשילוב בין-זרועי ובין-חיילי, ולהפיק לא רק את לקחי הזרועות והחילות, כפי שצה״ל נוהג, אלא גם את לקחי האי-שיתוף״. לפי ד״ר אסא, שפיתח בשנים האחרונות את מושג ״המלחמה המבוזרת והנסתרת״: ״בסופו של דבר, אם רוצים להכריע יריב, יש לכבוש ולשלוט. חיל האוויר צריך לעזור. רק כוחות קרקע יכולים לעשות את העבודה אם הם פועלים באופן חכם״.
 

ב-1921 פרסם הגנרל האיטלקי, ג׳וליו דואה, את מאמרו רב ההשפעה ״השליטה באוויר״, שבו טען שהכוח האווירי הוא מהפכני, שלא ניתן להתגונן מפני מטוסים, שהשליטה באוויר תושג על ידי השמדת חיל האוויר של היריב, ולאחר מכן הפצצה בלתי פוסקת על צבאו. כך יושגו, לפי דואה, ההכרעה והניצחון. אלה ״עשרת הדברות״ של חילות האוויר בעולם, כדי לשכנע את מקבלי ההחלטות להעמיד לרשותם תקציבי ענק, החסרים לזרועות אחרות. המקרה היחיד שלגביו ניתן לטעון שדואה צדק, לכאורה, היה במלחמת ששת הימים. אלא שאז האויב התמוטט לפני שצבאו הופצץ באופן בלתי פוסק, כפי שחזה דואה. את הסיבה להתמוטטות המצרים צה״ל לא חקר, וגם אם חקר, תוצאות המחקר נגנזו. כמו שצה״ל נוהג במקרים אחרים.
 

עוד אכזבה מחיל האוויר, הריסות שנגרמו מהפצצות החיל ברצוע. צילום: רויטרס

למפקדי חיל האוויר היה אינטרס לקבע בתרבות הביטחון של ישראל את האמונה שהחיל הכריע את צבאות ערב ב-1967, והוא שיכריע אותם גם במלחמות הבאות. אבל במלחמה שלאחר מכן, באוקטובר 1973, חיל האוויר לא סיפק את הסחורה, ולא רק שלא הכריע, אלא גם כמעט לא סייע בשלב הבלימה ובהתקפות הנגד.

מכאן שההסתמכות עליו הייתה אחת מסיבות המחדל. במלחמת לבנון הראשונה המטוסים הישראליים אומנם השמידו את חיל האוויר הסורי ואת סוללות טילי הנ״מ שלו, לקראת סוף השלב הראשון, אך להשגת המטרות, ובעיקר למטרה העיקרית - להגיע לכביש ביירות-דמשק בתוך 48 שעות, לא רק שלא סייע, אלא אף בלם את התקדמות כוחות צה״ל לעברו בגזרה המזרחית, כשפגע מהאוויר בכוחות שלנו, וגרם לאבידות ניכרות ולהאטת ההתקדמות צפונה. במלחמת לבנון השנייה, שבה הרמטכ״ל היה איש חיל האוויר, שוב אכזב החיל. כך היה גם בעופרת יצוקה ובעמוד ענן.

הסיבה לכך שצה״ל חזר שוב ושוב לחיל האוויר היא כפולה: הממשלות הדמוקרטיות במערב אינן מסוגלות לנהל מלחמות שיש בהן נפגעים רבים, כפי שהוכיחו המערכות של ארצות הברית בווייטנאם ובעיראק, ומלחמת יום הכיפורים שחוללה את המהפך ב-1977. לכן בחרו ראשי מערכות הביטחון שלהן לנהל מלחמות עם ״אש מנגד״, עם  שימוש מוגבל בזרוע היבשה, שאותה הם מייעדים בעיקר, להגנה או לניצול הצלחה.

על סוג זה של לוחמה השיבו הארגונים המוסלמיים, שנפגעים רבים אינם מכבידים עליהם, בלוחמה זעירה, נסתרת ומבוזרת (טרור וגרילה), בלוחמה מתוך אוכלוסייה אזרחית, המגנה עליהם מפני השמדה אווירית וארטילרית, וכן בלוחמה תת-קרקעית. חי-לות אוויר מאוישים ובלתי מאוישים וארטילריה מדויקת, ככל שתהיה, לא הוכיחו עצמם כמכריעים בסוג זה של מלחמה, כפי שהכל נוכחים היום בסוריה ובעיראק.
 

הסיבה השנייה היא שאחרי כל המלחמות והמבצעים, ממלחמת העצמאות ועד עמוד ענן, ראשי המדינה ומפקדי צה״ל שיבחו, ללא בסיס, את ביצועי הצבא וטענו לניצחוות. התפארויות שווא אלה שנועדו לכסות על המחדלים, סייעו להימנע מלחקור אותם, ולהאמין שדברי הרהב הם אמת, ושהייתה הכרעה. מכאן שלא היה להם מניע לשנות את התפיסה המוטעית, שעל פיה הם פעלו. אמונה בשקרים של עצמך היא החטא האינטלקטואלי הגדול ביותר.

שרשרת המחדלים

בעשרת הימים הראשונים למבצע הרס צה״ל בתים, הרג אנשים, אך את ירי המרגמות והרקטות לא רק שלא בלם, אלא גרם להגברתו. בינתיים ריכז הצבא, סמוך לגבול הרצועה, שלוש אוגדות, שהפכו להיות מטרה לאש מרגמות והביאו לנפגעים רבים. למחדל זה אין הסבר אחר פרט לחוסר מקצו-עיות של מקבלי ההחלטות הבכירים, בייחוד לנוכח העובדה שמקרה דומה ורב-נפגעים התרחש במלחמת לבנון השנייה.
 

על ההפצצות וההפגזות המסיביות של צה״ל הגיב חמאס בהתקפות נגד זעירות. כבר ביום הראשון הגיעו חמישה אנשי קומנדו ימי של חמאס, סמוך לקיבוץ זיקים. המהלך הפתיע את צה״ל, והטיפול בו היה כושל. ראשי מערכת הביטחון קבעו שפרטי האירוע חסויים עד היום, אך רבים נוכחו במחדלים, ואף הענקת צל״שים לאחדים מן המשתתפים לא שינתה את התמונה העגומה, אלא החמירה אותה בעיני מי שנחשף לעובדות.
 

החדירה לקיבוץ זיקים. צילום: מתוך יוטיוב
 

לאחר מכן שלח חמאס לישראל חוליות דרך מנהרות התקיפה. החוליה הראשונה התגלתה ונסוגה מבלי שנפגעה. גם זה מחדל. חוליה נוספת כמעט השמידה חבורת פיקוד של חטיבת שריון, שקיבלה ״שינוי גזרה״ ונעה בשטח ישראל לצפות בגזרה החדשה, עם שני ג׳יפים, שלא ניתן לייצר מהם אש וללא אבטחה. חבורת הפיקוד נמלטה בעור שיניה. ראש מטה החטיבה נהרג, ומפקד החטיבה נפצע. התקרית הסתיימה בכך שמטה החטיבה הסתער על המחבלים וחיסל אותם. אחר כך הרגה חוליה פלסטינית את מפקד גדוד בה״ד 1. חוליה שלישית הגיעה לעמדה של צה״ל והרגה את כל חייליה. חמאס צילם את האירוע, וכל העם ראה.
 

איש השריון תא״ל במיל' יום טוב תמיר מבקר את ההתנהלות וקובע: ״כמו בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, שבה פיקדתי על גדוד 9, גם במבצע זה תפקדו יחידות צה״ל, ממזרח לגדר, לא כפי שראוי במלחמה, אלא כאילו הם נמצאו בביטחון שוטף. התנהגות כזאת גורמת לכשלים בלחימה ולאבידות מיותרות".

תא״ל במיל' אמציה חן מוסיף: ״צה״ל גילה מנהרות מבצעיות של חמאס לפני צוק איתן. אחת שימשה לפיצוץ מוצב, השנייה לחטיפתו של גלעד שליט, ושלישית נתגלתה לפני שמומשה מבצעית. דבר קרה בישראל.

ולמרות זאת, לא רק שצה״ל לא פעל נגד המנהרות לפני המבצע, אלא שבמהלכו המנהרות הפתיעו אותו טקטית. אתה שואל את עצמך: הם השתגעו לגמרי? הפלמ״ח היה פועל טוב יותר ב-1948. מה קורה עם לקחי המלחמה בזמן המערכה?".
 

מחדל המנהרות גרם להכנסת כוחות היבשה לרצועת עזה, לא כדי להפסיק את הירי על ישראל, אלא כדי לאתר אותן ולהרסן. אז התברר שצה״ל לא התכונן לאתר מנהרות, לא להרוס אותן ולא להילחם בתוכן. חוסר הכנה זה חשף אומנם מעשי גבורה כמו בקרב רפיח ב-1 באוגוסט, שבו הרגו מחבלים, שהגיחו ממנהרה, שלושה מלוחמי פלוגת הסיור של חטיבת גבעתי (את מפקד הכוח, רס״ן בניה שראל, סמ״ר ליאל גדעוני ואת סגן הדר גולדין, שגופתו נלקחה).
 

במבצע הסתבר שגם את קרב היבשה השגרתי מבצעים לוחמי צה"ל בצורה לקויה. לשיא השיאים הגיעו לוחמי גולני בקרב שג׳אעייה ב-20 ביוני. הם נכנסו לשכונה ממזרח לעזה, כדי לחפש כניסות למנהרות, על גבי נגמ״שים לא ממוגנים ולא תקינים, ואף טעו בדרכם ואיבדו את הטנקים שאבטחו אותם. אחד הנגמ״שים הלא ממוגנים נפגע מטיל. שבעה חיילים ממחלקת הסיור של גדוד 13 נהרגו, גופתו של אורון שאול נחטפה.
 

עד המבצע חשבו ראשי מערכת הביטחון רק על מנהרות להברחת ציוד. המבצע יצר מודעות למה שהם ידעו ולא הבינו - שמדובר במנהרות חדירה לישראל, במנהרות פי- קוד-שליטה, ולצורך תנועה סמויה, ובמנהרות חבלה. יצירת מודעות זאת עלתה במחיר כבד, והיא מלמדת על חוסר מקצועיות של כל ראשי המערכת.
 

ההצלחה היחידה במבצע הייתה של הטכנולוגיה הישראלית, שמומחים רבים טוענים, כי ניתן היה להשתמש  בה במערכת הביטחון ביעילות רבה הרבה יותר. ב-50 ימי המבצע נורו למרחב שבין יישובי עוטף עזה לגוש דן 4,594 רקטות. 735 מהן יורטו על ידי ״כיפת ברזל״, רק 64 נפלו בשטחי מגורים. 188 נפלו ברצועת עזה ו-3,607 בשטחים פתוחים. בהנחה שלפני המבצע, בזמן המבצע ואחריו, לא היה בכוונת חמאס לשגר רקטות לשטחים פתוחים, מדובר בהצלחה עצומה.

אבל מערכת הביטחון לא פיתחה אמצעים לנטרול פצצות מרגמה, אף שמומחים אחדים, ואחד מהם, מומחה להנדסת טילים ובעל פרס לביטחון ישראל, ד״ר מוטי שפר, טוען שהדבר אפשרי טכנית, אך מחדלים שונים של המערכת מנעו זאת. הפצמ״רים שנורו סמוך לגבול הרגו ופצעו חיילים ואזרחים עד סוף המלחמה. לפי תא״ל במיל' צורי שגיא-שינקין, ״׳כיפת ברזל' הצילה את חמאס או לפחות מנעה ממנו פגיעה קשה, כי אם היו נפגעים אזרחים רבים מירי הרקטות מעזה, צה״ל היה נגרר ללב הרצועה״.
 

המבצע הסתיים אחרי 50 יום בהסכם, כאשר לפני כן ביקשה ישראל הפסקת אש וחמאס סירב והציג תנאים משלו. הארגון השולט בעזה שיגר עד תום המבצע רקטות ופגזי מרגמה, ומכאן שהמטרה העיקרית - לחסל את יכולת השיגור מרצועת עזה - לא הושגה. מטרת חיסול מנהרות התקיפה נקבעה רק אחרי שהן הופעלו על ידי חמאס בהצלחה. בסך הכל, השמיד צה״ל 32 מנהרות. מומחים טוענים שלא כולן נחשפו, ושחדשות נחפרו ונחפרות עדיין, כך שגם משימה מאוחרת זאת לא הושגה.
 

67 חיילים ו-5 אזרחים נהרגו במבצע, נפצעו 1,620 חיילים ו־837 אזרחים. מקרב הפלסטינים נהרגו 2,202, נפצעו 11 אלף ונשבו 200 פעילי חמאס. 10,590 מבנים נפגעו ברצועה, ומהם 4,024 נהרסו כליל, עד היסוד.

בצוק איתן הגיע צה״ל למלחמה שלא הוכן אליה, ואת דפוס המלחמה הקודמת, שלכאורה ידע, ביצע באופן גרוע. במבצע נעשו טעויות קשות ברמה האסטרטגית, האופרטיבית והטקטית. ברמה האסטרטגית, הדרג המדיני לא הגדיר מטרה ברורה למבצע, ולא העביר הוראות ברורות לצה״ל. הנוהג בעבר היה שצה״ל מציג בפני הדרג המדיני את החלופות והקבינט בוחר אחת מהן. היעדר הגדרת מטרה מרמז על כך שגם המטה הכללי לא עשה את עבודתו כראוי.

ברמה האופרטיבית, התקווה להכריע את חמאס בעזרת חיל האוויר וארטילריה התגלתה כאשליה, והפעלת שלוש אוגדות ללא תמרון אוגף, ללא הבקעה בגזרה צרה, ללא מהלכי הטעיה, ללא ניסיון להשתלט על המפקדות העיקריות, ועל ראשי חמאס, הייתה טעות תפיסתית, וביטוי לתכנון לקוי ולדוגמטיות וחוסר יצירתיות. צה״ל לא הגיע לרוב המקומות שמהם ירו על ישראל, ולכן לא היה לו סיכוי למנוע את הירי.
 

ברמה הטקטית, צה״ל לא ניהל אף קרב אוגדתי או חטיבתי אחד, וקרבות הגדודים נוהלו באופן שגרתי ואפשרו ללוחמי חמאס לפגוע בחיילי צה״ל, שבמקרים רבים, כמו בפרשת הנגמ״ש בשג׳אעייה, שימשו כברווזים במטווח.
 

העליונות הטכנולוגית הישראלית אומנם באה לידי ביטוי במבצע, לא רק בנטרול רקטות על ידי מערכות ״כיפת ברזל״, אלא גם בלחימה ברשת, בהפעלת אמצעי סייבר, וכן בירי מדויק של פגזים ורקטות ליעדי אויב, עד גבולות טעות של סנטימטרים. אבל עליונות טכנולוגית לבדה אינה יכולה למנוע את המחיר הכבד ששילמו ומשלמות ארצות הברית וישראל במלחמותיהן.
 

מכיוון שההתפתחויות האסטרטגיות והצבאיות היום, בכל העולם, ובפרט במזרח התיכון, מהירות מאוד, ראוי לישראל להפעיל את מערכת הביטחון שלה ברמה גבוהה בהרבה. שיפור לא יתרחש על ידי הממסד הביטחוני האזרחי והצבאי, אם הציבור הרחב לא יבין את הבעיות הביטחוניות לעומקן. הלקח העיקרי של המבצע הכושל הזה הוא שבבתי הספר של ישראל יש לפתח מסלול תלת־שנתי של ביטחון ומצביאות, שיחייב את התלמידים לא רק ללמוד, אלא גם להכין עבודת גמר בנושא, שתקנה להם חמש נקודות בתעודת הבגרות. כך נכשיר בתוך שנים ציבור של ישראלים בעלי תרבות ביטחון גבוהה, שיוביל את התאמת מערכת הביטחון וצה״ל למלחמת העולם הנוכחית, שעלולה להיות ארוכה, ולמלחמות הבאות שלא יחדלו, עד בוא המשיח, ועד שיגור זאב עם כבש.