בני הזוג איתם ונעמה הנקיןז"ל (30), התגוררו יחד עם ארבעת ילדיהם ביישוב נריה שבבנימין. נעמה, ששם נעוריה ערמוני ובילדותה גדלה בפדואל, עבדה כגרפיקאית והייתה בעלת סטודיו לגרפיקה. איתם, במקור מירושלים, היה חוקר ומרצה שלמד כעשר שנים בישיבת ניר. בשנת 2004 איתם התגייס לגולני, בהמשך יצא לקורס מ"כים ולאחר מכן היה אברך בישיבה וכתב ספר במכון לרבני ישובים בשם "לכם יהיה לאכלה".
בני הזוג הנקין נרצחו ביריות ביומו הראשון של חודש אוקטובר 2015, בעת שחזרו במכוניתם מביקור אצל חברים באיתמר שבשומרון. כשהיו באזור בית פוריק, הם נקלעו למארב מתוכנן של מחבלים, שירו בהם ופצעו אותם אנושות. לאחר מכן נאלץ הצוות הרפואי לקבוע את מותם. ארבעת ילדיהם, שהיו ברכב בעת הפיגוע ועדים לרצח הנוראי, לא נפגעו באורח נס. בני הזוג נקברו בהר המנוחות בירושלים.
נחמיה לביא ז"ל (41), כיהן כרב בישיבת "עטרת הכהנים" שבירושלים ושירת לאחר מכן כרב צבאי. לאחר שחרורו מהצבא חזר לישיבה ושם הכיר נטע, שלימים היתה אשתו, וכעבור שנה השניים עברו יחד לעיר העתיקה. ביתם הקטן היה תמיד פתוח לכולם והשניים הרבו בהכנסת אורחים.
כשהחליט לביא לעזוב את פלוגת המילואים שבה שירת ולעבור לחטיבת בנימין, כתב מכתב פרידה לחבריו: "זה כמה שנים, מאז נולד ילדנו השישי, הנני במעמד מתנדב - כאשר המתנדבת האמיתית היא אשתי שבעורף, שהעמיסה על כתפיה לבדה את כל שגרת חיי הבית בימי היעדרותי ('הבעל יוצא לאימונים, האישה יוצאת לקרב'). צה"ל בכלל, ומערך המילואים בפרט, הוא בעיני שיאה של אהבת ישראל בדור שלנו, ושיאה של אהבת המדינה". את המכתב חתם לביא במילים הבאות: "תכלס, לבי אתכם, ובאמת אשמח לשמור על קשר - בדגש על ביקורים מזדמנים בכל עת בביתי בירושלים העתיקה, חמש דקות מהכותל המערבי".
ב-3.10.15, ערב יום שבת, שהה הרב לביא בביתו עם רעייתו ושבעת ילדיו, כשלפתע שמע צעקות מכיוון הרחוב. הוא ירד במהרה במדרגות והבחין במחבל פלסטיני דוקר את אדל בנט, שבעלה אהרן בנט ז"ל נרצח באותו הפיגוע. לביא נאבק במחבל, וזה דקר אותו למוות וחטף את נשקו. הוא נטמן בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.
אהרון (בניטה) בנט ז"ל (21), תושב ביתר עילית, השתייך לקהילת "שובו בנים" של חסידי ברסלב, ונישא לאדל, בתו של אחד מרבני הישיבה. ב-3.10.15, התארחו בני הזוג וילדם אצל משפחתה של האישה בעיר העתיקה. לאחר טיול רגלי שערכו בכותל, חזרו דרך רחוב הגיא אל בית המשפחה. לפתע הגיח מחבל פלסטיני והחל לדקור את בני המשפחה.
אדל נפצעה קשה ובנם בן השנתיים נפצע באורח בינוני. למרות פציעתה, רצה אדל עד שמצאה אנשי ביטחון שסייעו לה. בנט, שניסה להיאבק בדוקר, לא שרד את הפציעה הקשה והובא למנוחות בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.
חביב חיים ז"ל (78) היה תושב שכונת ארמון הנציב בירושלים. ב-13.10.15 היו חיים ואשתו שושנה בדרכם מקופת החולים לביתם. הם עלו על קו 78 שבעיר, ומצאו עצמם חסרי יכולת להתגונן מול שני מחבלים שעלו לאוטובוס והחלו לירות ולדקור את הנוסעים. שושנה נפצעה קשה ואילו חיים לא שרד את הפציעה.
תלמידי כיתות י"ב בבית ספר זיו ומרקס, אותו מנהל בנו של חיים, הקימו פינת זיכרון לזכרו. הוא הותיר אחריו אישה, חמישה ילדים ו-14 נכדים.
אלון אנדריי גובברג ז"ל (51), תושב ירושלים, עלה בתחילת שנות ה-90 מברית המועצות לישראל. הוא לא נישא ולא הייתה לו משפחה בארץ. בשנים האחרונות עבד כמאבטח בירושלים.
ב-13.10.15 נרצח גובברג בדקירות סכין ע"י שני מחבלים שעלו על קו האוטובוס מספר 78 בשכונת ארמון הנציב שבעיר. כיוון שאין לו משפחה בישראל, ארגון זק"א ביקש מהציבור להגיע להלווייתו שהתקיימה בגבעת שאול בירושלים ולחלוק לו כבוד אחרון. הבקשה עשתה את דרכה אל הרשתות החברתיות, ובעקבותיה, מאות בני אדם הגיעו להר המנוחות בירושלים וליוו אותו בדרכו האחרונה, יחד עם אמו שהגיעה לארץ להלוויה.
ריצ'רד לייקין ז"ל (76) גדל בסמוך לבוסטון, בירת מסצ'וסטס, ארצות הברית. במהלך חייו ניהל בית ספר יסודי והיה פעיל זכויות אדם שהטיף לדו קיום, ובין השאר צעד עם לוחם זכויות האדם מרטין לותר קינג. בשנות ה-80 עלה לייקין ארצה והתיישב בשכונת ארמון הנציב בירושלים. בנו מיכה סיפר כי הוא הקדיש את חייו לחינוך והעביר שיעורים פרטיים ליהודים ולערבים.
ב-13.10.15 נפצע ליקיין אנושות, ע"י אותם המחבלים שלקחו חלק בפיגוע בו נרצחו אלון גובברג ז"ל וחביב חיים ז"ל. ליקיין נורה בראשו ונדקר בחזהו ובמשך שבועיים נאבק על חייו ואף עבר מספר ניתוחים, אך לאחר מכן הרופאים נאלצו לקבוע את מותו. הוא הותיר אחריו אישה, קרן, שני ילדים ושמונה נכדים.
ישעיהו קרישבסקי ז"ל (59) היה חלק מחשובי חסידי פינסק והוציא במהלך חייו סדרת ספרים. בצעירותו למד בקרלין ובשנים האחרונות התגורר לבדו ברחוב מלכי ישראל שבבירה.
ב-13.10.15 חזר קרישבסקי מתפילה בבית המדרש שבשכונת גאולה בירושלים. בעת שעבר ברחוב מלכי ישראל, הגיע מחבל ודרס אותו ועוד שניים נוספים שהיו ליד תחנת האוטובוס שברחוב. לאחר מכן, המחבל, עובד חברת בזק, יצא מהרכב והחל לדקור את הנפגעים. קרישבסקי אותר בזירה כשהוא ללא רוח חיים וצוות הרפואה נאלץ לקבוע את מותו. הוא נטמן בבית העלמין שבהר המנוחות בירושלים. הותיר אחריו בן אחד ונכדים.
עומרי לוי ז"ל (19) מיישוב שדי חמד, היה חייל צה"ל ששירת כלוחם בגולני. בחייו הקצרים הרבה עומרי לעסוק בפעילות ספורטיבית ושיחק כדורסל בכפר סבא הסמוכה למגוריו. לפני גיוסו סבל מבעיות גב ונקבע לו פרופיל שאינו מתאים ליחידה קרבית, אך הוא התעקש ולבסוף הצליח להתגייס לגולני.
לפני כשלוש שנים שכל לוי את אביו, נועם לוי ז"ל שהיה קצין מילואים בצנחנים ונפטר בפתאומיות מדום לב בגיל 46 בלבד. לאחר מות אביו, שימש לוי דמות אב לאחיו הצעירים, יובל ורועי, וכתף תומכת לאמו אפרת.
במהלך חודש אוקטובר אשתקד, היה לוי חלק מכוחות התגבור שהוקפצו מאימון לאוגדת עזה, כדי לסייע בהתמודדות עם הפרות סדר של הפלסטינים. ב-18.10.15 יצא לבדיקה רפואית, ובדרכו חזרה לבסיס, נקלע לזירת פיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע. מחבל שהגיע למקום ירה בו למוות, חטף את נשקו והמשיך לירות לעבר הנוכחים.
לוי ז"ל נטמן בצמוד לקברו של אביו, ואל הלווייתו שבמושב שדי חמד הגיעו כאלף בני אדם.
הבטום זרהום (29) היה אזרח אריתראי שהגיע לישראל על מנת לחסוך כסף למשפחתו וילדו המתגוררים בקנדה. בשנה האחרונה בה שהה בארץ הוא עבד במשתלת "שורשים" שבמושב עין הבשור במועצה האזורית אשכול וקודם לכן עבד בבית אריזה בדרום הארץ.
זרהום היה גם הוא בזירת הפיגוע בבאר שבע, בו נרצח החייל עמרי לוי ז"ל. הוא נורה והוכה למוות לאחר שנחשד כמחבל בפיגוע. קצין ביטחון ירה בו ואזרחים שהיו באזור בעטו בראשו והטיחו בו ספסל, בעודו שוכב פצוע ומדמם על הרצפה. מותו נקבע לאחר מכן. הוא כלל לא נטל חלק בפיגוע, אך ההמון ביצע בו לינץ', היכה אותו ובעט בו כיוון שחשב שמדובר במחבל עצמו.
רבים מחו על ההתנהגות של האזרחים, וחשוב לציין כי היו במקום גם כאלה שניסו להגן עליו ולהפסיק את האלימות, אך לא הצליחו למנוע את הטרגדיה.
אברהם חסנו ז"ל (50) מקרית ארבע, אב לשבעה ילדים וסבא לתשעה נכדים, עבד כמנהל המטבח בישיבה התיכונית עתניאל. בזמנו הפנוי נהג להוביל שיעורי תורה ללא תמורה.
ב-20.10.15, בעת שנסע ברכבו על כביש 60 הסמוך לקרית ארבע, הוא נקלע להפרות סדר והותקף ע"י מיידי מיידי אבנים. לאחר שירד מרכבו, הוא נדרס על ידי מכונית פלסטינית וזמן קצר אחר כך מת מפצעיו. הלווייתו התקיימה בבית העלמין העתיק בחברון.
שמחה חודדטוב ז"ל (28) למד בישיבה בירושלים, בה גם התגורר. לאחר שירותו הצבאי הוא עבד כמאבטח.
ב-22.10.15 חודדטוב נורה למוות בירושלים, לאחר שנחשד כמחבל באירוע שתחילה נחשב כלאומני. באותו הערב התנהל ויכוח בין חודדטוב לשני חיילים שעלו לאוטובוס בשכונת רוממה שבעיר, במהלכו הוא ככל הנראה תקף את החיילים ואף ניסה לחטוף את נשקו של אחד מהם. לאחר שהם ביקשו ממנו להזדהות הוא צעק לעברם "אני דאעש". מאבטח שהגיע למקום והיה עד למאבק ביצע ירי ראשוני לעברו, בשל החשד כי מדובר באירוע לאומני. החיילים עצמם ביצעו גם הם ירי, ממנו נהרג חודדטוב. לאחר מכן התברר כי מדובר ביהודי תושב ירושלים. המניעים למעשה נחקרו ע"י המשטרה.
האירוע העלה לשיח הציבורי את הדיון על חידודי הוראות הפתיחה באש של חיילים, באירועים בהם מעורבים אזרחים.
בנימין יעקובוביץ' ז"ל (19) מקרית אתא שירת כלוחם במשמר הגבול. הוא התגייס באוגוסט 2014 ושירת כלוחם בפלוגה ל"ט של מג"ב איו"ש.
ב-4.11.15 נפצע יעקובוביץ' בפיגוע דריסה בצומת חלחול. במשך חמישה ימים הוא נאבק על חייו כשמצבו מוגדר אנוש, אך הרופאים נאלצו לקבוע את מותו. הוא הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.
אביו סיפר בהלווייתו, שהתקיימה בחלקה הצבאית שבבית העלמין בקרית ארבע, כי לפני שירותו נלחם על מנת להתגייס דווקא למג"ב, כיוון שרצה להציל חיים. לאחר מותו, משפחתו המשיכה את מורשתו, והחליטה לתרום את איבריו.
יעקב ליטמן ז"ל (40) התגורר בקרית ארבע ביחד עם אשתו נועה וחמשת ילדיו, ביניהם נתנאל ליטמןז"ל (18). למחייתו, יעקב ליטמן לימד תלמידי כיתה א' בקרית ארבע. הורי התלמידים תיארו אותו כאיש אציל נפש ומיוחד שכולם אהבו. בנו, נתנאל, היה תלמיד, ובשעות הפנאי התנדב במד"א.
ב-13.11 נסעו בני משפחת ליטמן בדרכם למיתר, סמוך לעתניאל שבדרום הר חברון, כחלק מחגיגות שבת כלה לקראת חתונתה של אחת הבנות, שרה תחיה. מחבל שהגיע ברכב ירה בבני המשפחה ורצח את נתנאל ויעקב. אם המשפחה ובן נוסף נפצעו באותו הפיגוע, ושלוש הבנות, לקו בחרדה. נתנאל ליטמן ז"ל היה זה שנהג במכונית של המשפחה ובטרם נפטר מפצעיו הספיק להתקשר ולדווח לכוחות ההצלה על הירי. האם ושלוש הבנות הנוספות היו עדות לרצח הנוראי של נתנאל ויעקב.
הבת שרה תחיה, שכאמור היתה מספר ימים לפני חתונתה, שאלה בבכי בהלוויית השניים: "אבא, לאן הלכת? רציתי אותך בחתונה שלי, מי ילווה אותי? איזה אבא טוב היית, כמה תלמידים היו לך, גם כשהיית חולה וגם כשלא הרגשת טוב תמיד היית הולך לעבודת ה' בבית הספר". לאחרונה קיבלה נועה ליטמן בשמו של יעקב ז"ל את אות המורה המצטיין. את דבר זכייתו בפרס קיבלה משפחתו במהלך השבעה. "הוא אהב את התלמידים, השקיע בהם יומם בלילה", סיפרה אלמנתו לחדשות ערוץ 2.
אהרון יסייב ז"ל (32) מחולון, עבד בשעות היום בתחום החשמל והאלקטרוניקה בבניין פנורמה שבתל אביב, ובערב למד בכולל "עטרת חכמים" שבשכונת תל גיבורים בעיר.
יסייב נרצח בפיגוע דקירה שאירע ב-19.11.15 בגלריה לתשמישי קדושה שבבניין פנורמה, מקום שמשמש את הבאים אליו בשעות הצהריים כחדר תפילה. במהלך הפיגוע, מחבל פלסטיני מדורא הגיע לדקור את המתפללים, שניסו להדוף אותו ולמנוע את כניסתו לחדר התפילה. לפי עדויות מהזירה, יסייב היה זה שמנע בגופו את הכניסה של המחבל למקום כשניסה להדוף אותו ונדקר בעצמו.
הוא הותיר אחריו חמישה ילדים, הקטן מביניהם היה בן חודשיים ביום הפיגוע והגדולה ביותר בכיתה א'. הובא למנוחות בבית העלמין שבחולון.
ראובן אבירם ז"ל (51) מרמלה, עלה לפני 25 שנה לישראל מאוזבקיסטן. למחייתו עבד כמלטש יהלומים ותכשיטן במפעל תכשיטים בבניין פנורמה בתל אביב. ב-19.11.15, התפלל אבירם בגלריה לתשמישי קדושה שבבניין בו עבד, מקום שמשמש את הבאים אליו בשעות הצהריים כחדר תפילה. מחבל פלסטיני מדורא הגיע לדקור את המתפללים, שניסו להדוף אותו ולמנוע את כניסתו לחדר התפילה. אבירם לא שרד את הפציעה הקשה.
הוא הותיר אחריו אישה, אירה, ובן יחיד, אוריאל (26). בנו תיאר אותו בהלווייתו כאדם שמח עם לב ענק, משכיל וידע רחב, ואמר: "הוא היה החבר הכי טוב שלי, אדם צנוע שהלך מאיתנו בטרם עת". אל הלווייתו שהתקיימה בבית העלמין ברמלה הגיעו אלפים מתושבי העיר, נציגי ציבור, רבנים ובני משפחה.
עזרא שוורץז"ל בן ה-18 הגיע לישראל מבוסטון ולמד בתוכנית לצעירים מחו"ל בבית שמש. במשך שנים הוא היה חניך במחנה היהודי "יבנה" והדריך שם ילדים גם בקיץ האחרון. הוא הגיע לארץ כחלק מפרויקט שבמסגרתו צעירים מהעולם מתנדבים במשך תשעה חודשים וחצי. במהלך הפרויקט הם לומדים בישיבה בבוקר ובערב מתנדבים.
ב-19.11 נרצח שוורץ בפיגוע ירי ודריסה בצומת אלון שבות שבגוש עציון, עת שהיה בדרכו להענקת מזון לחיילים יחד עם חבריו ללימודים. במהלך הפיגוע, הגיע מחבל פלסטיני שניצל את פקק התנועה שהיה באזור, הוציא מקלע אוטומטי וירה לעבר רכבים חולפים.
שוורץ הותיר אחריו הורים, אחות גדולה ושלושה אחים קטנים, וגופתו הוטסה לקבורה בבוסטון, מסצ'וסטס.
יעקב דון ז"ל (49) מאלון שבות, בן להורים ניצולי שואה, היה איש חינוך ודוקטורנט לטכנולוגיה חינוכית באוניברסיטת חיפה. הוא חינך את הכיתות הגבוהות בבית הספר היסודי ביישובו ולימד גם בתיכון "דרך האבות" באפרת. בצעירותו למד בישיבת הר עציון, וכמו אברכים רבים אחרים, נישא ובחר להשתקע ביישוב. לאשתו שרה ולו נולדו ארבעה ילדים, הגדול בהם בשירות סדיר בצה"ל. דון היה מעורב במרקם הקהילתי והחינוכי של היישוב וכיהן בעבר כיו"ר ועדת החינוך של היישוב.
ב-19.11 נרצח דון בפיגוע הירי בצומת אלון שבות שבגוש עציון. באותו הפיגוע, בו נרצח גם עזרא שוורץ ז"ל, הגיע מחבל פלסטיני, הוציא מקלע אוטומטי וירה לעבר רכבים חולפים. הוא הותיר אחריו אישה, שרה, ושלושה ילדים. הובא למנוחות בבית העלמין שבאלון שבות.
שאדי ערפה (24) היה פלסטיני תושב חברון שעבד כסוכן מכירות בחברת הסלולאר הפלסטינית "אל-ווטניה". ב-19.11.15 ערפה נורה ככל הנראה בשל טעות בזיהוי ע"י מחבל בפיגוע באלון שבות. באופן מקומם, משרד הבריאות הפלסטיני פרסם הודעה רשמית לפיה הוא נהרג ע"י ישראל. גופתו הועברה לבית החולים אל-אהלי בחברון.
הדר בוכריס ז"ל (21), גרה בעבר עם אמה בנתניה ובגיל תיכון למדה באולפנת איל שברמת הגולן. לאחר שירות לאומי כרכזת נוער, נסעה בוכריס לטייל בהודו ועם חזרתה הצטרפה למדרשה בבת עין והתגוררה בגוש עציון עם חברה שהכירה בטיול. איילה ארץ הצבי, המחנכת של הדר באולפנה סיפרה עליה: "הדר הייתה ילדה מקסימה, מאירת פנים צדיקה כזו אמיתית שהחברות תמיד יכלו לפנות אליה".
ב-22.11.15 נרצחה בוכריס בפיגוע בטרמפיאדה בצומת גוש עציון, כשמחבל שהגיע לאזור דקר אותה בפלג גופה העליון. היא הותירה אחריה זוג הורים וארבעה אחים ונקברה בהר המנוחות בירושלים.
רב"ט זיו מזרחי (18) מגבעת זאב התגייס לצה"ל בחודש ספטמבר 2015 ועבר קורס נהגים. במהלך שירותו החליט להצטרף ליחידה מורכבת ושירת כנהג בגדוד איסוף שמפעיל בלוני תצפית.
הוא נרצח בפיגוע הדקירה בתחנת הדלק "דור" בכביש 443 שאירע ב-23.11.15. במהלך הפיגוע הגיע מחבל ודקר אותו בפג גופו העליון, ובנוסף דקר קצינה שהייתה במקום. מתחקור האירוע עלה כי זיו הציל את הקצינה שלו וירה במחבל כשסכין בלבו.
מפקד הגדוד בו שירת מזרחי נפרד ממנו ואמר למשפחתו בלוויה: "כבר עם הגעתו גילינו חייל, גבר, עם ראש גדול, שתמיד רוצה לסייע ולעשות. הוא חשב על כל פרט קטן בכל משימה". עוד הוסיף: "זיו לא נכנע. הוא ביצע ירי לעבר המחבל שדקר אותו והפגין אומץ רב". דורון, אביו של מזרחי, שכל את אחיו אלון לפני 12 שנים, כשמחבל פוצץ עצמו ב"קפה הלל" בירושלים, בו עבד האח כמאבטח.
גנדי קופמן ז"ל (41), נשוי ואב לשני ילדים, עבד בגינון ובאבטחה בקרית ארבע ובחברון. חבריו תיארו אותו כ "איש מסביר פנים, נחמד ומאוד מוכר באזור מגוריו".
ב-7.12 נדקר ונפצע קופמן אנושות בפיגוע, בעת שהמתין בעמדת הסעה סמוך למערת המכפלה. במשך שלושה שבועות הוא נאבק על חייו בבית החולים, וב-30.12 נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. הובא למנוחות בבית העלמין העתיק בחברון.
עופר בן ארי ז"ל (46), משכונת הר חומה בירושלים, נשוי ואב לשתי בנות, בכיתות ט' ו-י"ב. בני המשפחה סיפרו על אדם טוב שתמיד רצה לסייע לזולת. בתו הבכורה של בן ארי למדה בגימנסיה העברית בירושלים יחד עם טליה כהן ז"ל, סימור נחום ז"ל ואביב נחמיאס ז"ל, שנהרגו בתאונה הקטלנית בשדה צבי בעת ששבו ממסיבת יום הולדת של אחת מחברותיהן.
ב-23.12.15 נסע בן ארי באזור שער יפו וראה שני מחבלים שהחלו לדקור יהודים. הוא עצר את רכבו וניגש לסייע לנדקרים. באותו הזמן, הבחינו לוחמות מג"ב שאבטחו את המקום במתרחש, וביצעו ירי לעבר המחבלים על מנת לנטרלם. בן ארי נהרג מקליע שנורה מאקדחה של אחת השוטרות. במשטרה הדגישו כי הוא זוהה כאזרח ונכנס בטעות לקו האש.
הרב ראובן בירמכר ז"ל (45) היה אב לשבעה ילדים והתגורר בקרית יערים. הוא לימד בישיבת "אש התורה" שרבים מתלמידיה מגיעים לירושלים מחו"ל. בירמכר גדל במשפחה חילונית בארגנטינה, בצעירותו התקרב לדת, ובהמשך חייו עלה לישראל והפך לרב.
ב-23.12.15 נדקר הרב ע"י שני מחבלים שהגיעו לאזור שער יפו בירושלים. באותו הפיגוע נהרג מאש כוחותינו עופר בן ארי ז"ל, שהגיע לסייע לפצועים ונכנס בטעות לקו האש.
שמעון רוימי ז"ל (29) מאופקים עבד במשך ארבע שנים במוקד שירות הלקוחות של חברת "הוט" בבאר שבע, ובתפקידו האחרון שימש כאחראי משמרת.
ביום הראשון של שנת 2016, הגיע רוימי לחגיגות יום ההולדת של חברו בפאב "הסימטא" בתל אביב. רוימי נרצח ביריות ע"י המחבל נשאת מלחם, שרצח באותו היום שני בני אדם נוספים: אלון בקל ז"ל ואמין שעבאן.
רוימי נקבר בבית העלמין באופקים והותיר אחריו הורים ושלושה אחים. כחודש לאחר מותו חבריו בחרו להנציחו בצורה מיוחדת, וקעקעו על גופם את אותו הקעקוע בדיוק שהיה לרוימי - הכיתוב "Carpe Diem", שמשמעותו "נצל את היום". בפוסט שפרסמו חבריו ברשת הפייסבוק, כתבו: " אח שלנו היקר, היום עשינו צעד בהנצחה שלך. כולנו עשינו את הקעקוע שלך שכל כך אהבת והאמנת בו. קארפה דיאם- לחיות את הרגע, לנצל את היום. מבטיחים לנצל כל רגע מהחיים כי באמת הבנו שהם קצרים מידי".
אלון בקלז"ל (26), היה סטודנט בשנה הרביעית ללימודי משפטים ומינהל עסקים במכללה האקדמית נתניה ועמד להתחיל התמחות במשרד עורכי דין. למחייתו, הוא עבד כאחראי משמרת בפאב "הסימטא" שבתל אביב ובשעות הפנאי שלו היה רכז מתנדבים בארגון "לתת". מעבר לכך הוא ניהל חשבון פעיל ברשת הפייסבוק, והביע בפוסטים שפרסם, וצברו תאוצה ברשת במיוחד לאחר מותו, את אהבתו למדינה ואת כאבו ממותם של חללי צה"ל הרבים. בשירותו הצבאי היה לוחם בסיירת גולני.
בקל עבר לגור בתל אביב מכרמיאל רק שלושה חודשים לפני הפיגוע שאירע בפאב בו עבד. במהלך הפיגוע בפאב, בו נרצח גם שמעון רוימי ז"ל, המחבל נשאת מלחם הגיע והחל לירות לעבר הנוכחים במקום. הוא הותיר אחריו זוג הורים ואחות, ונטמן בבית העלמין שבכרמיאל.
אמין שעבאן (42) היה חלק ממשפחה גדולה שהגיעה להתיישב בלוד מאזור הנגב לפני כיובל. אמין היה אב משפחה גדולה ובה 12 ילדים ועבד שעות רבות ביום על מנת לפרנס אותם. במשך 20 שנה כנהג מונית באזור לוד, ובמהלך סופי השבוע עבד גם באזור תל אביב.
ביום הראשון של חודש ינואר 2016 נרצח שעבאן ע"י נשאת מלחם, אותו המחבל שרצח את אלון בקל ז"ל ושמעון רוימי ז"ל בפאב "הסימטא" בתל אביב. הרצח אירע בזמן מנוסתו של המחבל, שבשלב מסוים עלה למונית של שעבאן, מבלי שהוא ידע כי מדובר במחבל נמלט. גופתו אותרה באזור מלון מנדרין בתל אביב. שעבאן נקבר בלוד, והעירייה מתכננת להנציח את זכרו ולהקים גן שעשועים על שמו, בסמוך למקום בו התגורר.
דפנה מאיר ז"ל (39) התגוררה בעתניאל שבדרום הר חברון, הייתה אחות בסורוקה ומטפלת ברפואה טבעית, בנוסף לכך הייתה מדריכת כלות. לה ולבעלה נתן שישה ילדים, מתוכם ארבעה ילדים ביולוגיים ושני ילדי אומנה. בטקסט שפרסמה בעלון השבת של עתניאל, שפורסם יומיים לפני שנרצחה, היא תיארה את חוסר הביטחון שמאפיין רבים מתושבי ישראל בשל גל הטרור: "עולים בי לאחרונה הרבה ערעורים עקב המצב הביטחוני, על הפחדים, על בעלי והילדים. המצב לא קל ויש תחושה של רולטה רוסית". היא התייחסה לעבודתה כאחות וכתבה: "יש לי עבודה מותחת מאוד שכרוכה במראות מאוד קשים, בדרמות הגדולות של החיים. יש המון עצב בעובדה שלי. אנשי רפואת החירום מגיעים לזירות מסוכנות. אולי עדיין יש שם מלכודות? זה מפחיד".
יומיים לאחר מכן, ב-17.1, נכנס מחבל לבית משפחת מאיר שביישוב. דפנה עצרה את הדוקר בגופה והגנה בחירוף נפש על שלושה מילדיה שהיו עמה בבית. בתה הגדולה רננה לקחה את שני אחיה הקטנים לקומה העליונה ומשם התקשרה לאביה, שהזעיק את צוות הכוננות של היישוב. המחבל דקר את דפנה מספר פעמים, השאיר את הסכין תקועה בגופה ונמלט מהזירה. מאיר ז"ל נקברה בבית העלמין גבעת שאול בירושלים.
שלומית קריגמן ז"ל (23) הייתה בת למשפחה ותיקה בשדמות מחולה. במהלך השירות הלאומי הייתה קומונרית בסניף בני עקיבא שבבית חורון ולאחר מכן למדה עיצוב תעשייתי במכללת אריאל. בשנה האחרונה לחייה היא התגוררה בבית סבה וסבתה שבישוב. עינת דרמר, חברתה של קריגמן עוד מהגן בו גדלו יחד, סיפרה על החברות עמה: "היא היתה בחורה שמחה שאוהבת לעשות הרבה טוב ולהפיץ טוב סביבה. היא דאגה לאנשים שחשובים לה, כמו המשפחה שלה".
ב-25.1 נרצחה קריגמן בפיגוע דקירה בבית חורון. שני מחבלים שחדרו ליישוב דקרו שתי נשים, האחת מהן היתה קריגמן. את הראשונה דקרו בגן ציבורי, ומשם הלכו לכיוון המכולת ומחוץ לה דקרו אישה נוספת. אז פנו השניים לתוך המכולת בניסיון לבצע פיגוע גם שם ויתכן שתכננו לקחת בני ערובה ולהשתמש במטענים. אזרח שהבחין בהם הדף אותם עם עגלת הסופר שהייתה לידו. שלומית נפצעה אנושות ולא שרדה את הפציעה. היא נקברה בהר המנוחות בירושלים, לצדה של דפנה מאיר ז"ל. הותירה אחריה הורים ושישה אחים ואחיות.
רש"ט הדר כהן ז"ל (19) מאור יהודה, התגייסה כלוחמת למשמר הגבול. לאחר חודשיים בלבד של שירותה הצבאי, נקלעה הדר לזירת פיגוע באזור שער שכם בירושלים, לשם הגיעה כחלק מתהליך הכשרתה עם שתי לוחמות נוספות ומפקד. שלושה מחבלים שהגיעו למקום שלפו נשק אוטומטי וסכינים והחלו לירות ולדקור את הלוחמות. יחד עם המפקד, השיבו הלוחמות ירי, נטרלו וחיסלו את המחבלים. הדר, שנפצעה תחילה באורח אנוש, פעלה בגבורה יוצאת דופן כאשר חסמה בגופה את המחבלים ובכך הצילה את חיי חברתה הלוחמת רווית מור, שהייתה יחד עמה.
תמונות ממצלמות האבטחה מציגות את הדר מחסלת את אחד המחבלים רגע לפני שניסה לרצוח את חברתה. לאחר המעשה היא התמוטטה ואיבדה את הכרתה. במשך שעות ארוכות נלחמו הרופאים על חייה, אך נאלצו לקבוע את מותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי ביהוד.
חברותיה בבסיס סיפרו כי הייתה בעלת כושר מנהיגות, מוטיבציה גבוהה ושמחת חיים. אביה עופר אמר מעל קברה: "כולם אומרים שהיית גיבורה אמיתית, שהצלת הרבה אנשים בגופך ובנשמתך, אבל אף אחד לא מכיר את הדרי שלי, מלאת חום, שובבות, שמחת חיים". איך אני אמור להיפרד ממך? אני מצדיע לך".
טוביה ינאי ויסמן ז"ל (21) תושב ההתנחלות מעלה מכמש, היה חייל צה"ל ושירת כלוחם בחטיבת הנח"ל. ויסמן התחנך בתיכון בירושלים ובמכינה הקדם צבאית בכפר אלדד, ובמהלך שירותי הצבאי התחתן והביא לעולם את בתו נטע, שהייתה בת ארבעה חודשים בתקופה בה נרצח. הוא הבן השלישי מבין ארבעה אחים, ומשפחתו ותיקה במעלה מכמש.
בתאריך 18.3.16, בעת שערך קניות יחד עם משפחתו במתחם "רמי לוי" שבאזור התעשייה של שער בנימין, נקלע לזירת פיגוע במקום. הוא לא היה קרוב למחבל, אך כששמע את הצעקות בעת הפיגוע, ניגש לעזור, ונדקר בעצמו ע"י המחבלים. את הפציעה הוא לא שרד ונפטר בבית החולים. ראש המכינה שלו סיפרה עליו: "לא יכולת לשמוע צעקות ולעמוד מנגד, כזה היית - לא היה לו נשק כי היית ברגילה. נלחמת עם הידיים עם הגוף עם כל הלב".
אשתו יעל ויסמן נפרדה בהלווייתו: "תמיד היית מלא נתינה בלתי פוסקת. אם לא היית רץ לעזור לא היית ינאי שאני מכירה והתאהבתי בו. אתה גיבור אמיתי של כל עם ישראל, ידעת שאין לך נשק ובכל זאת רצת. אני רוצה להגיד לך תודה - זכיתי ללמוד מאדם מוכשר ומיוחד. תודה על נטע שלנו".
בתחילת חודש מרץ, לאחר מאבק של אלמנתו של ויסמן, החליט משרד הביטחון להוסיף את הכיתוב 'נפל בקרב' למצבתו של ויסמן ז"ל. ההחלטה התקבלה בתום התייעצות במשרד הביטחון, ולפיה בעצם חתירתו של ינאי ז"ל למגע עם המחבלים ולנטרולם בידיים חשופות עד למותו, יצר ינאי מציאות של קרב עם מחבלים, ולכן למרות שמדובר בפיגוע, האירוע בו נפל יוגדר כקרב.
אליאב גלמןז"ל (31) מכרמי צור, גדל ולמד בקרית ארבע. לפני שירותו הצבאי למד בישיבה התיכונית "מקור חיים" ולאחר מכן התגייס לחטיבת הצנחנים. במהלך שירותו יצא לקורס קצינים ושירת כמ"פ ולאחר מכן כקצין ביחידת שת"פ בין זרוע האוויר לזרוע היבשה. לאחר שסיים את שירות הקבע פנה ללימוד פיתוח הדרכה. גלמן הוא אחיו של אייל גלמן, רבש"צ קרית ארבע הנשוי לאחותו של רס"ן בניה שראל ז"ל, שנהרג במהלך צוק איתן.
ב-24.2.16 הגיע מחבל תושב דורא כשהוא חמוש בסכין לצומת גוש עציון וניסה לדקור חיילים. חייל שעמד בצומת שלף את אקדחו וניסה לנטרל את המחבל ולאחר מכן בוצע ירי ממספר כיוונים שונים, כשגלמן, שעמד בקו האש, נפגע גם הוא. גלמן נהרג לאחר שנפצע אנושות מאש כוחותינו שהגיבו לאירוע.
הוא הותיר אחריו אישה, רינת, שהייתה ביום הפיגוע בחודש השביעי להריונה השלישי, ושני בנים, יאיר ויואב. נטמן בבית העלמין בכפר עציון. קרובי משפחתו וחבריו בכרמי צור אמרו עליו כי "הוא היה אבא טוב, אח טוב, בן טוב, נכד טוב וחבר טוב שעשה הרבה ואמר מעט".
טיילור פורס (28), אזרח ארצות הברית ויליד טקסס, היה איש צבא ארצות הברית לשעבר שיצא למשימות צבאיות בעיראק ואפגניסטן והחליט לשנות כיוון בחייו. הוא נרשם לתכנית לתואר MBA באוניברסיטת ונדרבליט שבטנסי, ובמהלך הלימודים נסע מטעם החוג בו למד יחד עם 28 סטודנטים נוספים, במטרה ללמוד על יזמות גלובלית.
בעת ביקורו בישראל, ב-8.3.16 נדקר פורס ע"י מחבל מיפו שיצא למסע הרג ליד כיכר השעון שבעיר. תחילה המחבל דקר שישה אנשים בטיילת, ולאחר מכן המשיך לכיוון מסעדת ה"מנטה ריי", שנמצאת באזור, שם דקר נוספים. לפני הטסת גופתו של פורס לקבורה בארצות הברית, התקיים לזכרו טקס בנמל התעופה בן גוריון.