"להיכנס, לבצע ולצאת בשקט": מסע בלב ים עם הצוללת היקרה ביותר של צה"ל

שייטת 7 של חיל הים לא נוהגת לזכות בימי שגרה לכותרות גדולות, אבל ללוחמיה אין שום בעיה עם זה שהם נותרים מאחורי הקלעים, או יותר נכון - במים. ככל שיודעים עליהם פחות, כך העמימות, היתרון הגדול בים, גוברת. אבל בשנה האחרונה כבר לא ניתן היה להתעלם. השייטת התעצמה בשתי צוללות חדשות, אח"י תנין ואח"י רהב. בשבוע שעבר קיבלנו את המפתחות של הצוללת. טוב, לא בדיוק, אבל כן התאפשר לנו להצטרף לפעילות מבצעית של אח"י רהב, כלי המלחמה היקר ביותר במזרח התיכון. יצאנו להפלגה עם הזריחה וחזרנו כעבור כמה שעות, בתום משימת איסוף מודיעין ותרגול הטבעת כלי שיט עמוס אמצעי לחימה.
 

"זו משימה קלאסית של צוללת. אנחנו מתרגלים את זה על בסיס שבועי", פותח סא"ל ג', מפקד אח"י רהב במשימה הנוכחית. “צוללת היא כלי מלחמה. יוצאת מהנמל ויורדת מיד למצולות. בהתחלה היא מעל המים ולאחר מכן נעלמת לביצוע המשימה. זה יכול לקחת שעות, ימים או שבועות. המקום הטבעי שלנו הוא מתחת למים. גם הצוות מרגיש הכי נוח שם. בים, כל חייל בצוללת יודע מהי המשימה. בכלי כזה אי אפשר להסתיר מידע. הטבח יודע בדיוק כמו לוחם שיושב על המסכים".

 

להפלגה שלנו מצטרף גם מפקד הצוללת אח"י דולפין, סא"ל א'. “איסוף המודיעין זו משימה אינסופית", הוא מסביר. “זה אף פעם לא נגמר, תמיד יש מה להביא ומה לחדש. לצוללת יש חיישנים לא רק בכלי עצמו, גם כלי טיס בשמיים הוא סנסור שאני יודע להשתמש בו. אנחנו מגיעים למקומות שהאויב לא יודע על ההימצאות שלנו בהם. אנחנו פועלים כל הזמן, במלחמה או בשלום, בשגרה או בחירום".
 

הצוללת, למרות החשאיות, לא פועלת במנותק משאר יחידות חיל הים בפרט וצה"ל בכלל. בצבא מבינים כי שילוב בין הגורמים המבצעיים הכרחי להצלחה במשימות. יחידות יבשה יכולות לתקשר היום עם כלי שיט וכלי טיס, ולהפך. תהליך השילוב הזה, בין היחידות, החל כאן, בצוללות של זרוע הים.
 

“אנחנו מתקשרים עם צה"ל בחוץ כבר הרבה שנים", אומר סא"ל ג'. “אנחנו מדברים עם ספינות הביטחון השוטף, הסטי"לים והדבורות, ועד שייטת 13. השילוב הזה, במקרה שלנו, הוא מרמת בניית התמונה, דרך איתור כלי השיט העוין ותקיפתו. ויש גם מטרות ביבשה. אנחנו בים כדי לספק תמונה לכל היחידות. גם מג"ד שפועל בעומק השטח ניזון מפה, מבטן הצוללת. זו המהות שלנו. מה שווה המידע שאספנו אם אנחנו לא יכולים להוריד אותו לאותו מג"ד על החוף? מח"טים ומפקדי אוגדות יוצאים איתנו למשימות כדי ללמוד את השפה, לראות מכאן איך זה מתבצע. מחר המח"ט הזה ירצה ממני תמונת מצב שאין לו יכולת לקבל בעצמו והוא יודע שאני שם, בים, עובד בשבילו".


 

סא"ל א': “אני יכול להסתכל בעין על הכל. בהיבט של הזמן, התמונה שאני מקבל היא דרמטית. בניגוד למטוס, האויב לא יכול להסתתר ממני. כשהאויב רואה כלי טיס, כשמכ"ם שלו מזהה אותו, הוא מתנהג אחרת, כי הוא יוצא מנקודת הנחה שצופים עליו. כשאני מסתכל עליו, הוא לא יודע את זה ומתנהג כרגיל. אנחנו לא מבטלים את עבודת המטוס אלא משלימים אותה. מטוס באוויר זה גם מסר תוקפני, ולפעמים אנחנו רוצים לבצע משימה בשקט. יחידה מובחרת שפועלת בעומק שטח האויב צריכה מודיעין. להיכנס, לבצע ולצאת בשקט, בלי מטוס שיעיר את האויב. אגב, בחלק מהמקרים אני רואה את כלי הטיס בשמיים מעומק הים ויכול להזהיר את הטייס מסכנות. אני נמצא שם הרבה לפני שהוא הגיע. ויותר מזה, אני גם יכול לכוון אותו למטרה".
 

“לנו יש את היכולת ליצור שלם שהוא גדול מסך חלקיו", מסביר סא"ל ג'. “קח את כל היכולות האלו, תצפית, איסוף מודיעין, לראות את האויב מבלי שהוא מודע לנוכחות שלך, ותוסיף את האופציה לשגר לעברו טיל שאין לו מושג מאיפה זה נוחת עליו ואין לו יכולת לברוח ממנו. חיל האוויר שואף לעליונות אווירית. אנחנו מביאים עליונות ימית".

אח"י רהב, צוללת מסוג דולפין, נמצאת בשירות חיל הים מחודש ינואר השנה. היא יוצרה בגרמניה, במספנות קיל, ונחשבת למשוכללת בזרוע הים, יחד עם אחותה אח"י תנין. כמה זה עולה? כ–600 מיליון יורו. ממשלת גרמניה תמכה במימון והוציאה מכיסה שליש מהסכום.
 

אורכה של אח"י רהב כ–68 מטר. היא יכולה לשוט במהירות של 25 קשר, בצלילה, ויורדת לעומק של יותר מ–300 מטר בים. בצוללת משרתים 35 לוחמים, בהם שישה קצינים, והיא יכולה לקלוט כ–15 נוספים.
 

צוללות מסדרת דולפין מסוגלות לשאת טילי שיוט בעלי טווח של אלפי קילומטרים ועל פי פרסומים זרים ניתן לציידן בראשי קרב גרעיניים. בשגרה יש עליהן חמישה טילי הרפון והן יכולות להצטייד ב–16 טילי טורפדו. 
 

הצורך בצוללות גובר בשנים האחרונות, בשל ההתפתחויות בשכונה הקטנה והסוערת שלנו. צה"ל רכש את הכלים הימיים בין היתר כדי לשפר את היכולת ואת הטווח של המודיעין שלו ואת אופציית התקיפה החשאית.

 

“המזרח התיכון הפך למגרש משחקים לא רק של מדינות שיש לנו איתן גבול", מסביר סא"ל ג'. “גם המעצמות נמצאות היום באזור. הכניסה שלהן הציבה בפנינו אתגר עצום. מצד אחד להמשיך לאסוף מודיעין, ומצד שני לעשות זאת בלי להתגלות. זה לא חיזבאללה או חמאס, שני ארגונים דלים באמצעי איתור, מדובר במעצמות עם כלי שיט ברמה של בסיסים בים, של צוללות שגם נמצאות בעומק הים. כל העולם בא לפה ואנחנו צריכים להתמודד עם זה. קח את רוסיה, למשל. זו אימפריה עם כלים מתקדמים ויכולות מיוחדות".
 

“אתה רק יוצא מהנמל ומיד פוגש כלים של מדינות זרות, האזור מעניין את כולם", מוסיף סא"ל א'. “אנחנו מאוימים כבר ביציאה מהמים. לא בכך שיטביעו אותנו אלא שמישהו יגלה אותנו. אם זה קרה, הפסדנו ואין דרך חזרה. אם מגלים אותי פעם אחת, לומדים אותי. כשאיש סונאר, שאחראי לגילוי צוללות ואוניות, ישמע בעתיד את טביעת הקול שלי, אז נחשפתי. במצב כזה אני מאבד את כל הכוח שלי".
 

הצוללת לא יודעת למעשה לאסוף מידע בעומק, במרחב המחיה הטבעי שלה. כלי המלחמה העצום הזה אכן חי שם, אבל כשצריך להביא תמונה מעלים אמצעים שונים לשניות בודדות, מבצעים את האיסוף וחוזרים למעמקים.

 

"כל פעם שאני אוסף מודיעין יש סכנה מפני חשיפה", מסביר סא"ל א', מפקד אח"י דולפין. “מצד אחד אני צריך להביא מידע ותמונה, ומצד שני לא להתגלות. כשאתה רואה את מפקד הצוללת מחזיק סטופר ביד, זה לא משום שהוא רוצה לאתגר את הצוות במדידת זמנים. כל שנייה מעל המים זה מידע, זו תמונה, וזה קריטי. מפקד צוללת יודע מתי להוציא את האנטנה כדי להביא את המודיעין המדויק תחת איום תמידי".
 

"בשנים האחרונות האיסוף מהים ליבשה רק הולך ומתגבר", מספר סא"ל ג', כזכור מפקד אח"י רהב במשימה הנוכחית, “ואנחנו מגדילים את סל המשימות. הצוללת הזו נבנתה עם אפשרות שהייה ארוכה יותר בים וכך משתפרות היכולות המבצעיות שלנו באופן דרמטי. זה מאפשר לנו להתביית על האויב תקופה מספיק ארוכה כדי להביא ממנו משהו שפעם, בפרק זמן קצר יותר, לא תמיד היה מצליח".
 

"יש גם את נושא המרחק", מוסיף סא"ל א'. “צוללת שמסוגלת לצלול כל כך הרבה זמן היא צוללת שיודעת להפליג רחוק מאוד, למקומות שבעבר לא יכולנו להגיע אליהם. גם השיפור הטכני בצוללת הפך אותנו ליותר שקטים, כך שאנחנו יכולים לאסוף מידע במרחק רב יותר".

בתרגול שאליו הצטרפתי נדרשו לוחמי הצוללת לצאת למשימת איסוף מודיעין. בדרך מתקבלת קריאה מהמפקדה, מידע מודיעיני דרמטי: ספינת סוחר עמוסה באמל"ח, כזה שישראל מגדירה שובר שוויון, כזה שמבחינתה הוא קו אדום, נמצאת בדרכה למדינה שאסור שתקבל את כל המתנות האלו, כשבקצה ממתין להן ארגון הטרור.
 

"זו בדיוק המשימה שלי, לצאת לים ולחכות לה", מסביר סא"ל א'. “זה יכול לקחת ימים או שבועות, אבל בסוף היא תגיע. אח"י רהב או אחותה אח"י תנין מושלמות למשימה כזו. בזכותן השתנו דרמטית היכולות שלנו".
 

הצוללת מתרגלת צלילת חירום. “מדובר בשקיעה של כמה עשרות מטרים בפרק זמן קצר מאוד", מסביר סא"ל א'. “התמרון הוא בין האוויר שנמצא במכלים ובמקומו נכנסים מים לבין ההתמודדות עם מצב הים וגובה הגלים".
 

על כיסא המפקד, ה"צ'יף", יושב הקצין הבכיר במדור שבוחן את כלל המדדים. זו משימה מורכבת שכל הלוחמים מתגייסים אליה. צריך לשקוע במהירות תוך ייצוב כלי המלחמה האדיר הזה במעמקים. בשלב האחרון בודקים אם יש בועות אוויר במכלים, אירוע בעייתי ביותר, כי צוללת אוספת מידע באמצעות יכולת השמיעה שלה. בועה אחת יכולה לשבש את מערכות הסונאר ולסיים את משימה. ההגאי מנער את הצוללת עד שאת הבועה יחליפו מי הים.
 

בניגוד לכלי שיט שמפליג במים, לצוללת אתגר אחר לחלוטין בכל הקשור לניווט. אין כאן חלונות ואין מצלמה שמעבירה תמונה. מסביב הכל שחור. כל הניווט מתבצע על ידי שמע. עם השנים מפת הניווט של הצוללת מתעדכנת ומייצרת נתיבים מסודרים, בכל עומק שנדרש, אולם עדיין המים, בעיקר הבינלאומיים, משתנים, ולכן פעולת הניווט נחשבת לאחת המורכבות בהפעלת צוללת בלב ים.

 

אחת הסיבות לכך היא חוסר היכולת להשתמש בגלי קול. “הצוללת לא יכולה לשדר צליל שיפגע בעצם במעמקים ולקבל מושג ניווטי, שכן כל גל כזה שישוחרר יסגיר את הימצאותה בשטח", מסביר סא"ל א'. “הצוללת ניזונה במקרה הזה לא רק מיכולת האיסוף שלה אלה גם מיכולות האיסוף של כלי טיס ושל תצפיתניות בזרוע הים שנמצאות ביבשה. רוב הניווט מתבצע באמצעות הסונאר".
 

“בוא, אשמיע לך מי מפליג קרוב אלינו ותנסה לזהות לפי הצליל", מבקש ממני הלוחם הכי ותיק במערך הסונאר של אח"י רהב. באוזניות אני שומע היטב מדחף של כלי שיט, לצד קולות שמזכירים דולפינים. ההבדל ביני לבין הלוחם הוא שהוא יודע להגיד איזה כלי שיט זה, למי הוא שייך ומה המשימה שלו - והכל על פי צלילי המנוע, גלגל התנופה, המדחפים, צליל פליטת המים ואפילו צליל הבוכנות והצילינדרים.
 

“יש מקרים שאני מפליג מתחת לסטי"ל, שומע את התקלות במנוע שם ומדווח למפקד שלה, ‘תבדוק את הבוכנות אצלך במנוע'", מספר סא"ל א'. “אנחנו לא סתם מושיבים פה את טובי הלוחמים. על המסך הם רואים את ציר הזמן ואת הכיוון, באוזניים הם שומעים את הצלילים, ומדי כמה דקות נביא תמונה ששווה אלף צלילים. תחבר את כלל המרכיבים, יש לך תמונה מושלמת. זה משהו שדורש מיומנות גבוהה וניסיון רב".
 

את המידע אוספים עם השנים והוא נצבר לכדי מאגר מודיעיני שלם. זה כולל בחינה של מפרטים טכניים של כלי שיט שיש בעולם. גם על ספינה חדשה שנכנסת למים צריך לאסוף מידע. “מחר ספינה כזו תחלוף מעלינו, ולפי טביעת הקול נדע בדיוק רב מי מפליג מעלינו ומה מטרתו", אומר סא"ל א'.
 

יכולת של שיגור טיל מוכרת למתעניינים בצוללות בכל העולם. ובכל זאת, לא תמצאו בארכיון סיפורים על תקיפות של צוללות ישראליות. זה, כמובן, לא מעיד שלא היו כאלה.

 

בחזרה לתרגיל. לנו הוא ממחיש את הערך המוסף של כלי שיט בלתי נראה, שלא ניתן כמעט לגילוי, ומספק יכולות התקפיות. כאמור, במהלך ההפלגה מתקבלת הודעה על כלי שיט עוין המחזיק אמל"ח. הצוללת נדרשת לבצע איסוף מידע. המפקד שולף את הסטופר ובניווט מדויק מביא את הצוללת מרחק דקה וחצי הפלגה מכלי השיט החשוד. 2.5 ק"מ בלבד. המפקד מוציא את אמצעי הראייה לשניות בודדות אל מחוץ למים. כל הצוות מבין שהצוללת כרגע חשופה. הבלחה של שתי שניות ויש תמונה, בצבע, על המסך. ספינה גדולה, בממדים של סטי"ל.
 

במפקדה מבינים שמדובר בכלי שיט מהיר שמסוגל להגיע בתוך זמן קצר לנמל מלא בכל טוב. אמל"ח משופר ואיכותי שיכול לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל. נופלת החלטה: הצוללת מקבלת פקודה להטביע את כלי השיט. בעוד דקות בודדות הוא יצלול למצולות בלי שהבין בכלל מי הגורם לכך ומאיפה הגיע הטיל שיסיים את דרכו בים.
 

המשך התרגיל: המפקד מוציא בקשר פקודה, וטיל טורפדו משוגר. המרחק כל כך קצר עד שכלי השיט יידע רק דקה לפני הפגיעה שהוא בכלל מותקף. זה, כמובן, כבר יהיה מאוחר מדי עבורו, הוא לא יצליח להתגונן. הטורפדו מתפוצץ מתחת לכלי השיט. לאחר חצי דקה ידווח המפקד על “כלי שיט טובע".
 

“זו פעולה שאנחנו יכולים לבצע בלי שהעולם יידע מי אחראי לה", מסכם סא"ל א'. “ואם הפקודה הייתה להשתלט על הספינה, בלי הסיוע הזה, בלי המודיעין, זה לא יכול היה להתבצע".