בדיונים שנערכו בנוגע לקיום המבצע לאיתור מידע על גורלו של נווט צה"ל רון ארד, אותו חשף ראש הממשלה נפתלי בנט אמש (שני) במליאת הכנסת, היו גורמים במערכת הביטחון שסברו כי האפקטיביות שלו לא תהיה גבוהה, וכי בשיקולים של עלות מול תועלת - לא נכון לבצע אותו.
לפי ההערכות, הגורם המרכזי אליו הגיע המוסד במבצע לא היה מעורב באופן אישי בקבלת ההחלטות או בעיסוק ישיר ברון ארד, אלא יוחסה לאותה דמות המרכזית רמת ידיעה עקיפה אפשרית. הפעולה המבצעית נתפסה כישימה ולא בעלת סיכון חריג, כך שהסוגיות שעלו נגעו בעיקר לשאלה של עלות מול תועלת בהשקעת משאבים על חשבון דברים אחרים.
בסבירות גבוהה שתפוקת הפעולה מבחינה מודעינית תסייע להרכיב את תמונת גורלו של רון ארד, בסופו של דבר התקבלה העמדה שהפוטנציאל גבוה והוחלט לבצע את הפעולה. אך ככל הידוע, היא לבסוף הביאה לתפוקות נמוכות יותר ממה שקיוו להשיג.
רון ארד היה נווט קרב בחיל האוויר שנפל בשבי ארגון אמל בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. הוא מוגדר כנעדר ממאי 1988, אחרי שהועבר למקום לא ידוע, באיראן או בלבנון. בשנת 2005 הגיש אגף המודיעין דוח סודי לפיו ארד מת בלבנון, בין 1995 ל־1997, כנראה מדקירה בכתף.
מהבחינה המבצעית של הפעולה האחרונה, עמדו המוסד ואנשיו ביעדים שהוגדרו ומכאן שעשה המוסד את המוטל עליו ואף טבעי שראש המוסד דדרי ברנע יברך את אנשיו על הפעולה. מבחינה התפוקה המודיעינית זו שאלה אחרת, ונכון לעכשיו המבצע לא הוביל לפריצת דרך בפענוח הפרשה של רון ארד.
במהלך השנים שעברו, ביצע המוסד פעולות ומבצעים רבים שמטרתם לשלול כיווני חקירה בנוגע למה שעלה בגורלו של רון ואיסוף מידע בניסיון להרכיב פאזל שיסייע בפיענוח הפרשה. המבצע האחרון לא שונה בהרבה ממבצעים קודמים שנותרו חסויים וגם אם הפעולה המבצעית בוצעה בצורה טובה - לא ניתן להגדיר את המבצע כמוצלח וככזה שהשיג את מטרותיו.