המלכות השלישית: האלבומים הבלתי נשכחים ממלחמת ששת הימים

זו הייתה מסיבה חגיגית מאוד בבית החייל בתל אביב, מאי 1968. בפתחה קרא אחד הקצינים קטע מ"מגילת המקדש" - הארוכה מבין מגילות ים המלח, שהגיעה לידי הכוחות הישראליים בזמן מלחמת ששת הימים, יום לאחר שחרור ירושלים. הקטע עסק בהוראות לגיוס העם נוכח איום בהשמדתו. על ההפקה: ראש אגף כוח אדם במטכ"ל, אלוף שמואל אייל. המאורע: הופעת אלבום צה"ל על מלחמת ששת הימים. על הטקסטים: נתן שחם, לימים חתן פרס ישראל, משה דיין על דברי הפתיחה וגרשון גרא על העיצוב והצילומים. בין הנוכחים: שר הביטחון דיין, עוזרו צבי צור, אלופי צה"ל וקצינים בכירים, עורכי עיתונים ומוזמנים נוספים.

“ישנן דרכים רבות שבהן אפשר לתת ביטוי לתקופה, להנציח מאורע מסוים. אלבום ששת הימים הוא הביטוי הרשמי הפומבי הראשון שצה"ל נתן למלחמה זו, ואני שמח להעניק לך, יצחק, את האלבום", אמר בהתרגשות הרמטכ"ל רב אלוף חיים בר–לב והגיש בחגיגיות עותק לשגריר ישראל בארה"ב, יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים. “כאשר הושלמה המלאכה והאלבום לנגד עינינו", אמר אלוף אייל, “נראה לי כי נכון לומר לקצין חינוך ראשי ולעוזריו, להוצאה לאור במשרד הביטחון וכל אלה שסייעו בהכנתו: מלאכה נאה עשיתם".

עשרה חודשים נמשכה העבודה. “מלחמת ששת הימים הייתה אחת המלחמות המצולמות ביותר בתולדות האנושות, אבל יש רק מעט תמונות הנותנות ביטוי ללחימה ממש", שיתף עורך האלבום, קצין חינוך ראשי מרדכי בראון. “אין למשל שום תמונה על המלחמה בגבעת התחמושת, לכן מופיעות באלבום שבע תמונות שחזור של מערכות חשובות שלא צולמו בשעת הקרב. הוחלט לחכות כדי להשיג מסמכים ופרטים מדויקים ביותר, בלי טעויות, ולתת תמונה מדויקת עד כמה שאפשר. בעבודה הוקפד על כך שהאלבום יהיה אותנטי, סגנונו שקט, אין בו חלוקת שבחים עצמית והוא מתאר את כל המערכה". לאלבום צורף דף מיוחד למילוי: “שמי, כתובתי, תמונתי, היכן השתתפתי במלחמה, מורשת למשפחה". כל התורה על רגל אחת.

האפוס של הניצחון

כמאה אלבומים ראו אור סביב מלחמת ששת הימים והפכו למצרך חובה בכל בית. זו הייתה הכנסה נפלאה להוצאות הספרים הממוסדות, ולא פחות מזה - להוצאות שצצו כמו פטריות לאחר הגשם. דיין, מכוכבי האלבומים, זיהה בעייתיות בחגיגה המודפסת: “יש להיחלץ מהאווירה האלבומית", ניסה להרגיע את הציבור הנלהב. אל הקול הזה הצטרפו נוספים, שזיהו מגמת תעופה עצמית. “מגמות מזיקות ומסוכנות בספרים על מלחמת ששת הימים", כתב אליהו אגרס ב"דבר", בהתייחסו למבול הבלתי פוסק מיוני 1967 של ספרים, אלבומים ומאמרים על הימים שקדמו למלחמה, על המלחמה ועל תוצאותיה. “מאחר שכותבי ספרים אלה אינם היסטוריונים, אלא ברובם עיתונאים בעלי עמדה מוגדרת מראש, הרי שאובייקטיביות היא מהם והלאה... מעולם לא נכתבו ספרים רבים כל כך על מלחמה קצרה ומפוארת כל כך מתוך גישה חד־צדדית כל כך" .

ערב מלחמת ששת הימים עוררה ההנהגה את התחושה כי ישראל נמצאת בסכנת השמדה. האמירה של בן־גוריון: “הצבא שלנו, יש לו שליחות לא רק לימי מלחמה אלא גם, ואולי בייחוד, לימי שלום. הוא צריך לעצב את דמות הנוער ועל ידי כך את דמות העם כולו...", צברה תאוצה מחודשת. תחושת הביטחון הקולקטיבית הרקיעה שחקים. תעשיית הניצחון שגשגה עם אלבומי ניצחון מפוארים, כרטיסי ברכה, ברכות לשנה החדשה, לוחות שנה, הגדות פסח, משחקי קופסה לילדים, בולי דואר ועוד. אפילו דנידין - הרואה ואינו נראה - השתתף במלחמת ששת הימים.

“שלח לידידיך ולמכריך בישראל ובחוץ לארץ את אלבום מלחמת ששת הימים, האלבום המוסמך ביותר שיצא עד כה על המלחמה. ב–242 עמודי האלבום המפואר והמהודר משתקפים קרבות צה"ל", הציעה מודעת עיתון מחודש מאי 1970, שלוש שנים אחרי המלחמה. זה היה ניסיון לסחוט את הלימון עוד קצת, שכן מאז מלחמת ששת הימים היה ענף הספרים מהענפים המשגשגים במשק. הציבור חטף את עשרות הספרים שנכתבו על המלחמה וכמה מהם הגיעו לשיאים מבחינת היקף המכירות.

ההיסטוריון ד"ר יואל רפל מסביר ששלוש מערכות היו פעילות ביצירה הענפה. מערכת אחת נועדה לפרנס את האופוריה המטורפת שהילכה בארץ וגררה אוסף של ספרים שמטרתם לפאר ולרומם את לוחם צה"ל. האלבומים כמובן היו מבוססים על צילומי גבורה, כולל צילומים שהראו את מצבו של הלוחם המצרי עם ידיו למעלה. אחרי מלחמת סיני לא יצאו דברים כאלה.

קחו לדוגמה את גיליון “במחנה" שנקרא “גיליון הניצחון". חמישה ימים לאחר שהרב שלמה גורן תקע בשופר גדול בכותל ויומיים אחרי שקו הגבול המזרחי נעצר בקוניטרה, יצא לאור “האפוס של הניצחון" - “גיליון מיוחד למזכרת לכל החיילים שהשתתפו במערכה": אלוף ישראל טל עם אל"ם רפאל איתן בחזית סיני, מושל עזה חותם על כניעה, הרב שלמה גורן עם טלית מעל ראשו במרומי הר סיני ואיך אפשר בלי דיין, רבין ונרקיס נכנסים בשערי העיר העתיקה. המערכת השנייה הייתה של מי שהבינו שבמלחמה גלומה פרנסה יפה, והמערכת השלישית הייתה של אנשים שרצו לקבע את ההיסטוריה ולהחליט מה ייחקק בזיכרון הלאומי וההיסטורי.

ז'אנר האלבום, אומר אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית ד"ר חזי עמיאור, ייחודי למלחמת ששת הימים. עובדה: אין בארץ אלבומים של אף מלחמה אחרת, ומלחמות הרי לא חסר. מהאלבומים המושקעים ביותר שהוציא צה"ל על נגזרותיו וגזרותיו (המטה הכללי, הפיקודים השונים, החטיבות, הגדודים) ועד לאלבומים מסחריים. ואיזה כוחות היו שם. הסיירת של המוחות. “לדוגמה, השותפים ליצירת אלבום פיקוד המרכז, שהיה הפיקוד עם האימפקט הכי חזק במלחמה, היו דני קרוון ומשה שמיר, אז סופר ידוע ומצליח ביותר. אלו היו אלבומים כרוכים בבד, שראו אור כחצי שנה אחרי המלחמה. האלבומים האלה מראים את העורף במקלטים וכמובן את הלוחמים", אומר עמיאור. באחד הצילומים, אמא נושאת בידיה את ילדתה למקלט תוך תיעוד הדיאלוג ביניהן: “אמא, למה באנו הנה?". "פה יותר בטוח, ילדתי, בבית שלנו לא בטוח. פה עכשיו הבית שלנו". “אז איפה אבא?", שואלת הילדה, ובעמוד הבא מצויה התשובה: תמונתו של אב לוחם. המסר אחד: עם ישראל תחת מתקפה, והאבות האמיצים יצאו לחזית. כל האתוס הישראלי על כף היד.

ציטוטים מהתנ"ך, ברוח התקופה, מעטרים כמעט כל אלבום. האלבומים הקימו לתחייה את ספר הספרים, שהפך להרבה יותר נוכח עם החזרה אל ארץ התנ"ך. כך, מופיעים חזון יחזקאל ואין ספור פסוקים נוספים. הכותל כמובן, מטוסי חיל האוויר, קדושת החיים (“לא משאירים פצועים מאחור") ותצלומים משוחזרים של חיילים, “כחודש אחרי המלחמה אפשר למצוא בחלק מהאלבומים תמונות מבוימות של האש הירדנית ברחבת הכניסה ברוקפלר. יש פה שלוש שכבות היסטוריות: התנ"ך בדגש על תקופת השופטים, החשמונאים ותש"ח", מסביר עמיאור.

“נהפוך בדפים אלה שהרבה בהם, ונזכור את העתיד לבוא", כותב האלוף נרקיס, ואי אפשר כמובן בלי פרסום ססמאות הגיוס ששודרו ברדיו, בהן: “אהבת ציון", “האבות הצדיקים", “בדולח זך", “גילוח נאה" ו“שערי ישועה".

לצד האלבומים, בכל יום מימי המלחמה בשעות אחר הצהריים יצא עלון של פיקוד המרכז. המערכת ישבה בפיקוד ברמלה. במטה בנייני האומה ישבה מפקדתו של עוזי נרקיס, ובצוות ישבו דידי מנוסי, שייקה גביש, דוש על הקריקטורות ועוד.

זה היה ביזנס לכל דבר. “נסי לדמיין את היום השביעי", אומר ד"ר עמיאור. “העולם כולו בהלם. לא רק בישראל. אנשים לאט־לאט מתחילים לעכל מה קרה פה. הלב עולה על גדותיו, ומה יותר טוב מאשר לעשות כסף מלהגיד לאנשים בואו, קחו מזכרת ממה שקרה? לכן אני מעריך שהראשונים היו מו"לים עצמאיים".

על מדף האלבומים אפשר למצוא גם שמות של חברות מסחריות כמו עלית, שביוני 1967 יצאה עם אלבום שי קטן (הוצאת גלדבלום, עורך: אורי סלע). במקום קפה ומאפה, קפה ואלבום ניצחון: “היינו כחולמים", מתנוססת הכותרת. “עוד לא התפזרו ענני העשן והאבק. ועוד לא חזינו בעינינו את כל המרחבים החדשים אשר נפתחו לפנינו. עוד לא ספרנו את השלל שנלקח - נשק רב עוצמה שהיה מכוון נגדנו... ההיסטוריה חלפה על פנינו, דוהרת ושואגת, ואותנו - שעשינו אותה - הותירה מאחור - המומים... מי ייתן וגם אויבינו יקוו כמונו, כי מלחמה זו תהא האחרונה במלחמות האזור".

דוגמה נוספת היא “אלבום מערכות צה"ל 1967", שעליו חתומה “הוצאת אלבומי המערכה", הוצאה שהוקמה אד הוק לטובת הניצחון. כאן העורך אברהם שחר והמפיץ ע. נרקיס (עזרא, לא עוזי) מציגים תמונות מנצחים לצד טקסטים חגיגיים תמורת 3.60 לירות.

רק אומץ לב

כבוד לאויב? תלוי איפה. באלבומים הללו אפשר למצוא את ז'אנר הצילומים הידוע, של הנעליים שהותירו אחריהם חיילי האויב בשטח במנוסתם, לצד תמונות

של הצבא המנצח עם כיתובים עוקצניים כמו “נאצר וחוסיין חותמים על חוזה הגנה הדדי לחמש שנים... וזה החוזה שהחזיק חמישה ימים בלבד", “סגן מפקד הצבא הירדני מפיח רוח לוחמה בחייליו", “ואצלנו - כל העם מתגייס". ליגה אחרת של עוקצנות מציעה כיתובים כמו “פליטים נוהרים דרך גשר אלנבי לירדן" ו"האויב הותיר אחריו במנוסתו אלפי פליטים". ויש גם אלבומים שעמיאור מכנה “ברברים". “שלל נעליך מעל רגליך", כתוב לצד תמונה של חיילי אויב נוטשים (“זה בגבול האנושי. לא בזים להרוגים").

לעומת זאת, “הוצאת עוזי" מבטיחה ב"אלבום כיס מפואר", העונה לשם “מקונטרה לתעלה - אלבום כיבושי הניצחון", ביטויים כמו: “אין צורך בכרטיס. רק אומץ לב" לצד צילומי שבויים עם דגל לבן, “אתה שם מימין, הרם את המכנסיים", לצד תמונה של חיילי אויב מרושלים וכנועים, “ארשת קדורנית של תבוסה מוחצת", “הנפחדים כשפנים. לא כן?", “הנוף היה נפלא, לא כן מוזיקת הרקע", גופות האויב מרוטשות ופצועות, והכיתוב: “נאצר הבטיח לו ביקור בתל אביב אך לא קיים". “אני רואה בזה תגובה אינסטינקטיבית אנושית אם כי מאוד מכוערת", אומר עמיאור.

מהצד השני, בחלק מהאלבומים עדויות לאכזריותו של האויב, כמו רוצים לומר: “הייתה הצדקה למלחמה הזו". “תעמולת זוועה סורית - חיילי ערב משליכים את היהודים לים", מופיע באחד מהכיתובים המלווים את הקריקטורה הלקוחה מעיתון סורי. אלבום נוסף הוא “קו ההשמדה של נאצר", שכלל לקט קריקטורות מהעיתונות הערבית. “אלבום זה יצא במסגרת הרצון להגיד: תראו ממה ניצלנו, מה היה קורה אילו. הוא ראה אור ביולי 1967, בעריכת אהד זמורה ובעיצובו של מיכה אולמן עם פרקים כמו ‘מגמות השמדה', ‘מיתות משונות', ‘הכנות ושלב הביצוע'", מזכיר עמיאור.

הוצאה אחרת, החתומה על אלבום “ששת ימי מלחמת הניצחון", העניקה לעצמה שם יצירתי במיוחד שמעיד על עיסתה: “הוצאת הסברה בעירבון מוגבל". ומציעה תיאור של המלחמה, שלב אחר שלב: תקופת ההמתנה ופרקים הנושאים שמות כמו “טבעת החנק מתהדקת", “ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה", “גדול הוא הניצחון" וגם נאומו של אבא אבן. כאן אפשר למצוא תמונות חתונה מזמן ההמתנה, ובני זוג הנישאים במעמד הרב הצבאי. את האלבום חותמות מילות “יזכור".

לא רק בארץ נהרו אל חנויות הספרים. העולם כולו רצה לחזות בניצחון המפואר. “אלבום מלחמת הניצחון" עם טקסטים של ההיסטוריון אריה חשביה (הוצאת ספרים לדורי) מופיע בשלוש שפות: עברית, אנגלית ורומנית. הוצאת מ. מזרחי, למשל, הוציאה לאור צמד אלבומים על ששת הימים בעריכתו של נפתלי ארבל: “מלחמת ששת הימים" ו"מלחמה וניצחון", עם טקסט עברי, אנגלי וצרפתי. “יכול להיות שזה נועד לעולה חדש שלא קורא טוב עברית, אבל יכול להיות שזה מיועד לקהל מעבר לים", אומר עמיאור.

המודעות הפרסומיות בעיתונות התקופה יצאו מגדרן: “בתוך הספרים על מלחמת ששת הימים בולטים לטובה במיוחד שניים", אומרת אחת המודעות: “'היסטוריה של מלחמת ששת הימים' מאת אריה חשביה - פרי של מחקר קפדני, המקיף, המהימן והמרתק שבכל ספרי הניצחון - 32 עמודים, 8.90 לירות; “'נכתב בקרב' - לא תבין, לא תדע, לא תחוש חווייתו של לוחם עד שתקרא את ‘נכתב בקרב'. 70 סיפורי לוחמים, 64 עמודים, צילומים נדירים", וכל הטוב הזה ב–8.90 לירות. והיה גם שיווק ישיר: “אם אזלו שני הספרים אצל מוכר הספרים שלך, שלח צ'ק או המחאת דואר אל ‘לדורי' ותקבל את הספרים בדואר חוזר. דמי המשלוח - עלינו".

אחי גיבורי התהילה

בעוד באלבומים הללו הפנייה היא אל הציבור הרחב שרצה לקחת חלק בעיצוב התודעה והזיכרון המתוק של הניצחון, באלבומי הניצחון של החטיבות השונות הפנייה היא אל החבר'ה. “ספר חטיבה הוא הרבה יותר מפורט ומתבסס על שפה פנימית: כותב בו אריק מפקד הסיירת, מפקד החטיבה שאינו חתום בשמו על דברי הפתיחה שלו. תיאור של מה עשינו ומה עברנו", מסביר עמיאור. לדוגמה, “אגרוף הברזל בסיני" החטיבה שנלחמה בסיני, אלבום שערך מ. צור, עם לקט צילומים ועיצוב של גרשון גרא.

ב"מרפיח עד לתעלה" של החטיבה של רפול, שאת צילומיו ליקט ועיצב גרשון גרא ועל מילותיו הופקד ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין, מתפייט בחריקת שיניים המח"ט רפול, שפיקד על חטיבת הצנחנים שלחמה תחת אוגדה 84 בפיקוד ישראל טל: “הרשו לי לסיים במשפט שנאמר לפי מיטב ידיעתי אך פעמיים במלחמה זו... היות ועל המשפטים אין חזקה, אשתמש בו בשלישית: שלום וכל טוב לכם, אחי גיבורי התהילה".

העורך של אלבום “השריון בחילו" היה עמיקם גורביץ', ו"מחבר דברי הלוואי" - חיים גורי. כולם גויסו למילואים לטובת האלבום, ובו קטעי עיתונות וצילומים המוגשים על ידי מפקדת החטיבה, ראיונות המח"ט והסמח"ט, תמלילי הקלטות של סיכומי המערכה ועוד (לקט צילומים ועיצוב: גרשון גרא). וכמו באלבום של חטיבה 9, חטיבה שנלחמה בגלבוע, שביצירתו השתתף בני מרשק, הלא הוא הפוליטרוק בה"א הידיעה של הפלמ"ח, ואותו ערך יהושע כהנא, גם שם ישנה רשימה של חיילי החטיבה זוכי הצל"שים, ולהבדיל - רשימת ההרוגים. רוב הצילומים בספר, כך מצוין על גביו, הם של חיילי החטיבה.

הערצת הגנרלים עוברת כחוט השני באלבומים האלה. אלוף גביש, אלוף יפה, אלוף שרון ואלוף טל מתועדים צועדים בגאון. על שער “אטלס מלחמת 6 הימים" מככב יצחק רבין (הוצאת רמדור. מחיר: 2.80 לירות). רבין, חשוב לציין, לא נחשב אייקון באותם ימים. מוטה גור - אייקון בהתהוות. גורודיש - גיבור מלחמה, וכמובן משה דיין - זה כבר עסק אחר. דיין טובל במימי הסואץ, דיין עם בתו החיילת יעל, דיין באתרי עתיקות, דיין צופה דרך משקפת, דיין מתגלח. הוא כבר זוכה לאלבום משלו, הנושא את שמו ובו תולדותיו מערש ילדותו. ביוגרפיה מצולמת לכל דבר ועניין, אבל רא"ל יעקב דורי מדגיש בדברי הפתיחה: “אין כוונתי לשרטט את דמותו של משה דיין כפרט אלא להעלות בהבלטה את הקווים אותם אני רואה כסימני ההיכר, טביעת האצבעות של דור הראשונים, הוא דורו של משה דיין".

בזמן שעל האלבום הרשמי של צה"ל שקדו עשרה חודשים, היו כאלה שמיהרו. “מלחמת ארבעת הימים", מכריזה הכותרת באלבום שהוציאה מפקדת פיקוד דרום, אלבום שהיה כה פופולרי כך שיצא בשתי מהדורות: האחת בסמוך למלחמה והשנייה ביוני 1969 (עריכה: דני פנקס. מעצב גרפי: גד אולמן). לאן נעלמו יומיים? “הם גמרו את העבודה בארבעה ימים ורצו להשוויץ".

“'מלחמת ארבעת הימים' איננו תחקיר צבאי או פרשנות מלחמה. הספר הוא תצלומים, חוויות ורשמי קרב של כוחות צה"ל בחזית סיני... עשינו מאמץ לתת תמונה נאמנה על אשר קרה", כותב האלוף ישעיהו גביש. “רבים הדברים וגדולים המעשים אשר עדיין אסורים לפרסום... מקווים אנו כי כל אותם מעשים שלא עלו על הכתב לא יישכחו ובקרב הלוחמים יסופרו כאגדה מלוחם ללוחם".

זכויות יוצרים? לא בעידן הזה. עמיאור: “זה נמכר במספרים אדירים. אנשים קנו את האלבומים כמתנות לבר המצווה, למשל. ‘היינו כחולמים - אלבום ניצחון צה"ל' (הוצאת ישי), עם תמונות וכיתובים מלווים, הוענק כמתנות כבר באוגוסט 1967, זמן קצר לאחר תום המלחמה. כל אחד רצה שיהיה לו משהו ביד כדי להרגיש את הניצחון, לגעת בזה שוב".