הסיפורים מאחורי הכנפיים: קורס טיס 184 מסתיים היום

חיל האוויר יציין היום (חמישי) את סיומו של קורס טיס מספר 184 בבסיס חיל האוויר בחצרים, בו יוענקו כנפי טיסה לבוגרים. הטקס יתקיים במעמד נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, ראש הממשלה, מר נפתלי בנט, ראש המטה הכללי, רב אלוף אביב כוכבי, מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, ומשפחות הבוגרים. בקורס יקיבל את זוג הכנפיים גם סגן י', אשר סבו, אביו ואמו כולם היו טייסים, כמו גם שלושה חברים מקיבוץ נבטים שסיימו יחדיו את הקורס.

הסב, הבן והכלה טייסים - וגם הנכד

הוא בן להורים שנפלו בשבי, כנווט במטוס פנטום נפל בשבי במלחמת יום כיפור, במלחמת לבנון הראשונה מטוסו נפגע אך נחת בשלום, יש לו בן וכלה שהם טייסים, והיום יושלם הריבוע המשפחתי.נכדו סגן א' יקבל את כנפי הטיס במסדר סיום קורס הטיס של חיל האוויר כבוגר מגמת טייסי קרב. "זאת התרגשות מיוחדת", אמר ישראל (71) לקראת הטקס.

סיפורו של ישראל יכול לשמש השראה לסרט מרתק. הוריו נפלו בשבי ושרדו. "אבא שלי נפל בשבי בגוש עציון, ואמא שלי, שהמשפחה שלה עלתה לישראל מפולין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, יצאה לביקור בפולין ואז החלה המלחמה. היא הייתה בשבי במשך כשנתיים, ולמזלה היה לה פספורט בריטי, כי היא גרה בפלסטינה. זה הביא לשחרורה במסגרת חילופי שבויים", הוא הפליג במנהרת הזמן.

ישראל סיים את קורס הטיס בספטמבר 70', בעיצומה של מלחמת ההתשה, והוצב לשרת כנווט במטוס פנטום, בטייסת 69 ברמת דוד. "התחתנתי עם אשתי בראש חודש אלול, ב־28 באוגוסט 1973, ובצירוף מקרים גם סבא וסבתא של הנכד שלי שמסיים את קורס הטיס התחתנו באותו יום. לא הכרנו אז, וההיכרות הייתה אחרי שנים ארוכות, כשהבת שלי והבן שלהם התחתנו", הוא הוסיף.

כמה ימים לאחר מכן הוא נפצע בעת שירד ממטוס פנטום וסבל משברים בידיים וברגליים. "יום לפני שפרצה מלחמת יום כיפור, הודעתי לטייסת שאני יכול לשוב לטוס. אף אחד לא ידע שכעבור יום תפרוץ המלחמה. הוזנקתי לטייסת ויצאתי לגיחה הראשונה כשאני עוד בצום".

בהמשך המלחמה יצא ישראל לשלל גיחות בדרום ובצפון. "בעיצומו של חג סוכות נפגע המטוס מירי נ"מ, כשחזרנו מגיחה מערבית לדמשק. אני והטייס נאלצו לנטוש בין אל־ח'יאם למרג' עיון בדרום לבנון כ־20 שניות לפני שעמדנו להיכנס לשטח ישראל. הנטישה הייתה מהירה מאוד ונחבלתי בידיים וברגליים".

הם נפלו בשבי הלבנוני, אבל לא הוסגרו לסורים. "הגיע מסר חריף מסגן הרמטכ"ל דאז ישראל טל לצבא הלבנוני שלא יעזו לפגוע בנו או להסגיר אותנו". בהמשך הם הועברו לבית חולים בביירות ושבו לארץ לאחר תשעה שבועות.

ישראל ביקש להמשיך לטוס. "לקח לי כשנה לחזור לטיסות מבצעיות. היה חשוב לי להמשיך להיות לוחם ולהתגבר על הפחד. היה בהתחלה חשש, אבל המשכתי לטוס. במלחמת לבנון השנייה נפגענו בעת גיחה מטיל סורי, אבל הצלחנו לנחות בארץ בשלום".

ישראל, שהשתחרר בדרגת אל"ם מחיל האוויר, עוסק גם כיום בתחום שהוא אוהב. "עבדתי בעבר במוטורולה, וכיום אני עובד עבור אלביט".
על הצלחת הנכד, שממשיך את דרכו, הוא אמר: "זה לא הפתיע אותנו. מאז שהוא ילד, הנכד הזה היה סקרן ותמיד למד דברים חדשים. מאוד שמחתי כשהלך לקורס טיס והאמנתי שהוא יסיים אותו בהצלחה. במהלך הקורס דיברנו על חוויות משותפות מהטיסות על מטוסי קרב".
הנכד סגן י', שיהיה טייס קרב בחיל האוויר, סיכם: "סבא הגיע רחוק מאוד כטייס, ולמדתי ממנו שתמיד חשוב להישאר עם שתי רגליים על הקרקע ולחתור למצוינות".

שלושה חברי ילדות מנבטים יקבלו היום כנפי טיס

"זאת הייתה סגירת מעגל מרגשת", סיפרו שלושה ממסיימי קורס הטיס של חיל האוויר, שגדלו כילדים בשיכון המשפחות בבסיס נבטים בחיל האוויר, נפגשו לאחר כשמונה שנות הפסקה במיונים למכינה קדם־צבאית בצפון הנגב, והיום יעמדו בצוותא במסדר הסיום ויקבלו את כנפי הטיס.
סגן א', בוגר מגמת טייסי תובלה, סגן י', בוגר מגמת נווטי קרב וסגן י', בוגר מגמת טייסי קרב, נפגשו לראשונה כילדים בשיכון המשפחות בבסיס נבטים, שבו שירתו האבות שלהם.

"הייתה לנו חוויה טובה. השיכון מזכיר קיבוץ קטן, מלא מדשאות בנגב. למדנו בבתי ספר מחוץ לבסיס וגדלנו על רקע חיל האוויר, שהפך למחנה המשותף שלנו", סיפר סגן י', בוגר מגמת נווטי מטוסי קרב. חברו, סגן י', בוגר מגמת טייסי קרב, הוסיף: "זאת חוויה מיוחדת לגדול בסביבה של חיל האוויר, כבר מילדות היה לי חלום להיות טייס".

בגיל עשר דרכיהם נפרדו בעקבות ההורים שעברו לשרת במקומות אחרים. "בהתחלה עוד נשמר הקשר, אבל עם הזמן כל אחד המשיך בדרכו ונותרו הזיכרונות היפים והגעגועים. לאחר כשמונה שנים נפגשנו בהפתעה - זה קרה כשהגענו למיונים למכינה קדם־צבאית בצפון הנגב. הייתה התרגשות רבה, צחוקים וזיכרונות, ומכאן המשכנו שוב ביחד".

עם גיוסם לצה"ל הם התקבלו לקורס הטיס המאתגר שנמשך שלוש שנים. "הייתה לי תמיכה מהבית", ציין סגן א'. סגן י', שמסיים את מגמת הניווט, סיפר על רגע מיוחד בקורס: "סגן מפקד הטייסת היה חייל של אבא שלי. לקראת סיום הקורס הוא הגיע באחד הימים עם הילד שלו והמחיש בכך אולי עוד סגירת מעגל עתידית".

על הקורס המאתגר, שבמהלכו כל אחד מהחניכים גם מסיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע, אמר סגן א': "יש רגעי משבר. קודם כל לעמוד באתגרים הפיזיים של הטירונות והכשרת הקצונה ובהמשך באתגרים הלימודיים ובמשימות. בשלבים הראשונים גם היציאות הביתה הן לעתים רחוקות, רק פעם בשלושה שבועות או חודש, אבל תמיד הייתה לי תמיכה מהמשפחה. היו לי מדי פעם תחושות של תסכול ואכזבה שלא עשיתי את הביצועים מספיק טוב, אבל לקחתי את זה למקום חיובי של לימוד לקחים והשתפרות. ההתמודדות עם חוסר ההצלחה חישלה אותי".