בן ישיבת הסדר, דרוזי, חייל בודד וחייל עירוני עולים על דבורה. זו לא התחלה של בדיחה, אלא דווקא הפסיפס האנושי המרתק שיוצרים אנשי צוות ספינת הדבורה של חיל הים, המשייטת במשך ימים ולילות ארוכים מול חופי רצועת עזה. "כולנו על אותה סירה" אומר ל"מעריב־השבוע" מפקד הספינה סרן עומרי שוהם (24) בבסיס חיל הים באשדוד. "יש כאן הצוות הכי מגוון. השילוב של כל האנשים האלה בספינה של 26 מטר מורכב ומיוחד", מסביר שוהם. "המשימות שלנו מורכבות ואנחנו משפחה אחת גדולה".
שוהם, המתגורר בראש העין, רואה בפיקוד על הפסיפס האנושי בספינה חוויה מיוחדת: "הכרתי כאן אנשים שמעולם לא הייתה לי אפשרות להכיר כל כך לעומק. התחושה היא של קשר משפחתי קרוב".
בלב ים קיים דיסטנס בינך כמפקד הספינה ובין החיילים?
"כולם מכירים את כולם וכל אחד יודע מה תפקידו. ביצוע המשימה הוא הדבר החשוב ביותר לכולנו".
"הדבורה זה הבית שלי"
רב"ט אלי אשורוב (19) מאשקלון התגייס במרץ 2016 לחיל הים, ולאחר מסלול ההכשרה החל לשרת על הדבורה. "שמעתי דרך חברים על לוחם ימי. לא ידעתי מה זה, פחות שומעים על התפקיד הזה", הוא מספר. "עברתי את המיונים ואת הגיבוש ואני כאן".
איך התחושה?
"השירות מאוד מיוחד, שונה מכל שירות אחר. הרבה דברים שאתה רואה מהדבורה לא תצליח לראות ממקום אחר. גם כשקשה לך, יש לך את החברים, הסביבה והסירה. הדבורה – זה הבית שלי. אני כל הזמן דואג לחבר'ה שלי, יש הרבה צחוקים. אני לא מדבר עם ההורים שלי כמו שאני מדבר עם החברים שלי בספינה. זה כמו משפחה".
איך אנשים מרקע שונה כל כך מתחברים?
"יש כאן חבר'ה מדהימים שלא הייתי פוגש בשום מקום אחר. אחד מהחברים הטובים שלי בספינה הוא דרוזי מהצפון. הוא כמו בן משפחה שלי. הגיוון כאן מדהים. יש עוד חיילים בודדים, דתיים וחבר טוב מ'הבועה' של אזור המרכז – ראשון לציון. יצרנו סלט אחד גדול וטעים. בשירות הזה נוצר קשר מיוחד לכל החיים".
ומה עם הבחילות?
"תאמין לי שמתרגלים לכל דבר. בחורף יש גלים יותר גבוהים ויותר קשה, אבל כבר התרגלתי".
"רוצה להישאר בארץ"
רב"ט יעקב קאופמן (21) מירושלים נולד וגדל בניו יורק. הוא התגייס ביולי 2016, במסגרת מסלול ישיבות ההסדר, והגיע לשרת בדבורה, שהפכה לבית חם עבורו. "המשפחה שלי נשארה בניו יורק", הוא מספר. "המשפחה שלי היא ציונית־דתית וגדלתי על הזיקה לארץ ישראל ולמדינת ישראל. מגיל צעיר אני שייך למקום הזה".
איך הגיבו במשפחה כשהחלטת להתגייס לצה"ל?
"כולם מאוד תומכים ומאוד גאים". קאופמן מספר שבחו"ל אין מספיק מודעות לשירות בחיל הים. "שומעים בעיקר על צנחנים וגולני. גם בישיבות ההסדר הרוב הולכים ליחידות חי"ר".
אז איך הגעת לחיל הים?
"נציג של חיל הים הגיע והסביר על המסלול וזה נראה לי. התגייסנו שני חבר'ה מישיבת ההסדר לחיל הים. זה מאוד מעניין ושונה ועבורי זו חוויה חשובה. אני מכיר לעומק את מדינת ישראל והשירות מאוד משמעותי. נוצר בינינו קשר מאוד מיוחד. אנחנו כל הזמן ביחד".
לאחר שתסיים את השירות תחזור לארה"ב?
"לא. אני רוצה להישאר בישראל וללמוד כאן רפואה".
"הדרוזים לא מכירים את חיל הים"
רב"ט אדאר פוארסה (20) מהכפר מרר בגליל למד בנעוריו בבית הספר לקציני ים בעכו ומשם המשיך לשירות על דבורה.
"אבא שלי היה 30 שנה בקבע", הוא מספר, "למדתי במגמת מדעי הים ואני רוצה להמשיך לאחר השירות הצבאי בצי הסוחר".
איך התחושה לשרת בדבורה?
"זה כלי מלחמה מפחיד עם יכולות חזקות. עד גיל 14 בכלל לא יצא לי להפליג, ואז הפלגתי בפעם הראשונה במפרשית. ההבדל בין המפרשית לדבורה הוא יום ולילה. התאהבתי בים".
איך החיבור עם החבר'ה?
"זה כמו להסתובב בעולם ולראות מדינות שונות ומגוונות. יש כאן מכל מדינה. אין לנו בספינה טלפונים ואנחנו חייבים לדבר בינינו. מדברים מהלב ועושים צחוקים".
הקשר יימשך גם לאחר שתשחרר?
"נמשיך כל הזמן להיות בקשר. השירות המיוחד הזה הופך אותנו מחברים למשפחה. תחשוב שאנחנו כל הזמן ביחד, בשטח קטן, במשך 72 שעות ברציפות. זה כור ההיתוך הטוב ביותר".
מדוע רוב הדרוזים אינם מתגייסים לחיל הים?
"הדרוזים לא מכירים את חיל הים. הם מתגייסים בעיקר ליחידות חי"ר ולמג"ב. הלכתי לכיוון אחר ואני נציג חיל הים בכפר מרר. אני מרגיש כמו חלוץ".
התרגלת לגלים הגבוהים?
"אין לי בעיה עם זה. אני גם אוכל שוקו ולחמניה כשיש גלים בגובה שלושה מטר".