“תמיד יכול לפרוץ גל טרור. אנחנו בהערכת מצב מתמשכת וערוכים לכל תרחיש”. כך אומר אל”ם ירון סיטבון, מפקד חטיבת מרום של זרוע היבשה. “צה”ל התמודד בשנה האחרונה יפה מאוד עם האתגרים והוריד דרמטית את האירועים”, הוא מדגיש.
חטיבת מרום כוללת את בית הספר ללוחמה בטרור, יחידת עוקץ ובית הספר לצניחה והטסה. החטיבה המורכבת מופקדת על הכשרת, הדרכת ואימון חיילי צה”ל בתחומי הטסת גייסות, ארגון ההטסה, ניוד מבצעי, לוחמה בטרור, קליעה וצליפה ומהווה גורם מקצועי מוביל. זאת לצד ביצוע תפקידים מבצעיים, בין היתר באמצעות יחידת הכלבנים עוקץ, שהפכה לאחד מחלונות הראווה המבצעיים שלה.
אל”ם סיטבון (43) החל את הקריירה העשירה שלו בצה”ל כלוחם בחטיבת הצנחנים ומשם המשיך בשרשרת תפקידי לוחמה ופיקוד. בין התפקידים שמילא: סגן מפקד מגלן, מפקד עוקץ, מפקד היחידה לאבטחת אישים, סגן מפקד החטיבה המרחבית אפרים ומפקד בית הספר ללוחמה בטרור. לפני כשנה מונה לפקד על חטיבת מרום, שהפעילות שלה מתמקדת בשני בסיסים: תל נוף ואדם.
כמי שעשה במשך שנים ארוכות עבודת שטח מבצעית הרחק מהכותרות, את הבזקי המצלמות הוא חש במשך חודשים ארוכים, כמעט מדי יום ובכל זווית אפשרית, בעת שכיהן כאחד משלושת השופטים במשפטו של אלאור אזריה בבית הדין הצבאי האזורי ביפו.
בראיון ל”מעריב” מדבר אל”ם סיטבון בפתיחות רבה גם על נושאים מורכבים, רגישים ומעוררי מחלוקת ומודה שמשפט אזריה היה עבורו “חוויה מעצבת”.
מהו הערך המוסף של חטיבת מרום, שאתה מפקד עליה?
“אנחנו מפקדה לבניין הכוח למקצועות מיוחדים בזרוע היבשה - באימונים, בהכשרות, בתשתיות ובתורות לחימה”.
איך מיישמים את כל זה ביחידות הלוחמות?
“כל השינויים שאנחנו מבצעים בתרגולות, בהכשרות ובתורת האימונים מועברים ומיושמים לחטיבת הקומנדו, לצנחנים ולצה”ל הגדול”.
האם הבילוי הממושך של בני נוער במשחקי המחשב משפר את היכולת הקוגניטיבית של המתגייסים?
“בהחלט. בני הנוער כיום יותר איכותיים בלימוד העצמי בזירות המחשב ויודעים ללמוד לעומק ומהר. הם סקרנים מאוד וחסרי סבלנות לעתים, כאשר הנושא משעמם. אנחנו מתאימים בהתאם את פלטפורמות הלימודים”.
באיזו צורה למשל בא לידי ביטוי הלימוד העצמי?
“בתחום הקליעה – יותר קל להם לקלוט ביוטיוב דברים חדשים. הם צמאים לדברים מתקדמים, לחידושים ולרובוטיקה. יש לנו נוער שאוהב דברים חדשים ואנחנו מנצלים את היכולות האלה לפיתוח שיטות הדרכה מתקדמות, כמו סימולטורים, מאמני ירי ושימוש בסמארטפון. זה חלק מההתייעלות”.
הקדמה הטכנולוגית באה על חשבון דברים אחרים?
“יש דברים ישנים וטובים שתמיד יישארו ואין להם תחליף, כמו ירי, התמודדות עם מעצורים בירי, לדעת להסתער תוך כדי ירי וללכת הרבה“.
כיצד משתלבות החיילות בתפקידי לוחמה והדרכת לוחמים?
“אנחנו גאים מאוד בשילוב הנשים במרום. אין כמעט מקצוע ללא נשים. יש לנו לוחמת עוקץ ומדריכות קליעה, צליפה וצניחה. השילוב מלא”.
עם זאת, חשוב להזכיר את האירוע שבו חניכים דתיים הפנו את הגב למדריכת צניחה.
“זה היה אירוע שיצא מפרופורציות, בעקבות שילוב של טעויות אנושיות שגרמו לסיטואציה. מילואימניק, שהוא מדריך מצוין, ניסה לגלות הבנה ומיד הבין שטעה. האירוע היה בניגוד לרוח היחידה.
"החיילים ה’בנישים’ (בני ישיבות ההסדר) הבינו את הטעות. שוחחתי עם הצוערים והמדריכים והבהרתי שהמדריכות הן חלק ממערך ההדרכה ואם למישהו יש בעיה – הוא לא יוכל לסיים קורס צניחה. כולם קיבלו את זה, הייתה כאן טעות בתום לב”.
האם התאמתם מערך אימונים לשמירה שוטפת של הכשירות המבצעית בתפקידי לוחמה הדורשים מיומנות גבוהה?
“לכל מקצוע יש תוכנית שמירת כשירות. אני רואה בשמירת הכשירות אתגר מרכזי. נושא הצניחה הוא רק אצלנו והצליפה ברובה אצלנו. הקליעה היא בגדודים. יש צורך באימונים שנתיים, שיביאו לשמירת האיכות, הכושר הגופני, המקצוענות וקבלת ההחלטות בשטח”.
איך האיכות של המילואימניקים לעומת הסדירים?
“למילואימניק יש בדרך כלל פחות כושר גופני ומקצוענות, אבל יש לו ערך מוסף חשוב של ניסיון וקבלת החלטות”.
בחודשים האחרונים, מאז החלו הפגנות הפלסטינים בגדר ברצועת עזה, עלו טענות על כמה אירועים חריגים, שבהם נורו לכאורה פלסטינים על ידי צלפים, אף שלא היוו סכנה. יש הליך הפקת לקחים בעקבות אותם אירועים חריגים?
“מדור הצלפים שלנו אוסף כל כל הנתונים ומכין את כל הכוחות בעזה בהתאם להוראות הפתיחה באש ומבחינה מקצועית – איך לפעול בתרחישים שונים בשטח. יש כל הזמן הליך של הפקת לקחים מאירועים והם מיושמים בשטח”.
אתם מבצעים גם הכנה מיוחדת לצלפים בעוטף עזה?
“לפני תעסוקה מבצעית בגזרת עזה אנחנו מקיימים הכנה ייעודית לצלפים שנמשכת שלושה ימים. ההכנה כוללת אימון מיוחד לתרחישים שונים”.
אתה מרוצה מהליך הפקת הלקחים בעקבות האירועים בעזה?
“אני מרוצה מהתהליך ומהיעילות של התהליך. הצלפים ושאר המקצועות בגזרה יותר מקצוענים כיום מאשר לפני חצי שנה. אנחנו מכניסים עוד אמצעי לחימה מתקדמים וגם מכניסים למגירות תרחישים אפשריים נוספים”.
יש דרך יעילה להתמודד עם טרור היחידים ביו”ש?
“אירוע טרור הוא סקאלה גדולה, ממפגע הבודד עם הסכין, דרך דריסה ועד ירי שיכול להתפתח למסע הרג ביישוב וגם להתבצרות, ואז האירוע כבר הופך לפיגוע תופת עם בני ערובה”.
ואיך מתמודדים עם האיומים?
“המענה העיקרי לטרור היחיד, מעבר למודיעין, הוא בניין הלוחם. אנו בונים את הלוחם בקצה”.
במה אתם מתמקדים?
“דואגים להכין את הפרט לנחישות, אגרסיביות היכן שצריך, דיוק בירי, מהירות בתגובה וקבלת החלטות נכונה”.
ואיך עושים את זה?
“חלק מההכנה הוא באמצעות סימולציות, לעתים עם שחקנים שמשחקים את המחבל המפגע באירועים מורכבים יותר”.
כיצד שומרים בימי שגרה על מתח מבצעי?
“דרך תרגילים וסימולציות – החל מתרגיל של מ”מ בסיור ודרך תרגילים של המ”פ, המג”ד והמח”ט. אנחנו כל הזמן בהליך רצוף של סימולציות ותרגילים לכל התרחישים”.
כמי שמפקד גם על עוקץ, מה יעדיה?
“בעוקץ יש כיום מאות כלבים מאולפים. לכל יכולת נדרשת בשטח – יש שיטת אילוף שונה לחלוטין. עוקץ היא יחידה מובחרת בצה”ל וההכשרה של הלוחם והכלב נמשכת כשנה בשלושה שלבים. קודם כל מכשירים את הלוחם והכלב בנפרד ובהמשך מתחיל ההליך המשותף שלהם”.
מה שיעורי ההתנדבות לעוקץ?
“הביקוש לשרת ביחידה משוגע. רק אחד מתוך עשרה מתקבלים”.
מהיכן מגיעים הכלבים?
“אנחנו רוכשים באירופה כלבים מיוחדים מגזע רועה בלגי. יש לנו גורייה שמכשירה כלבים כחול־לבן מאפס בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב, אבל בינתיים הם מהווים רק כ־10% מכלל הכלבים. 90% מהכלבים מובאים כגורים מאירופה”.
מדוע בחרתם ברועה הבלגי?
“הם אנרגטיים, אמיצים והיפרים – הם כל הזמן אוהבים לשחק ולעבוד. בעבר היו לנו כלבי רועה גרמני, אבל זה כלב חכם מדי וקשה יותר לאמן אותו. הוא קורא את שפת הגוף וכאילו מריח ומבין שזה רק אימון - ואז פחות משתף פעולה”.
באילו תנאים מוחזקים הכלבים?
“הם מקבלים את האוכל הכי טוב ורפואה מונעת שהלוואי שהייתה לחיילים שלנו. פעם בשבוע וטרינר רואה ובודק כל אחד מהם. הכלביות ברמה גבוהה, האוכל משובח, משחקים עם הכלבים, מפנקים אותם ומאוד נקשרים אליהם. יש לנו בית עלמין מיוחד לכלבים שנהרגו בעת שירותם הצבאי”.
מה התרומה הייחודית של הכלב לפעילות המבצעית?
“בזיהו מטענים, זיהוי אויב, נטרול אויב, זיהוי נעדרים שלנו, חיילים שלנו ואמל”ח”.
מתי הכלבים יוצאים משירות מבצעי?
“בגיל 7־9 הם יוצאים לפנסיה. יצרנו מסלול בקבע ללוחמים בעוקץ והמטרה היא שכל לוחם יסיים את שירותו הסדיר ביחד עם כלבו. עדיף שהלוחם ישתחרר עם הכלב שכל כך נקשר אליו וגם עדיף לנו לוחמים מיומנים לטווח יותר ארוך. במקרה שהלוחם אינו יכול לקחת איתו את הכלב, משום שהוא נוסע למשל לטיול הגדול שלאחר הצבא, הכלב נמסר למשפחות מאמצות. יש לנו רשימת המתנה ארוכה של משפחות שמבקשות לאמץ כלב מעוקץ”.
מה הצפי המקצועי בחטיבת מרום לשנה הקרובה?
“אנחנו רואים דברים שהולכים להשתפר בזרוע היבשה בתחום התמרון, הניוד והדיוק. בהקשר לקליעה ולצליפה הולכים להיכנס אמצעים נוספים. נביא יכולות מתקדמות יותר בזיהוי, איתור ונטרול אמצעי לחימה ובלוחמה בשטח בנוי. האימונים מתמקדים כיום יותר בשטחים בנויים”.
איך ההיערכות ללוחמה תת־קרקעית?
“אנחנו ערוכים מעל ומתחת לקרקע. יש יחידה לתת־קרקעי. גדודי החי”ר, השריון וההנדסה יודעים להתמודד עם התת־קרקעי. ישנם אתגרים אחרים מתחת לקרקע ואנחנו מכשירים יחידות מיוחדות לשם כך”.
לאילו איומים אתם נערכים בשנה הקרובה?
“האיומים כל הזמן משתנים והמענה המבצעי משתנה. מעבר ללוחמה בטרור – המצפן שלנו תמיד הוא לכיוון התמרון. אנחנו מסתכלים על כל התרחישים וממקדים בהם את ההיערכות. תמיד יכול לפרוץ גל טרור. צה”ל, בסיוע המודיעין, התמודד יפה מאוד את האתגרים והוריד דרמטית את האירועים. אנחנו ערוכים לכל תרחיש ומצויים בהערכת מצב מתמשכת. אי אפשר לדעת”.
השנה היו תאונות אימונים טרגיות, שבאחת מהן נהרג לוחם דובדבן סמ”ר שחר סטרוג ז”ל מירי בשוגג על ידי חברו. יש הסקת מסקנות?
“בתאונות אימונים התחקיר מגיע רוחבית לכל היחידות. בזמן האירוע בדובדבן היינו בהליך להסדרת תחום האקדח. אנחנו בשלבי סיום של ההליך והופקו לקחים מאותו אירוע. תמיד משהו משתנה אחרי אירוע טרגי. המודעות עולה ויש יותר הקפדה. חידדנו נהלים בתחום האקדח, הופקו לקחים והם מיושמים כבר בהכשרות”.
יש טענה מוכרת שאין כבר צורך מבצעי בבית הספר לצניחה.
“לא מסכים, בהחלט יש צורך מבצעי. חשוב מאוד שתהיה למדינת ישראל היכולת הזו. הכשרת הצניחה היא גם סימולטור ערכי ממדרגה ראשונה ללוחם – הכי דומה להסתערות. לוחם שאינו יכול לקפוץ ממטוס – לא ייצא ממחסה כשיורים עליו. הצניחה היא יכולת חשובה לצה”ל. גם חניכי קורס טיס עוברים קורס צניחה”.
כאחד השופטים במשפט אזריה, מה לקחת איתך מהאירוע שטלטל את המדינה וצה”ל?
“לא נהניתי מהמעמד הזה, אבל זו הייתה חוויה מעצבת עבורי - המעמד, ההשפעה. בהחלט אירוע מכונן בתולדות צה”ל והמדינה, אירוע חשוב מאוד שהייתי חלק ממנו”.