הצנחן המזמר: הסופר ואיש הרוח חיים גורי כפי שלא הכרתם

במאי 1947 יצאה מארץ ישראל לאירופה קבוצה גדולה של שליחי "ההגנה", מחציתם מהכוח הצבאי של הארגון, הפלמ"ח. אחד השליחים בקבוצה זו היה המשורר חיים גורי, שסיים תקופה של שירות כמפקד מחלקה בגדוד א' בפלמ"ח. הוא נשלח אל מחנות העקורים בהונגריה על מנת לארגן את שורדי השואה לקראת עלייתם לארץ ישראל.  מפקד ההגנה בהונגריה היה יוסף מאיר (יושקו מגרי), מגיבוריה הבולטים של המחתרת המקומית בזמן המלחמה.

"החלה פרשה של עבודה בקרב תנועות הנוער", סיפר גורי על שהותו שם. "גם לאחר החורבן הגדול היו כוחות גדולים של אלפי חברים בתנועות נוער ציוניות. הם היו מפולגים, כאילו השואה לא עברה עליהם. ארגנו אותם, לימדנו אותם לשיר ועשינו להם אימונים גופניים: מסעות, ספורט שימושי, קפא"פ, ג'ודו. רק מאוחר הרבה יותר הבנתי שטיפלנו בפצע פתוח, ועל רקע זה התגלעו חיכוכים בינינו לבינם. החוויה ההונגרית חוזרת אל כל כתבַי מאז".
 

רוב שליחי ההגנה, תנועת "הבריחה" ו"המוסד לעלייה ב'", ששהו באירופה, ביקשו רשות לחזור לארץ כשפרצה מלחמת העצמאות למחרת הצבעת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. אולם הם לא קיבלו אישור מהמנהיגות הצבאית המקומית, משום שמפקד ההגנה באירופה, נחום שדמי (קרמר), ששהה בפריז, הציע להם לגייס באירופה 20 אלף יהודים צעירים ולתת להם אימון צבאי ראשוני. השליחים סירבו. שדמי המאוכזב החליט לחזור לארץ ישראל. אחרי הרהור שני קיבל המוסד לעלייה ב' את הצעתו, ובפברואר התכנסו השליחים בפראג והקימו את מרכז "גיוס חוץ לארץ" (גח"ל).

 

"מפקד ארגון ההגנה במזרח אירופה, יענקל'ה סלומון, נטע בכולנו חלום על בריגדה של נוער יהודי, ניצולי שואה, שתעבור אימונים בחוץ לארץ ותילחם בארץ", סיפר גורי. "הוא קיבל על כך אישור מן הארץ באמצעות אהוד אבריאל, שעסק אז ברכש אמצעי לחימה בצ'כוסלובקיה. 

הרעיון נראה מציאותי, בייחוד אחרי שבצ'כוסלובקיה החלו אנשי ההגנה להתאמן בקורסי טיס, ארטילריה, קשר ועוד. מדי פעם אמרתי ליענקל'ה שאני מבקש לחזור ארצה ולהילחם. בהתחלה הוא הטיל עלי לפקד על אוניית נשק שתפליג דרך הדנובה. משתוכנית זו נפלה, הוא הטיל עלי לארגן ולפקד על קורס צניחה בצ'כיה".באותה תקופה הצבא הצ'כי אישר לצה"ל לאמן בשטחו טייסים, תותחנים וקשרים שחזרו לישראל בתום האימון. הם הקצו ציוד ומדריכים גם לטובת קורס הצניחה שנערך במדינה.

כך התאספו בפראג, ביולי 1948, ניצולי שואה מהונגריה ומצ'כוסלובקיה כדי לעבור בדיקות רפואיות ומבחנים אחרונים לפני צירופם הסופי לקורס הצניחה. אחד הטיפוסים יוצאי הדופן ביותר היה קרל כהנא, ששירת אחר כך במשך שנים רבות בצה"ל והיה מראשוני יחידת הצנחנים. כהנא, יליד אוסטריה, התגייס לצבא האוסטרי וזכה לעיטור צלב הברזל על פעילותו במלחמת העולם הראשונה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה הוא התנדב לצבא הבריטי, ובשל מוצאו התקבל ל"קבוצת החקירות המיוחדת", שמטרתה הייתה לפעול בעורף האויב. 

בינואר 1942 צורף כהנא ל"יחידת הרפאים", שמפקדה היה מייג'ר סטרלינג, ותפקידה היה להילחם בעורפו של האויב הגרמני במדבר המערבי באפריקה, לפגוע בדרכי האספקה ולבלבל את מערכותיו. אחרי שעברו את כל המבדקים, נבחרו 40 חניכים לקורס, מתוכם 14 מתנדבים ישראלים והשאר בהונגריה, צ'כיה וגם שני מתנדבים מארצות הברית. מקרב המשתתפים הישראלים בקורס הצניחה נזכיר שניים: הזמר שמשון בר–נוי שהיה מפקד "פלוגת נועם" בירושלים במלחמת העצמאות, ויוסף אגסי, לימים פרופ' לפילוסופיה בעל שם עולמי ואז סטודנט לפילוסופיה בפראג, שביקש להתגייס ונשלח לקורס הצניחה.

הקורס, שהחל ב–15 ביולי 1948, התקיים בבית הספר לצניחה של הצבא הצ'כי, קרוב לגבול עם גרמניה ופולין. על שער המחנה התנוססה הססמה: "הפחד הוא העבירה החמורה ביותר". מיד כשנכנסו, נתקלו ניצולי השואה בהפתעה לא נעימה: היה זה מחנה אס־אס לשעבר. סמלי המפלגה הנאצית וכתובות שונות לא הוסרו במלואם, ועל המזרנים היה מוטבע צלב הקרס. חברי הקבוצה ההונגרית שסבלו יותר מאחרים בשואה, חשו מתח רב ודיכאון. הארץ־ישראלים לעומתם אפילו לא שמו לבם לכך. כשראיינתי אותו על הקורס, חיים גורי הופתע ואמר שהוא שומע על כך ממני לראשונה.

גורי היה אחראי על המשמעת מטעם ארגון ההגנה, וקיבל מאהוד אבריאל דרגת קפטן, ולסגנו מונה דן אבני. "מיד כשהגענו והנחנו את חפצינו האישיים בחדרים, ירדנו למגרש המסדרים ונלקחנו לריצת שדה ארוכה ומפרכת", סיפר גורי. "הכלל היה: מי שנופל בריצה עף מהקורס. 

למזלנו היה קריר, וכולנו עמדנו במבחן הראשון. בשלב הראשון של הקורס עברנו אימונים גופניים קשים מאוד וכן אימוני נשק, חבלה, אלחוט וחישול האופי. בין המדריכים הייתה חבורה שלמה שלחמה במלחמת העולם השנייה בצבא האנגלי, וחבורה שלחמה בצבא הסובייטי. בין שתי החבורות היו מתחים רבים, ובמהלך הקורס 'נעלמו' אחדים מהחבורה האנגלית, כחלק מתהליך ההשתלטות הקומוניסטית על המדינה".

אבל לא רק בין האנגלים לסובייטים, המתחים הקשים התגלעו בתקופת האימונים בעיקר בין הישראלים להונגרים. החניכים הארץ–ישראלים, פרט לחיים גורי, לא היו דווקא עילית המפקדים והלוחמים של ההגנה ושל צה"ל. אחדים היו הרפתקנים, אחרים נפלטו מיחידותיהם, ומקצתם ביקשו להסתלק משדה הקרב. 

ואת העדות הטובה לכך אפשר למצוא בהמשך דרכם: כשנכשלו אחרי הקורס בהקמת יחידת צנחנים ישראלים בבסיס אחוזה שעל הר הכרמל, איש מהם לא התקדם ביחידות הצנחנים של צה"ל, ומקצתם ירדו מן הארץ. גורי לא תמיד הצליח לשלוט בהם, גם לא הצליח למנוע מהם לעשות תרגילי מנהיגות קשוחים לחניכים ניצולי השואה. בסולם ההיררכיה של החניכים, היו הארץ–ישראלים מפקדים, ואילו ההונגרים והצ'כוסלובקים היו טוראים.

המשבר הגדול בקורס התחולל שעה שהמפקדים הארץ־ישראלים ביקשו לפצל את ההונגרים בין אנשי הקבוצות האחרות וליצור אינטראקציה רחבה יותר בקורס כולו. מבחינת ההונגרים - המלווים בזיכרונות קשים - זאת הייתה "סלקציה נאצית". המאבק הגדול על פיזור ההונגרים בין האחרים התחולל באחד מימי ראשון שבו לא התקיימו אימונים, והמדריכים הצ'כים לא נכחו במקום. 

הישראלים האשימו את ההונגרים במרד וביימו להם משפט. שניים הובלו ליער וחטפו מכות. למחרת פרשו אחדים מהם מן הקורס. אחד הפורשים, מרדכי רוזנברג, סיפר: "לקחו אותנו לפראג, ומשם עלינו ארצה. באונייה אמר לי אחד הפורשים מהקורס: 'אם בצ'כיה הם הרביצו לנו, אוי ואבוי מה שמחכה לנו בישראל!".

למרות המתחים ו"המרד ההונגרי", נמשך קורס הצניחה בפיקוד קפטן צ'רנוטה, מגיבורי המחתרת הצ'כוסלובקית במלחמת העולם השנייה. "באחד התרגילים השליכו המדריכים חבל ממטוס דמה, וצריך היה לקפוץ ולהיאחז בו", סיפר יצחק גרינוולד, אחד החניכים בקורס. "התקשיתי לבצע את התרגיל ולפיכך ניסיתי לתרגלו בלילה, כדי שאהיה ככל האחרים ביום. לילה אחד שמעתי צעקה בצ'כית 'מי שם?'. זה היה קפטן צ'רנוטה, חצי שיכור. 

הסברתי לו בגרמנית שאני מתרגל את עצמי. הוא הפשיל את השרוולים ותרגל אותי עד שתפסתי את הדבר". במדינה הקומוניסטית התקיימו האימונים בסודיות. על החיילים נאסר לדבר אנגלית או הונגרית ובוודאי לא עברית, כדי לא לבלוט או לעורר את חשדם של המקומיים. המפקדים הדריכו אותם בעל פה, בלי ניירות ובעיקר בדגש על החלק המעשי. הם קיבלו את המדים המנומרים, הנעליים האדומות וכומתות הארגמן של חיל הצנחנים הצ'כי. 

"אמרו לנו לא להוציא הגה מפינו, כדי שלא יידעו מה מוצאנו ולמי אנחנו שייכים", סיפר גרינוולד. "בבוקר ראיתי כתובת גדולה על הקיר. הייתי בטוח שאלה דברי נאצה אנטישמיים. ביקשתי מסלובקי לתרגם לי. הוא קרא: 'שני גיבורי ההגנה מתגוררים בחדר זה'. הצ'כים גילו כלפינו יחס מצוין, ורבים מהם הביעו את רצונם לצאת לישראל ולהילחם לצדנו".החניכים שנשרו מהקורס מסיבות שונות עברו לקורס מקפלי מצנחים שנערך בזקופיז, מבצר מתקופת המלכה תרזה. 

סוף־סוף הגיע רגע הצניחה הראשונה. זה היה אירוע יוצא דופן, ולכבודו הגיע לצ'כוסלובקיה ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של ארגון ההגנה לשעבר וממנהיגי מפלגת מפ"ם. הצטרף אליו אהוד אבריאל. ההתרגשות הייתה עצומה. אחד הישראלים נסוג כשכבר עמד בפתח המטוס. התברר שהוא שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ועסק בצניחה אל הפרטיזנים במזרח אירופה. באחת ההצנחות הזדעזע המטוס, חברו החליק, נפל החוצה והתרסק. 

אותו מאורע שב ועמד לנגד עיניו, והוא לא העז לקפוץ. כך נפלט מן הקורס ברגע האחרון. כל האחרים צנחו. על הפגישה עם ישראל גלילי סיפר גרינוולד: “התרגשנו מאוד כאשר סיפרו לנו שסגנו של בן־גוריון (גרינוולד טעה בהגדרת תפקידו של גלילי, אך זה מה שחשב אז - א"מ) יהיה נוכח בצניחה. תיארנו לעצמנו שיופיע גנרל במדים ופסים אדומים על מכנסיו. במקום זה הופיע 'יידלע' יהודי נמוך עם בלורית פרועה וחולצה כחולה. הוא נאם באוזנינו בעברית, ויצחק גלר תרגם. 'אתם דומים לחלוצים מייבשי הביצות', אמר. לבנו רחב".

בסיום הקורס ערכו הצ'כים סעודה חגיגית לבוגרים בפראג. "נכחו במסיבה מפקד בית הספר לצניחה בצ'רנוטה וכל המדריכים", סיפר גורי. "אהוד אבריאל אמר: 'לעם ישראל יש זיכרון היסטורי עתיק. אנחנו זוכרים את מי שהרעו לנו ומי שעזרו לנו. לעולם לא נשכח את העזרה שהושיטה לנו הרפובליקה הצ'כוסלובקית העממית ברגעים הקשים ביותר של מלחמתנו'. אחד הקצינים הצ'כים אמר, כטוב לבו בג'ין: 'אנחנו נותנים לכם את הנשק הזה ומאמנים אתכם, כדי שתנקמו על דם המיליונים שנפלו בידי הפאשיסטים'. לפני שנפרדנו אמרו לי מדריכים צ'כים שהם היו רוצים להגיע ארצה ולהילחם בשורות 'אנשי שטרן' (לח"י). הדהימה אותי התמצאותם ורצונם להצטרף דווקא לקבוצה הקשוחה והקנאית ביותר".

במחצית השנייה של אוגוסט חזר גורי לישראל. הוא סיפר לראש אגף המבצעים של צה"ל, יגאל ידין, על הקורס בצ'כוסלובקיה והחליף עמו רעיונות בעניין הקמת יחידת צנחנים בצה"ל. ידין ביקש מגורי להגיש לו הצעה בכתב. ב–24 באוגוסט הגיש גורי את ההצעה. בתחילת הצעתו ציין שכל הניסיונות להקים יחידת צנחנים בארגון ההגנה ובצה"ל, עד אז, היו יוזמות אישיות ולא תוצאת החלטה מטכ"לית.

לדבריו, היו בישראל אז כ–50 צנחנים, גרעין אפשרי ליחידה המתגבשת. הוא הציע שחיל האוויר יספק את המטוסים, מתקני האימון והמצנחים, וגם טייסים שיוכלו לעבור לצניחה לאחר אימון מסוים. לפיכך, כתב גורי, אפשר להקים את היחידה מיד. בשלב הראשון יש לגייס שלד של פלוגה ולשלוח את המגויסים להשתלם בצ'כוסלובקיה, ובמקביל יש להקים בית ספר לצנחנים בישראל שיקנה "אימון צניחה לחלק מיחידות הפשיטה או הקומנדו, או ליחידות מובחרות מהפלמ"ח. אלה פועלות (כיום) כיחידות חיל רגלים או ג'יפים, אבל מסוגלות לפעול כחיל מוטס או צנחנים, וכן מסתערבים". גורי הזכיר תרגיל שהתקיים שבוע קודם לכן בתל יוסף, בהפעלת יחידות מוטסות ובהצנחת ציוד.

בו ביום העביר ידין את הצעתו של גורי לרמטכ"ל יעקב דורי והמליץ להקים את יחידת הצנחנים מיד, לצרף אותה לשירות המודיעין ולמנות את חיים גורי למפקד. רוב הפרטים התקבלו, ולאחר כשבוע פרסם המטה הכללי של צה"ל את תוכנית "אחוזה" להקמת יחידת צנחנים, אך לא גורי מונה לפקד על היחידה. היה זה יואל פלגי, שצנח במלחמת העולם השנייה ביוגוסלביה, עבר להונגריה, הוסגר על ידי ישראל קסטנר לאדולף אייכמן, עונה בכלא ונשלח למחנה השמדה. פלגי הצליח לברוח מהרכבת וחזר לבודפשט, והשתתף שם במאמצי ההצלה, עד אחרי המלחמה, אז היה פעיל בעלייה ב'. 

כך נמנעה מחיים גורי קריירה צבאית, חמש שנים לפני שאריק שרון הקים את יחידה 101, והפך את גדוד 890 לגדוד פשיטה ברוח הרעיונות של גורי ועיצב את מורשת צה"ל עד היום. אפשר שאם דוד בן־גוריון לא היה דוחה את מועמדותו של גורי בגלל היותו פלמ"חניק, תולדות צה"ל היו אחרות, וגם שירת הפלמ"ח הייתה מצטמצמת לפזמונים ולמקאמות של חיים חפר.

בוגרי קורס הצניחה היו הגרעין של יחידת הצנחנים הראשונה של צה"ל שהוקמה ב–2 בספטמבר 1948. הבסיס היה באחוזה שעל הר הכרמל, שם היה קודם לכן בסיס של הקומנדו הבריטי. לאחר חודש בלבד נפתח קורס הצניחה הראשון שבו השתתפו 14 חניכים.

בסוף שנת 1948 הגיע למטכ"ל צה"ל דוח של מפקד מדור הצנחנים בבית הספר הצ'כי לקציני מטה של החיל המוטס. "אנשי צה"ל עברו קורס של ארבעה שבועות בבית הספר לצנחנים", נכתב שם. "הם השתתפו בקורס לקציני מטה של החיל המוטס שנמשך שבועיים. בלימודי קורס הצניחה נכללו אימוני הפרט, החוליה והכיתה, תרגילי אומץ, שימוש בחומרי נפץ, אימוני צניחה ושלוש צניחות. בלימוד קורס הקצינים נכללו: ההיסטוריה של היחידות המוטסות, ניתוח של פעולותיהן העיקריות, התפקידים האסטרטגיים של החיל המוטס, ארגון יחידה מוטסת ברמת חטיבה וגדוד, תובלה אווירית וחימוש יחידה מוטסת".

קצין הצנחנים הראשי הצ'כי הגדיר את אנשי צה"ל כבעלי כושר התמדה נדיר, כושר פיזי גבוה, אומץ לב וכוח רצון. הוא העריך שהם יוכלו להקים יחידות מוטסות בצה"ל ולפקד עליהן עד רמה של גדודים. הוא ציין לשבח את שמשון בר–נוי, דן אבני, יעקב וידיסלבסקי, שמואל קריינר, בוב לוי ובן פורמן.

גיבורה של הפרשה היה ללא ספק המשורר גורי. "יצאתי מהארץ במאי 1947 עם חבורה שלמה של פלמ"חניקים. מלחמת העצמאות פרצה מאוחר יותר, והמצב היה קשה מנשוא. כך התגלגלתי לפקד על קורס הצניחה בצ'כיה ולהיות המפקד הישראלי הראשון של יחידת צנחנים", סיכם בשיחה גלוית נפש איתי. "אישית, זה היה חשוב לי מאוד, גם משום שהיה זה צעד מכריע בהקמת חיל הצנחנים של צה"ל וגם משום מעורבותי העמוקה באירועים פוליטיים והיסטוריים כה יוצאי דופן. הפגישה עם ניצולי השואה השפיעה עלי מאוד, וכל הסרטים שאני יוצר היום הם פועל יוצא של החוויה ההיא.

 אולם, כאבתי את ההיעדרות הממושכת מהארץ בעת שחברי הטובים נלחמו ונהרגו. לכן חזרתי ארצה לפני כל האחרים, ומיד ירדתי לדרום להילחם בחטיבת הנגב".לפי אברהם אורלי (ארליך), שלימים פיקד על בית ספר לצניחה של צה"ל ואחרי מלחמת ששת הימים היה מתאם פעולות צה"ל בשטחים בדרגת אלוף, גורי לא ירד מיד לנגב אלא השתייך לגרעין הראשון של "יחידת הצנחנים" ופיקד על כיתה.

 "מתקנים לא היו בנמצא, והאימונים היו מאולתרים", הוסיף אורלי. "הפתח הגבוה של אולם השק"ם שימש לנו לאימון יציאה מהמטוס, אימוני נחיתה עשינו מעל שולחנות, התנהגות באוויר למדנו בגלגול על חברים תלויים, ואת המצנחים ששימשו אותנו ללא מצנחים רזרביים, מצאנו בשדה התעופה של רמת דוד. האנגלים שכחו אותם שם".

לדבריו, כשנוכח גורי ש"יחידת הצנחנים" אינה יחידת קומנדו אלא "פייק צבא" הוא פרש ממנה והצטרף לחטיבת הנגב של הפלמ"ח, שעליה פיקד נחום שריג כסגן מפקד פלוגה. במבצע האחרון של מלחמת העצמאות, "מבצע עובדה", שבו נכבש הנגב הדרומי לרבות אילת, הוא היה סגנו של אברהם אדן (ברן, לימים אלוף) שפיקד על פלוגת אנשי גח"ל.
 

באותה שנה הוציא גורי את ספרו הראשון "פרחי אש", שהפך לאחד מהמייצגים הבולטים של החיילים שלחמו במלחמת העצמאות ואת גורי לחלק מסופרי דור תש"ח. לפני חודש הלך לעולמו.