הטרור העולמי נחל לאחרונה הצלחה פוליטית חשובה, כאשר השלטון בצרפת נואש מן הסיכוי להדבירו. ב־9 באוקטובר 2019, בטקס האזכרה לארבעת אנשי משטרת פריז שנרצחו בידי עמיתם הג'יהאדיסט, הכריז הנשיא עמנואל מקרון על מדיניות חדשה: "אני רוצה לומר לכם זאת בעוצמה - המוסדות לבדם לא יספיקו; המינהל וכל שירותי המדינה אינם מסוגלים להכריע את ההידרה (מפלצת רבת ראשים) האסלאמיסטית. לא. האומה כולה היא שצריכה להתאחד, להתגייס, לפעול. ננצח רק אם תקום ארצנו כדי להיאבק באותו אסלאמיזם תת־קרקעי המשחית את ילדי צרפת. חברה של ערנות היא מה שעלינו לבנות. ערנות - ולא חשדנות מכרסמת; ההקשבה הקפדנית לאחר, ההתעוררות המושכלת של התודעה. בפשטות: לדעת לאתר בבית הספר, בעבודה, במקומות הפולחן, ליד הבית, התנהגות לא תקינה, סטיות, מחוות קטנות המאותתות על התרחקות מן החוקים והערכים של הרפובליקה".
יום קודם לכן הציג בפרלמנט שר הפנים כריסטוף קסטאנר שבעה אותות מתריעים, ובהם סירוב לעבוד בצוות עם נשים, סימן במצח למרבים בתפילה או גידול זקן (הוא עצמו מטפח זקנקן). בפשטות: פשיטת הרגל השלטונית מלווה ב"תוכנית", שהצלחתה תהפוך את ארץ החירות למדינת מלשינים שבה החשדנות מכרסמת, בעוד הממשלה מדגישה את הצורה החיצונית ומזניחה את התוכן העמוק: ההטפה לג'יהאד במסגדים, בבתי הספר הצמודים להם ובאינטרנט.
אוזלת יד מסוג אחר בטיפול בטרור הג'יהאד מגלים אלה המתייחסים לטרוריסטים כאל חולי נפש. שר הפנים הצרפתי לשעבר ז'ראר קולום הודיע בעקבות מתקפת הטרור הג'יהאדי בברצלונה באוגוסט 2017: "אנו פועלים בניסיון לזהות את כל המאפיינים של אלה שעלולים לנקוט פעולה מחר... הממשלה שוקלת לגייס את כל בתי החולים הפסיכיאטריים והפסיכיאטרים הפרטיים כדי לנסות להרתיע טרוריסטים יחידים מלאיים". המהלך נבלם על ידי אגודת הפסיכיאטרים בצרפת.
הטרור העולמי שמפעילים בשנים האחרונות אנשי ה"עליונות הלבנה" חשף לאחרונה את חוסר ההבנה בנושא גם מצד ראשי הממשל בארה"ב. ב־4 באוגוסט 2019, לאחר ש־22 איש ממוצא היספני נרצחו בטקסס, הצהיר הנשיא דונלד טראמפ: "הירי היום באל פאסו לא היה רק טרגי אלא גם מעשה של פחדנות". אומנם למחרת, בהצהרה מסודרת בבית הלבן, התייחס טראמפ ל"עליונות הלבנה" כאל אידיאולוגיה מסוכנת, אבל הוא המשיך באפיון היורים כ"אנשים חולים בנפשם באופן מאוד־מאוד רציני". באותו יום אמר בראיון ראש הסגל בפועל של הבית הלבן, מיק מאלוויני: "אלה אנשים חולים. אתה לא יכול להיות איש העליונות הלבנה ולהיות בעל ראש נורמלי. הם חולים. אתה יודע את זה, אני יודע את זה והנשיא יודע את זה".
משמעות האבחנות הרפואיות האלה ברורה: לדידם של ראשי הממשל, האחריות לטיפול בטרור הזה נופלת על מומחים בתחום הנפש; קצרה ידה של הממשלה. מלבד חשיפת הדוברים כחסרי אונים, אין תועלת רבה בביטויי הגנאי שנשמעו כלפי ג'יהאדיסטים ואנשי העליונות הלבנה. אלה גם אלה אינם "חולים", "מטורפים", "מפסידנים", "ניהיליסטים", "חסידי פולחן המוות" או "פחדנים".
אומנם, מטיפי הג'יהאד רואים באירופה אויב המתנכל לאסלאם ומטיפי העליונות הלבנה רואים במהגרים המוסלמים אויב של אירופה, אך קווי הדמיון בין הטרוריסטים משני המקורות עמוקים ממה שהעין רואה בדרך כלל.
"רצח עם לבן"
הדברים שרוצחים משתי הקבוצות כתבו בטרם פעלו מעידים שהם פעלו על יסוד אידיאולוגיה מנוסחת היטב וצעדו בעקבות אידיאלים - בזויים, נוראים, אכזריים - שהם ניסחו בבהירות. אלה ואלה מבצעים מעשי רצח איומים לא למען עצמם אלא למען מטרה דתית או לאומית כללית, והם מוכנים להקריב את חייהם עבור עתיד אוטופי: עולם הנשלט על ידי אמונתם. הם מאמינים.
הרוצחים מחפשים משמעות לחייהם, והם מוצאים אותה בשליחות התואמת את השקפת עולמם: הג'יהאדיסטים חוששים לגורל מה שהם מכנים "האומה האסלאמית" ואנשי העליונות הלבנה חרדים לגורל מה שהם מכנים "האומה הלבנה" - וזה המפתח להבנת עומק המחויבות שלהם למטרתם. מדובר בקנאים כנים, השואפים לנקום על השפלתה האמיתית או המדומיינת של הקבוצה שאיתה הם מזדהים, או לתקן את מה שהם רואים כעוול שעוללו לה, או לסכל איומים, ממשיים או מדומים, שבפניהם היא עומדת.
רוצחים ג'יהאדיסטים מציינים בצוואותיהם כי בכוונתם לפעול להאדרת האסלאם בעולם ולנקום על העוול שנגרם למאמיניו. רוברט באוורס בן ה־46, שבאוקטובר 2018 רצח 11 יהודים בבית כנסת בפיטסבורג, כתב: "היא"ס (ארגון יהודי המסייע לפליטים) אוהב להביא פולשים שיהרגו את עמנו. אינני יכול לשבת בצד ולהשקיף על בני עמי נשחטים". ג'ון ארנסט, שרצח יהודייה בבית הכנסת בפאווי שבקליפורניה באפריל 2019 לפני שנשקו התקלקל, כתב: "היש ערך לחיי הנוחים בעת שהיהדות הבינלאומית חותמת את גורל הגזע שלי לכליה?". פטריק קרוסיוס, הרוצח מאל פאסו, כתב: "אינני יכול לסבול עוד את הבושה שבחוסר הפעולה, ביודעי שאבותינו המייסדים הורישו לי את הזכויות הדרושות כדי להציל את ארצנו מהשמדה".
התפתחויות חברתיות ופוליטיות בעשורים האחרונים הולידו נימוקים חדשים, שהפכו לחלק משיח השנאה של לבנים. בעיניהם נשקפת סכנה לתרבות האירופית ולמסורותיה מצד מהגרים שיחליפו אותן. מנימוקים אלה נגזרים מושאי שנאה נוספים כלפי אלה הנכרכים בכך - אפרו־אמריקאים, להט"בים ופמיניסטיות (כלפיהן נטען כי בגלל עמדותיהן מתמעטת הילודה בקרב הגזע הלבן), ולפני כולם, האויבים המסורתיים המרים, השתלטנים המושכים בחוטי הקונספירציה הבינלאומית כדי לסייע להגירה - היהודים. כך, בשנים האחרונות לא רק ג'יהאדיסטים הרחיבו את מעגלי השפעתם, אלא גם נביאי הגרסה החדשה של העליונות הלבנה. אלה שכנעו רבים ש"הגזע הלבן" עומד בפני סכנה ממשית ומיידית לאובדן תרבותו ומעמדו המיוחד עקב "רצח־עם לבן" שמקורו בהגירת המונים, אם לאירופה (מאפריקה ומן המזרח התיכון) ואם לארה"ב (ממרכז אמריקה ומדרום אמריקה).
תיאורים אפוקליפטיים אלה מלווים בהסברים המעניקים תחושת דחיפות, המעודדת פעולה מיידית ומעשית כדי להתגבר על הסכנה. ההנמקות שפותחו בקבוצות העליונות הלבנה עזרו בגיוס תומכים חדשים, ותחושת השליחות שטופחה בהם הניעה אחדים מהם לפעולה ממשית, כלומר לפעולות טרור נגד מי שהם רואים כאויבים.
לפי הצהרותיהם, במעשי הרצח ההמוניים הם מקווים להשיג את המטרה הישירה - הפחתה במספר האויבים האלה - וגם מטרות עקיפות: עידוד מתח פנימי עד כדי ערעור השלטון ("שאינו פועל להסרת האיום") והצבת מקור השראה לאחרים שילכו בדרכם. כפי שנראה להלן, ב־11 מקרים בעשור האחרון הם אכן העניקו השראה ישירה לרוצחים שבאו בעקבותיהם בשליחות העליונות הלבנה.
שלשלת הרצח העולמית
התפוצה הנרחבת של הג'יהאד העולמי ושל העליונות הלבנה לא הייתה אפשרית אילולא עמדו לרשותם האינטרנט והרשתות החברתיות. בניגוד לדעה רווחת, אנשים אלה אינם "זאבים בודדים". כמו הזאבים בטבע, הם פועלים בלהקות - "להקות רשת". באתריהם הם משתמשים בביטויי שנאה גסים ובוטים ("כל דבר מלבד הריגת יהודים הוא בזבוז זמן. אין שום דבר מאיים או בלתי חוקי באמירה זאת"; 30 באפריל 2019, 8Chan). כאן הם מוצאים אחרים החולקים איתם רעיונות דומים; כאן הם מחליפים מידע, מתחזקים באמונותיהם ומוסיפים להן נימוקים חדשים.
כאן הם קוראים המלצות על ספרות רעיונית חשובה ("יומני טרנר", 1978, מאת וויליאם פירס; "מצור", 1992, מאת ג'יימס מייסון; "ההחלפה הגדולה", 2011, מאת רנו קאמי; ואף "מיין קאמפף" של אדולף היטלר, מ־1925). בחממות הסתה אלה הם מטפחים פולחן של רוצחים כקדושים נוצרים. כאן מצטרפים תומכים חדשים, הנהנים מתחושת השייכות לקבוצת נאמנים, שלהם גיבורים משותפים וכולם משתמשים בססמאות צופן ילדותיות ובסמלים מיוחדים.
לדוגמה, המספר 14 מתייחס ל"14 המילים" באנגלית שתרגומן: "עלינו להבטיח את קיום עמנו - ועתיד עבור ילדים לבנים", או סימן הרשת האנטישמי ((( ))), כשבתווך שם של יהודי או מוסד יהודי הראויים לדעתם ל"טיפול". כאן הם מוצאים תמיכה רוחנית וחברים - אף שאינם מכירים אותם אישית, מפני שאינם מזדהים בשמותיהם - שבפניהם הם מתפארים במעשיהם.
זמן קצר לפני ההתקפה בפיטסבורג הודיע באוורס לחבריו ברשת: "אני נכנס פנימה". ברנטון טאראנט בן ה־28, שבמרץ 2019 רצח 51 מוסלמים במסגד בניו זילנד, כתב לחבריו לאתר: "ובכן, בחורים... אני אבצע את ההתקפה נגד הפולשים ואפילו אשדר אותה בשידור ישיר בפייסבוק... אם לא אשרוד, שלום, היו ברוכים...". ארנסט כתב בגילוי הדעת שלו: "אתם אחיי והחבר'ה הטובים ביותר שם".
אומנם, הטרור הג'יהאדי נגזר ממסורת מושרשת בת 1,400 שנים, ואילו העליונות הלבנה נשענת על תורות בנות 200 שנה בלבד, אך הפחדים, הגיבורים, הסמלים והשפה שפיתחו אנשי העליונות הלבנה יעילים כמו אלה של הג'יהאדיסטים, ורעיונותיהם מתפשטים במהירות אל מעבר לאוקיינוס במרחבי הרשתות החברתיות.
לדוגמה, שתי חוקרות מניו זילנד פרסמו לאחרונה כי הספר "ההחלפה הגדולה", המטפח את תחושת האיום מפני השתלטות מהגרים מאפריקה ומהמזרח התיכון על אירופה בהכוונת הנהגה בינלאומית נסתרת, הוזכר 120 אלף פעמים ברשת בשנת 2014, ובשנת 2018 המספר כבר עלה ל־330 אלף. ב־2019 הוא הופיע בכותרת גילוי הדעת של טאראנט. ארנסט הודיע לפני מתקפת הטרור שלו שהוא עצמו הושפע מן הרצח שביצע באוורס בבית הכנסת בפיטסבורג שישה חודשים קודם לכן, אך בעיקר מן הדברים שפרסם טאראנט ברשת חודש ימים לפני התקפתו שלו: "טאראנט היה זרז עבורי. הוא הראה לי שאפשר לעשות זאת ושצריך לעשות זאת. 'למה אין מישהו שעושה משהו? למה אין מישהו שעושה משהו? למה אין מישהו שעושה משהו?' - (אלה) המלים החזקות ביותר בגילוי הדעת שלו".
רק באמצעות האינטרנט יכול היה ארנסט - בן 19 מקליפורניה, תלמיד בית ספר לסיעוד המנגן בפסנתר ואוהב במיוחד את הסקרצו מס' 2 של שופן - לקרוא את 64 העמודים שכתב טאראנט באוסטרליה ולברור מהם כעבור שבועות ספורים את הוראת ההפעלה שלו.
טאראנט עצמו כתב בגילוי הדעת שלו כי הושפע בעיקר מאנדרס ברייוויק בן ה־32, שכדי להגביר את התפוצה של גילוי הדעת המלומד שלו - שם הביע את התנגדותו להגירת מוסלמים לאירופה - רצח 77 נורווגים באוסלו ביולי 2011. על קתות הרובים ומחסניות הכדורים שבהם השתמש טאראנט הוא רשם בין היתר את שמותיהם של טרוריסטים שרצחו בארבע השנים האחרונות אפרו־אמריקאים, מהגרים מאפריקה ומהגרים מוסלמים בארה"ב, בשוודיה, בקנדה, באנגליה ובאיטליה. כך, על פי הודעות הטרוריסטים עצמם, ניתן להתחקות אחר השפעתם הישירה של 11 רוצחים על ממשיכי דרכם, חוליות בשלשלת הרצח העולמית של העליונות הלבנה בעשור האחרון, שהרגו יותר מ־180 אנשים ופצעו 400.
חממת השנאה
היסוד לכל אלה גלוי וברור לרבים: מעשים מונעים על ידי מילים, ואילו מילים מבטאות אידיאולוגיה ואף תוכניות פעולה. אולם הדמוקרטיות נאבקות בטרור - בין שמקורו בתורת הג'יהאד ובין שמקורו בתורת העליונות הלבנה - כשידיהן קשורות, כי המילים ("רק מילים") חוסות מצד אחד תחת קורת הגג של חופש הדיבור, ומצד שני תחת מגבלות הדיבור התקין שפוליטיקאים גזרו על עצמם.
באירופה נאסרו בחוק ביטויי שנאה והיו אנשים שהובאו לדין עקב הסתה, אך הטיפול במוקדי ההסתה עדיין מהוסס. בארה"ב החוק מאפשר מעקב אחרי יצרני השנאה רק אם הם מוגדרים "איום שמקורו חיצוני", כלומר טרור של ג'יהאד אסלאמי. אולם, באשר ל"איום הפנימי", כגון אתרי השנאה של העליונות הלבנה - הזכות לחופש הדיבור מעוגנת בחוקה האמריקאית ומוגנת על ידיה. בתנאים אלה מובן מדוע מנהל ה־FBI בארה"ב כריסטופר ריי הודיע נחרצות בעדותו בסנאט ביולי: "אנחנו לא חוקרים אידיאולוגיה, מעוררת שאט נפש ככל שתהיה, אלא אלימות, וכל אידיאולוגיה קיצונית, כשהיא הופכת לאלימות, כולנו מתמקדים בה". עבור הקורבנות, פעולה בסדר הזה היא מאוחרת מדי.
לעתים ההתייחסות למעיינות השנאה המתפרצים כוללת את האמירה המרגיעה שמדובר באיומים כלליים בלבד. אולם הטרוריסטים של הג'יהאד האסלאמי והעליונות הלבנה פעלו בעשור האחרון כלפי נקודות הריכוז של קורבנותיהם לאחר בחירה מדוקדקת של האתרים וזמני התקיפה: מועדון לילה הומה, טיילת סואנת (ג'יהאד); כנסייה, בתי כנסת ומסגדים בעת תפילה (עליונות לבנה). התקפות הרצח האלה מושפעות בעליל מן ההסתה ברשתות החברתיות, ולכן הסתה ברשת נגד ה"כופרים", ה"יהודים", "האפרו־אמריקאים", ה"מהגרים הלטיניים" או "המוסלמים" אינה יכולה עוד להיחשב לאיום כללי ומטושטש. היא מצריכה פעולה.
הכל מבינים את היתרונות העצומים הגלומים באינטרנט וגם את הבעייתיות הכרוכה בהגבלת התבטאויות ברשת, ואכן, לעתים קשה למצוא את האיזון המיטבי בין שיקולים דמוקרטיים שונים ואף מנוגדים. ביולי 2018 הייתה הכנסת קרובה לחקיקה שתאסור הסתה לטרור ברשת, אך זו לא הושלמה, בעקבות ביקורת כי בנוסח הצעת החוק הוענקה סמכות רחבה מדי לממשלה. אולם מי שמשוטט אף זמן קצר באתרי המחיה של הג'יהאד או של העליונות הלבנה ברשתות החברתיות מבין מיד שאין מדובר שם במקרי גבול מטושטשים. ההסתה כה בוטה, והבנתנו את השלכותיה בעשור האחרון כה ברורה, עד כי אין מנוס מן המסקנה: יש למנוע את קיומן של חממות פשע אלה.
אומנם לפני חודש, במאמר "אני מאמין" ב"וול סטריט ג'ורנל", חזר מארק צוקרברג על תמיכתו ברעיון שיש "לאפשר קול לכל אדם", אבל הוא הצהיר בקשר לסכנות הטרור: "יש לאפשר לאנשים לומר דברים שאחרים לא אוהבים, אבל אין לאפשר לאיש לסכן אחרים", ומיד הוסיף: "השאלה היא היכן משרטטים את הקו". כל עוד יאמרו שגם במקרים הקיצוניים לא ברור "היכן משרטטים את הקו" תימשך ההסתה לרצח ברשת, בליווי פרסומות מותאמות למשתמש, כי היא מניבה רווחים נאים לשליטי הרשת, היודעים שביטויים קיצוניים מעודדים עניין, מגדילים חשיפה ומרבים פרסומת.
ההבנה הגוברת בדבר נזקיו של חופש השיסוי מוכרחה להביא, לפני שיתרחשו אסונות נוספים, לשינוי החיוני שיגן על קהילות ויציל אנשים. כדי להתגבר על הטרור העולמי על שני מקורותיו דרושה במדינות הדמוקרטיות הנהגה פוליטית שתקבל אחריות, תנסה להבין ותפנה לטיפול אמיץ, עמוק ומקיף בשורשי האיום ובמנגנוני הפצתו.
יום קודם לכן הציג בפרלמנט שר הפנים כריסטוף קסטאנר שבעה אותות מתריעים, ובהם סירוב לעבוד בצוות עם נשים, סימן במצח למרבים בתפילה או גידול זקן (הוא עצמו מטפח זקנקן). בפשטות: פשיטת הרגל השלטונית מלווה ב"תוכנית", שהצלחתה תהפוך את ארץ החירות למדינת מלשינים שבה החשדנות מכרסמת, בעוד הממשלה מדגישה את הצורה החיצונית ומזניחה את התוכן העמוק: ההטפה לג'יהאד במסגדים, בבתי הספר הצמודים להם ובאינטרנט.
אוזלת יד מסוג אחר בטיפול בטרור הג'יהאד מגלים אלה המתייחסים לטרוריסטים כאל חולי נפש. שר הפנים הצרפתי לשעבר ז'ראר קולום הודיע בעקבות מתקפת הטרור הג'יהאדי בברצלונה באוגוסט 2017: "אנו פועלים בניסיון לזהות את כל המאפיינים של אלה שעלולים לנקוט פעולה מחר... הממשלה שוקלת לגייס את כל בתי החולים הפסיכיאטריים והפסיכיאטרים הפרטיים כדי לנסות להרתיע טרוריסטים יחידים מלאיים". המהלך נבלם על ידי אגודת הפסיכיאטרים בצרפת.
הטרור העולמי שמפעילים בשנים האחרונות אנשי ה"עליונות הלבנה" חשף לאחרונה את חוסר ההבנה בנושא גם מצד ראשי הממשל בארה"ב. ב־4 באוגוסט 2019, לאחר ש־22 איש ממוצא היספני נרצחו בטקסס, הצהיר הנשיא דונלד טראמפ: "הירי היום באל פאסו לא היה רק טרגי אלא גם מעשה של פחדנות". אומנם למחרת, בהצהרה מסודרת בבית הלבן, התייחס טראמפ ל"עליונות הלבנה" כאל אידיאולוגיה מסוכנת, אבל הוא המשיך באפיון היורים כ"אנשים חולים בנפשם באופן מאוד־מאוד רציני". באותו יום אמר בראיון ראש הסגל בפועל של הבית הלבן, מיק מאלוויני: "אלה אנשים חולים. אתה לא יכול להיות איש העליונות הלבנה ולהיות בעל ראש נורמלי. הם חולים. אתה יודע את זה, אני יודע את זה והנשיא יודע את זה".
משמעות האבחנות הרפואיות האלה ברורה: לדידם של ראשי הממשל, האחריות לטיפול בטרור הזה נופלת על מומחים בתחום הנפש; קצרה ידה של הממשלה. מלבד חשיפת הדוברים כחסרי אונים, אין תועלת רבה בביטויי הגנאי שנשמעו כלפי ג'יהאדיסטים ואנשי העליונות הלבנה. אלה גם אלה אינם "חולים", "מטורפים", "מפסידנים", "ניהיליסטים", "חסידי פולחן המוות" או "פחדנים".
אומנם, מטיפי הג'יהאד רואים באירופה אויב המתנכל לאסלאם ומטיפי העליונות הלבנה רואים במהגרים המוסלמים אויב של אירופה, אך קווי הדמיון בין הטרוריסטים משני המקורות עמוקים ממה שהעין רואה בדרך כלל.
"רצח עם לבן"
הדברים שרוצחים משתי הקבוצות כתבו בטרם פעלו מעידים שהם פעלו על יסוד אידיאולוגיה מנוסחת היטב וצעדו בעקבות אידיאלים - בזויים, נוראים, אכזריים - שהם ניסחו בבהירות. אלה ואלה מבצעים מעשי רצח איומים לא למען עצמם אלא למען מטרה דתית או לאומית כללית, והם מוכנים להקריב את חייהם עבור עתיד אוטופי: עולם הנשלט על ידי אמונתם. הם מאמינים.
הרוצחים מחפשים משמעות לחייהם, והם מוצאים אותה בשליחות התואמת את השקפת עולמם: הג'יהאדיסטים חוששים לגורל מה שהם מכנים "האומה האסלאמית" ואנשי העליונות הלבנה חרדים לגורל מה שהם מכנים "האומה הלבנה" - וזה המפתח להבנת עומק המחויבות שלהם למטרתם. מדובר בקנאים כנים, השואפים לנקום על השפלתה האמיתית או המדומיינת של הקבוצה שאיתה הם מזדהים, או לתקן את מה שהם רואים כעוול שעוללו לה, או לסכל איומים, ממשיים או מדומים, שבפניהם היא עומדת.
רוצחים ג'יהאדיסטים מציינים בצוואותיהם כי בכוונתם לפעול להאדרת האסלאם בעולם ולנקום על העוול שנגרם למאמיניו. רוברט באוורס בן ה־46, שבאוקטובר 2018 רצח 11 יהודים בבית כנסת בפיטסבורג, כתב: "היא"ס (ארגון יהודי המסייע לפליטים) אוהב להביא פולשים שיהרגו את עמנו. אינני יכול לשבת בצד ולהשקיף על בני עמי נשחטים". ג'ון ארנסט, שרצח יהודייה בבית הכנסת בפאווי שבקליפורניה באפריל 2019 לפני שנשקו התקלקל, כתב: "היש ערך לחיי הנוחים בעת שהיהדות הבינלאומית חותמת את גורל הגזע שלי לכליה?". פטריק קרוסיוס, הרוצח מאל פאסו, כתב: "אינני יכול לסבול עוד את הבושה שבחוסר הפעולה, ביודעי שאבותינו המייסדים הורישו לי את הזכויות הדרושות כדי להציל את ארצנו מהשמדה".
התפתחויות חברתיות ופוליטיות בעשורים האחרונים הולידו נימוקים חדשים, שהפכו לחלק משיח השנאה של לבנים. בעיניהם נשקפת סכנה לתרבות האירופית ולמסורותיה מצד מהגרים שיחליפו אותן. מנימוקים אלה נגזרים מושאי שנאה נוספים כלפי אלה הנכרכים בכך - אפרו־אמריקאים, להט"בים ופמיניסטיות (כלפיהן נטען כי בגלל עמדותיהן מתמעטת הילודה בקרב הגזע הלבן), ולפני כולם, האויבים המסורתיים המרים, השתלטנים המושכים בחוטי הקונספירציה הבינלאומית כדי לסייע להגירה - היהודים. כך, בשנים האחרונות לא רק ג'יהאדיסטים הרחיבו את מעגלי השפעתם, אלא גם נביאי הגרסה החדשה של העליונות הלבנה. אלה שכנעו רבים ש"הגזע הלבן" עומד בפני סכנה ממשית ומיידית לאובדן תרבותו ומעמדו המיוחד עקב "רצח־עם לבן" שמקורו בהגירת המונים, אם לאירופה (מאפריקה ומן המזרח התיכון) ואם לארה"ב (ממרכז אמריקה ומדרום אמריקה).
תיאורים אפוקליפטיים אלה מלווים בהסברים המעניקים תחושת דחיפות, המעודדת פעולה מיידית ומעשית כדי להתגבר על הסכנה. ההנמקות שפותחו בקבוצות העליונות הלבנה עזרו בגיוס תומכים חדשים, ותחושת השליחות שטופחה בהם הניעה אחדים מהם לפעולה ממשית, כלומר לפעולות טרור נגד מי שהם רואים כאויבים.
לפי הצהרותיהם, במעשי הרצח ההמוניים הם מקווים להשיג את המטרה הישירה - הפחתה במספר האויבים האלה - וגם מטרות עקיפות: עידוד מתח פנימי עד כדי ערעור השלטון ("שאינו פועל להסרת האיום") והצבת מקור השראה לאחרים שילכו בדרכם. כפי שנראה להלן, ב־11 מקרים בעשור האחרון הם אכן העניקו השראה ישירה לרוצחים שבאו בעקבותיהם בשליחות העליונות הלבנה.
שלשלת הרצח העולמית
התפוצה הנרחבת של הג'יהאד העולמי ושל העליונות הלבנה לא הייתה אפשרית אילולא עמדו לרשותם האינטרנט והרשתות החברתיות. בניגוד לדעה רווחת, אנשים אלה אינם "זאבים בודדים". כמו הזאבים בטבע, הם פועלים בלהקות - "להקות רשת". באתריהם הם משתמשים בביטויי שנאה גסים ובוטים ("כל דבר מלבד הריגת יהודים הוא בזבוז זמן. אין שום דבר מאיים או בלתי חוקי באמירה זאת"; 30 באפריל 2019, 8Chan). כאן הם מוצאים אחרים החולקים איתם רעיונות דומים; כאן הם מחליפים מידע, מתחזקים באמונותיהם ומוסיפים להן נימוקים חדשים.
כאן הם קוראים המלצות על ספרות רעיונית חשובה ("יומני טרנר", 1978, מאת וויליאם פירס; "מצור", 1992, מאת ג'יימס מייסון; "ההחלפה הגדולה", 2011, מאת רנו קאמי; ואף "מיין קאמפף" של אדולף היטלר, מ־1925). בחממות הסתה אלה הם מטפחים פולחן של רוצחים כקדושים נוצרים. כאן מצטרפים תומכים חדשים, הנהנים מתחושת השייכות לקבוצת נאמנים, שלהם גיבורים משותפים וכולם משתמשים בססמאות צופן ילדותיות ובסמלים מיוחדים.
לדוגמה, המספר 14 מתייחס ל"14 המילים" באנגלית שתרגומן: "עלינו להבטיח את קיום עמנו - ועתיד עבור ילדים לבנים", או סימן הרשת האנטישמי ((( ))), כשבתווך שם של יהודי או מוסד יהודי הראויים לדעתם ל"טיפול". כאן הם מוצאים תמיכה רוחנית וחברים - אף שאינם מכירים אותם אישית, מפני שאינם מזדהים בשמותיהם - שבפניהם הם מתפארים במעשיהם.
זמן קצר לפני ההתקפה בפיטסבורג הודיע באוורס לחבריו ברשת: "אני נכנס פנימה". ברנטון טאראנט בן ה־28, שבמרץ 2019 רצח 51 מוסלמים במסגד בניו זילנד, כתב לחבריו לאתר: "ובכן, בחורים... אני אבצע את ההתקפה נגד הפולשים ואפילו אשדר אותה בשידור ישיר בפייסבוק... אם לא אשרוד, שלום, היו ברוכים...". ארנסט כתב בגילוי הדעת שלו: "אתם אחיי והחבר'ה הטובים ביותר שם".
אומנם, הטרור הג'יהאדי נגזר ממסורת מושרשת בת 1,400 שנים, ואילו העליונות הלבנה נשענת על תורות בנות 200 שנה בלבד, אך הפחדים, הגיבורים, הסמלים והשפה שפיתחו אנשי העליונות הלבנה יעילים כמו אלה של הג'יהאדיסטים, ורעיונותיהם מתפשטים במהירות אל מעבר לאוקיינוס במרחבי הרשתות החברתיות.
לדוגמה, שתי חוקרות מניו זילנד פרסמו לאחרונה כי הספר "ההחלפה הגדולה", המטפח את תחושת האיום מפני השתלטות מהגרים מאפריקה ומהמזרח התיכון על אירופה בהכוונת הנהגה בינלאומית נסתרת, הוזכר 120 אלף פעמים ברשת בשנת 2014, ובשנת 2018 המספר כבר עלה ל־330 אלף. ב־2019 הוא הופיע בכותרת גילוי הדעת של טאראנט. ארנסט הודיע לפני מתקפת הטרור שלו שהוא עצמו הושפע מן הרצח שביצע באוורס בבית הכנסת בפיטסבורג שישה חודשים קודם לכן, אך בעיקר מן הדברים שפרסם טאראנט ברשת חודש ימים לפני התקפתו שלו: "טאראנט היה זרז עבורי. הוא הראה לי שאפשר לעשות זאת ושצריך לעשות זאת. 'למה אין מישהו שעושה משהו? למה אין מישהו שעושה משהו? למה אין מישהו שעושה משהו?' - (אלה) המלים החזקות ביותר בגילוי הדעת שלו".
רק באמצעות האינטרנט יכול היה ארנסט - בן 19 מקליפורניה, תלמיד בית ספר לסיעוד המנגן בפסנתר ואוהב במיוחד את הסקרצו מס' 2 של שופן - לקרוא את 64 העמודים שכתב טאראנט באוסטרליה ולברור מהם כעבור שבועות ספורים את הוראת ההפעלה שלו.
טאראנט עצמו כתב בגילוי הדעת שלו כי הושפע בעיקר מאנדרס ברייוויק בן ה־32, שכדי להגביר את התפוצה של גילוי הדעת המלומד שלו - שם הביע את התנגדותו להגירת מוסלמים לאירופה - רצח 77 נורווגים באוסלו ביולי 2011. על קתות הרובים ומחסניות הכדורים שבהם השתמש טאראנט הוא רשם בין היתר את שמותיהם של טרוריסטים שרצחו בארבע השנים האחרונות אפרו־אמריקאים, מהגרים מאפריקה ומהגרים מוסלמים בארה"ב, בשוודיה, בקנדה, באנגליה ובאיטליה. כך, על פי הודעות הטרוריסטים עצמם, ניתן להתחקות אחר השפעתם הישירה של 11 רוצחים על ממשיכי דרכם, חוליות בשלשלת הרצח העולמית של העליונות הלבנה בעשור האחרון, שהרגו יותר מ־180 אנשים ופצעו 400.
חממת השנאה
היסוד לכל אלה גלוי וברור לרבים: מעשים מונעים על ידי מילים, ואילו מילים מבטאות אידיאולוגיה ואף תוכניות פעולה. אולם הדמוקרטיות נאבקות בטרור - בין שמקורו בתורת הג'יהאד ובין שמקורו בתורת העליונות הלבנה - כשידיהן קשורות, כי המילים ("רק מילים") חוסות מצד אחד תחת קורת הגג של חופש הדיבור, ומצד שני תחת מגבלות הדיבור התקין שפוליטיקאים גזרו על עצמם.
באירופה נאסרו בחוק ביטויי שנאה והיו אנשים שהובאו לדין עקב הסתה, אך הטיפול במוקדי ההסתה עדיין מהוסס. בארה"ב החוק מאפשר מעקב אחרי יצרני השנאה רק אם הם מוגדרים "איום שמקורו חיצוני", כלומר טרור של ג'יהאד אסלאמי. אולם, באשר ל"איום הפנימי", כגון אתרי השנאה של העליונות הלבנה - הזכות לחופש הדיבור מעוגנת בחוקה האמריקאית ומוגנת על ידיה. בתנאים אלה מובן מדוע מנהל ה־FBI בארה"ב כריסטופר ריי הודיע נחרצות בעדותו בסנאט ביולי: "אנחנו לא חוקרים אידיאולוגיה, מעוררת שאט נפש ככל שתהיה, אלא אלימות, וכל אידיאולוגיה קיצונית, כשהיא הופכת לאלימות, כולנו מתמקדים בה". עבור הקורבנות, פעולה בסדר הזה היא מאוחרת מדי.
לעתים ההתייחסות למעיינות השנאה המתפרצים כוללת את האמירה המרגיעה שמדובר באיומים כלליים בלבד. אולם הטרוריסטים של הג'יהאד האסלאמי והעליונות הלבנה פעלו בעשור האחרון כלפי נקודות הריכוז של קורבנותיהם לאחר בחירה מדוקדקת של האתרים וזמני התקיפה: מועדון לילה הומה, טיילת סואנת (ג'יהאד); כנסייה, בתי כנסת ומסגדים בעת תפילה (עליונות לבנה). התקפות הרצח האלה מושפעות בעליל מן ההסתה ברשתות החברתיות, ולכן הסתה ברשת נגד ה"כופרים", ה"יהודים", "האפרו־אמריקאים", ה"מהגרים הלטיניים" או "המוסלמים" אינה יכולה עוד להיחשב לאיום כללי ומטושטש. היא מצריכה פעולה.
הכל מבינים את היתרונות העצומים הגלומים באינטרנט וגם את הבעייתיות הכרוכה בהגבלת התבטאויות ברשת, ואכן, לעתים קשה למצוא את האיזון המיטבי בין שיקולים דמוקרטיים שונים ואף מנוגדים. ביולי 2018 הייתה הכנסת קרובה לחקיקה שתאסור הסתה לטרור ברשת, אך זו לא הושלמה, בעקבות ביקורת כי בנוסח הצעת החוק הוענקה סמכות רחבה מדי לממשלה. אולם מי שמשוטט אף זמן קצר באתרי המחיה של הג'יהאד או של העליונות הלבנה ברשתות החברתיות מבין מיד שאין מדובר שם במקרי גבול מטושטשים. ההסתה כה בוטה, והבנתנו את השלכותיה בעשור האחרון כה ברורה, עד כי אין מנוס מן המסקנה: יש למנוע את קיומן של חממות פשע אלה.
אומנם לפני חודש, במאמר "אני מאמין" ב"וול סטריט ג'ורנל", חזר מארק צוקרברג על תמיכתו ברעיון שיש "לאפשר קול לכל אדם", אבל הוא הצהיר בקשר לסכנות הטרור: "יש לאפשר לאנשים לומר דברים שאחרים לא אוהבים, אבל אין לאפשר לאיש לסכן אחרים", ומיד הוסיף: "השאלה היא היכן משרטטים את הקו". כל עוד יאמרו שגם במקרים הקיצוניים לא ברור "היכן משרטטים את הקו" תימשך ההסתה לרצח ברשת, בליווי פרסומות מותאמות למשתמש, כי היא מניבה רווחים נאים לשליטי הרשת, היודעים שביטויים קיצוניים מעודדים עניין, מגדילים חשיפה ומרבים פרסומת.
ההבנה הגוברת בדבר נזקיו של חופש השיסוי מוכרחה להביא, לפני שיתרחשו אסונות נוספים, לשינוי החיוני שיגן על קהילות ויציל אנשים. כדי להתגבר על הטרור העולמי על שני מקורותיו דרושה במדינות הדמוקרטיות הנהגה פוליטית שתקבל אחריות, תנסה להבין ותפנה לטיפול אמיץ, עמוק ומקיף בשורשי האיום ובמנגנוני הפצתו.