חמישה ימים לאחר הפיגוע במתחם שרונה בתל אביב, בו נרצחו ארבעה בני אדם, אסף בר, שנפצע קשה בראשו מירי אחד המחבלים בעת שישב בבית הקפה מקס ברנר, משחזר היום (שני) מבית החולים איכילוב את האירוע שעבר. בר היה הראשון אשר נפגע מהירי של המחבלים, בעת שישב עם חברתו קרוב מאוד לשולחנם של המחבלים. הוא כאמור נפגע בראשו, והיה בהכרה לאורך כל הדרך לבית חולים, לצד חברתו שהשאירה את הטלפון פתוח לאביו אבנר, שעשה דרכו במהירות מחיפה לתל אביב בעת ששמע על הפציעה.
"יצאתי עם חברה שלי למתחם שרונה לאכול ארוחת ערב. אני זוכר את שני המחבלים שנכנסו והתיישבו לפנינו, ממש קרוב אלינו - שולחן לידנו. אחר כך התחילו היריות. זה קרה באירוניה, בדיוק שהתכוונו לצאת מהמסעדה ובאנו לשלם את החשבון ואז התחילו יריות בלגנים. אני, אחרי שקיבלתי את שני הכדורים פחות זכרתי את שאר ההתרחשויות שהיו שם. אחר כך ראיתי בעצם את הווידאו מהרשת ושמעתי את כל ההתרחשויות שסיפרו לי שקרו. בהתחלה לא הצלחתי לקלוט מה קורה, הרגשתי שמתחיל להיות לי קר. לא ידעתי איך להתמודד עם הדבר הזה, אני מאמין שעם האדישות שאני קצת מאופיין בה, זה איכשהו העביר לי את הקבלה של המצב".
תיעוד מצלמות האבטחה של הפיגוע במתחם שרונה
"הייתי הנפגע הראשון. מהיריות עצמן אני לא זוכר יותר מדי. השתטחתי לעבר השולחן. שמעתי ואני זוכר בהבזקים רגעי הכרה בהם דיברתי קצת עם חברה שלי, קצת עם הבן אדם שלקח אותי לאמבולנס, קצת עם אבא שלי בטלפון בדרך לבית החולים", הוסיף. על מצבו הרפואי אמר: "עכשיו תודה לאל אני מרגיש יותר טוב. עדיין יש לי קצת כאבי ראש, קצת בעיות שמיעה, אבל אני מקווה להתחזק. אני מרגיש כל יום יותר חזק".
עדות לירי הקשה: הקליע שנותר בראשו
בשל בזה הוציא אסף פתק והקריא את שכתב: "אני רוצה להודות לצוות הרפואי המסור, ליחידת איחוד הצלה, למשפחה ולחברים שתמכו ולכלל התמיכה הציבורית שקיבלתי בימים האחרונים מהעם המופלא שלנו. עצם זה שאני עכשיו חי זה לא מובן מאליו - תודות מגיעות לצוות הרפואי כאן ובשטח ובזכותם אני חי. בשנתיים האחרונות סעדתי את אימי שחלתה בסרטן, זאת היתה תקופה נוראית וקשה. היא לא הפסיקה להיאבק נגד כל הרעלים שהם חלק מהטיפול. אמי עשתה את כל המאמצים כדי למנוע את המוות שלה. ביום רביעי האחרון שני מחבלים מתועבים רצחו ארבעה אנשים חפים מפשע שבסך הכל יצאו מביתם לבלות, אני מסרב לקבל את המציאות במדינה שאזרחים חפים מפשע נרצחים ולא נעשים כל המאמצים על מנת למנוע זאת. לי כחלק מעם ישראל, נמאס בכל חודש, לאבד אזרחים ואזרחיות שיקרים לי לבי עם משפחות בן ארי, נווה פייגה ומושייב, מי ייתן ולא ידעו עוד צער".
בר, שכאמור נפצע בראשו, הציג את שתי הצלקות שבחלק האחורי של ראשו, כל אחת מהן מכדור אחר שירו המחבלים. את אחד הקליעים הוציאו הרופאים והשני עדיין נותר בראשו. "אני מקווה שיוציאו אותו אם יצטרכו לעשות זאת", אמר. "אני מחכה לחזור ללימודים, לעבוד, לחברים לעבודה", הוסיף.
ד"ר עידו שטראוס, רופא בכיר שהיה כונן באותו ערב, סיפר על התרחיש ביום הדמים הזה: "אסף הגיע למיון מעורפל הכרה עם שני פצעי ירי. הוא הונשם והורדם ועבר סי טי, שם זיהינו את הקליעים. לאחר התייעצות קצרה, הוא הועבר לחדר הניתוח, שם עצרנו את הדימום והוצאנו את אחד מהם. משם הוא עבר לטיפול נמרץ נוירוכירורגי והחלמתו הייתה מדהימה לשמחת כולנו". עוד הוסיף: "כעת נותר לו להתאושש ולחזור לפעילות רגילה. הקליע הראשון היה מאוד נגיש, השני פחות והוא לא מסכן אותו כרגע, אך בהמשך נחליט מה לעשות איתו, יכול להיות שהוא יישאר עם הקליע. היה לו שטף דם שהיה יכול להביא למותו תוך זמן קצר ועצירת שטף הדם היא שמנעה את ההתדרדרות".