הכוח המוביל במלחמה שמתחת לפני השטח: יחידת ההאזנה הסודית של 8200

שער הכניסה הקטן והצנוע לא מסגיר שמאחוריו ממוקם בסיס האזנה של יחידת 8200, באחת מנקודות הנוף המרהיבות ביותר בצפון, שמהן נשקפת תצפית לסוריה וללבנון. “מעטים הם המקומות בצה”ל שבהם אתה עובד על פרשייה מודיעינית, ובשלב מסוים יכול לצאת החוצה, לראות ולשמוע את הדי הפיצוצים לפעולות המיוחסות לישראל מעבר לגבול בסוריה”, אומרים לנו קצינים בבסיס.

אל שער הבסיס, שנחשב אחד הסודיים ביותר של חיל המודיעין, אנחנו מגיעים לאחר טיפוס בכביש מפותל באזור מיוער. בפתח הבסיס עומד רב של חב”ד עם משפחתו ומחלק מצה שמורה לכל מי שנכנס או יוצא. מבחינת קציני הבסיס וחייליו, הביקור שלנו בבסיס הוא חריג במיוחד, והם אינם יודעים לספר אם עיתונאים בכלל חצו אי־פעם את שער הכניסה הזה. מעבר לשער מתגלה אחד הבסיסים המטופחים והיפים ביותר בצה”ל. את פנינו מקדמת חממה להנבטת צמחים שמשכיחה לרגע כי מדובר בבסיס צבאי.

הבסיס הזה, יחד עם שתי שלוחותיו לאורך הגבול עם לבנון וסוריה, הוא למעשה הגדול ביותר ביחידת 8200. מאות חיילים, נשים וגברים, משרתים כאן ויוצאים הביתה פעם בשבועיים. הבסיס עובד כל הזמן, ללא הפסקה. בימים אלה, כשהמודיעין כבר מבוסס על אנליסטים, בינה מלאכותית וסנסורים, העבודה המודיעינית כאן היא הרבה מעבר להאזנה בלבד, ובשנים האחרונות, על רקע התחזקות חיזבאללה בלבנון וההתבססות האיראנית בסוריה, הבסיס הזה ושתי שלוחותיו הקדמיות הפכו לחשובים במיוחד. לא במקרה בשנים האחרונות נוהג מפקד פיקוד הצפון אלוף אמיר ברעם לקיים כאן לעתים את הערכות המצב הפיקודיות שלו, קרוב כמה שיותר למקורות המודיעין שיכולים לספק לו תמונה מלאה על הצד השני.

שיטת הפיקוד בבסיס היא שונה מאשר במקומות אחרים. סגן אלוף א’ הוא מפקד המרחב והוא אמון על התפעול של הבסיס ועל הרציפות התפקודית שלו גם בשעת מלחמה. על הבסיס והמרחב הוא מפקד יותר משנתיים. סגן אלוף ל’, שנמצא בבסיס שמונה חודשים, אמון על המשימות המודיעיניות. את ההחלטות הם מקבלים יחד, את הקורונה הם עברו בקפסולה משותפת, ומבחינתם הם מהווים יחד את השלם הפיקודי.

סגן אלוף א’ החל את שירותו ב־8200 כאלחוטן. “כשאני הייתי אלחוטן, הייתי יושב עם אוזניות ומאזין”, הוא מספר. “היום הם מוגדרים כאנליסטים - מתעסקים יותר בניתוח של המידע. האלחוטן כיום הוא הרבה יותר מדויק. יש מגוון רחב של חומרים ואמצעים שמהם מופק המודיעין”.

סלף סרוויס

בשנים האחרונות מצוי צה”ל במערכה בין המלחמות, שבה מיוחסות לצה”ל ולחיל האוויר הישראלי תקיפות של מאות מטרות בסוריה הקשורות להתבססות איראן וחיזבאללה, בהן תשתיות, בסיסים, מחסני נשק, שיירות ומטרות נוספות של חיזבאללה. המציאות הזו הוסיפה נדבך עבודה חשוב לעבודת המודיעין: איכות המודיעין הנדרש בזמן אמת היא גבוהה יותר, והמטרה היא לאפשר לצה”ל לפגוע באותן מטרות המיוחסות לו בלי שהדבר יוביל למספר נפגעים גבוה או להסלמה אזורית.

“אנחנו לוקחים חלק במערכה בין המלחמות בצורה פעילה - מהנבטת האירוע ועד שיש עליו סגירת מעגל”, אומר סגן אלוף ל’. “זה נעשה בשיתוף פעולה עם קהילת המודיעין ואמ”ן. יש בבסיס ימים שבהם הבוקר עובר תפנית מאוד קיצונית, וצריך לעשות שינוי של כל מוד ההפעלה של הבסיס באותו יום, כאשר אתה עוסק במשימה שנכנסת הקשורה להתבססות האיראנית בסוריה או להתעצמות של אחרים”.
איך מגיעים ליכולת בתחום הזה?

“היבטים שונים של חתימה דיגיטלית - מגוון של סנסורים שפועלים במקביל. אנחנו משלבים בזה הכל - ממודיעין גלוי, דרך ויזינט (מודיעין חזותי) ותובנה מודיעינית של חוקר ועד האנשים שלנו שמכירים היטב את נדבכי השפה השונים שלנו”.

מה קורה כשמגיע מטוס מאיראן לדמשק, ויש חשד שהוא הביא עמו מערכות נשק מתקדמות?
סגן אלוף א’: “זה חלק מהשוטף שלנו. הביטחון השוטף השתנה בשנים האחרונות: יש בט”ש על הגדר ויש בט”ש בעומק. אנחנו חלק מכל אירוע שמתרחש בזירה הצפונית, בסוריה ובלבנון, מתעסקים בזה מרמת הכנת המטרות לעת מלחמה, דרך הגנה לכוחות הפועלים על הגדר, ועד תחומים אסטרטגיים נוספים”.

סגן אלוף ל’: “כאשר נכנסה התראה לפיגוע נקמה של חיזבאללה, מאותו הרגע - 24 שעות, שבעה ימים בשבוע - הבסיס היה בכוננות מיוחדת שנמשכה כמה חודשים. חיילים סגרו כאן בשמחה יותר מ־21 יום בבסיס. מאותו הרגע שנכנסה כאן כוננות מיוחדת, עשינו הכל על מנת לספק מענה למנעד איומים רחב על הגדר, לתת מענה למה שמעניין את מפקד האוגדה ומפקדי החטיבות ממגוון סוגי חומרים שיש לנו יכולת לספק לו. יש כאן מפקדי אוגדות ומפקדי חטיבות שנמצאים בקשר שוטף עם קצינות בדרגת סגן לבירור שאלות מודיעיניות מורכבות בגזרתם. התפיסה שלנו היא גישה שונה מבעבר; גישה של סלף סרוויס. מפקדי השטח יכולים לבחור מה מעניין אותם לדעת, ואנחנו עובדים כמפעל מידע, והמטרה שלנו זה להנגיש להם את המידע בצורה הכי טובה שאפשר”.

על מנת לייעל את עומס העבודה ולנהל את המידע, היחידה מחולקת לעשר מולקולות, כשכל מולקולה היא צוות עבודה האמון על שלל משימות: מאיראן בסוריה ועד לחיזבאללה, מהגנה על הגבול ועד הכנת המודיעין והמטרות הנדרשות למלחמה הבאה. בכל מולקולה עשרות רבות של חיילות וחיילים ואנשי קבע ממגוון רחב של תחומי המודיעין השונים, שעליהם מפקד סגן או סרן. שבע מתוך עשרת מפקדי המולקולות הן קצינות. “המולקולות הן רב־תחומיות”, מספר סגן אלוף ל’. “מעבר למפקדים ולחיילים מ־8200, יש בהן נציגות ליחידה 9900 (עוצבת המודיעין החזותי), פיקוד הצפון, חטיבת המבצעים ויחידות נוספות במודיעין. חלק מייצור המטרות של צה”ל מתבצע פה. הבנייה של המטרות הופכת להרבה יותר מקצועית: אתה לוקח חומרים של 9900, ובאמצעותם האיש של 8200 יודע להכווין את עצמו, והמכונה הופכת להיות מאוד אפקטיבית”.

כאשר יש משימות מיוחדות שעולות כצורך מבצעי, ביחידה בונים צוות התארגנות מיוחד, שבנוי משילוב של כמה מולקולות ומגורמים נוספים במודיעין ובצה”ל. משימתו היא לתת מענה אד הוק לאותן משימות מיוחדות. “כל מפקד מולקולה מקבל בין עשרות עד מאות החלטות ביום, כל אחת מהן רלוונטית מאוד לביטחון המדינה בזירה הצפונית”, אומר סגן אלוף א’. “מהפכת המידע מחייבת קבלת החלטות על פי תעדוף. מפעל המידע שקיים כאן דורש קצב מדויק. ככל שאתה יורד למטה בדרגי הייצור, יש יותר החלטות בזמן אמת שצריך לקבל. כל יום כאן הוא כזה, ומכאן החשיבות הגדולה של עבודת החיילים והקצינים הזוטרים”.


בחדר הדיונים אנחנו נפגשים עם שבע מפקדות המולקולות וקצינת האג”ם של הבסיס, סרן ד’, שחזרה לשירות לאחר שלוש שנים באזרחות כדיילת באל־על. לפני שהשתחררה הייתה האישה הראשונה לפקד על חיילי המודיעין במוצב החרמון, המוצב שנכבש בתחילת מלחמת יום הכיפורים וכיכב לאחרונה בסדרה “שעת נעילה”. רוב הקצינות בחדר הן בנות 21 עד 23, בתפקיד הקצונה השני שלהן בחיל המודיעין, ולתחושתן הן ממלאות תפקיד שהחשיבות שנותנים לו בצבא היא לעתים כמו של סגן אלוף בצה”ל. “לא הולכים לישון אף פעם בראש שקט”, מספרת סרן ד’. “כששירתי במוצב החרמון, והייתי המפקדת הראשונה שם, הייתה תחושה שאני נמצאת במחילה, וזה מטורף. אני נשאלת הרבה פעמים באזרחות: למה חזרת לצבא? אם רק הייתי אומרת להם במה אני מתעסקת ומה אני עושה באמת, הם לא היו שואלים אותי את זה”.
“לפעמים זה יכול לתפוס אותך בהפתעה”, מספרת סגן ש’. “קמים ומתכננים את היום ופתאום מקבלים טלפון מהמפקדים, מתדרכים את החיילים ומתחילים לתפעל את האירוע, לנהל את ההפקה. זה יכול להיות פעולה יזומה או צורך מיידי להגן על הכוחות. המעבר משגרה לחירום מתרחש כאן כל הזמן. עובדים לתוך הלילה, ואז קמים שוב בבוקר וחוזרים לשגרת היום. זה חלק מהשגרה שלנו כאן”.

מישהי מכן הייתה מעורבת באירוע בהר דב?
סגן ע’:” כל אחת מאיתנו התעסקה בזה דרך המשימה שלה. יש כאלו מאיתנו שמחזיקות את החזית, ויש כאלו שמתעסקות עם העומק וההשלכות האפשריות עליו כתוצאה מהאירוע. יש מקרים שבהם אם קורה משהו בזירה הלבנונית, אז מי שאמונים על הזירה הסורית אצלנו מסתכלים על תמונה רחבה יותר ולהפך. הכל נצור ומוכן. גם כאשר יש אירוע מתמשך שאנחנו מלווים אותו במשך תקופת זמן, כל שבוע שעובר שונה מהשבוע שלפניו”.