למי שתוהה באשר מה לסיבה והעילה לכינוסה של מסיבת העיתונאים אמש: פתרון החידה נמצא בסדר ובמהות השאלות של הכתבים.
נתניהו: "להתפטר? הדבר היחיד שאני מתכוון להיפטר ממנו זה החמאס"
שתי שאלות שהועלו בפני נתניהו מטעם ערוץ 14 ריכזו את המאמץ המלחמתי והרימו לנתניהו להנחתה בשני הכיוונים המעוררים דאגה פוליטית ידועה: שר הביטחון יואב גלנט (נקודת דאגה קבועה מהבית) ורה"מ לשעבר נפתלי בנט (נקודת דאגה המתאוררת מבחוץ).
ובכן, השאלה הראשונה נגעה לאמירתו של שר הביטחון בישיבת ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. כאן מוטב לציין בסוגריים כי, בניגוד לחלק מהפרסומים, גלנט לא אמר כי הצבא לא יפעל בציר פילדלפי וברפיח, אלא פירט לחברי הוועדה מה זה הציר ומה משמעות של ״יריית פגז טנק ברפיח שיכול בקלות לפגוע במצרים״. בשום שלב שר הביטחון לא אמר כי צה"ל לא רוצה או לא יפעל שם. יואב גלנט מוכר כפוליטיקאי שמקפיד על דיוק וזהירות באמירות.
אולם, נוסח השאלה התייחס לגרסה שלא מיטיבה עם גלנט ובמידה לא מבוטלת הייתה גם פרשנות פוליטית וחלוקת ציונים (לא טובים) לשר הביטחון: "ציר פילדלפי נחשב לציר המרכזי להברחת הנשק. השבוע השר גלנט אמר בוועדת חוץ וביטחון כי ישראל לא מתכוונת לטפל ולכבוש את הציר. האם ישראל ויתרה על ההזדמנות למוטט את התעצמות חמאס דרך הציר פילדלפי?"
תשובתו של נתניהו היוותה בעצם המשך השאלה, הוא הכחיש את גלנט (אליבא לגרסת הציטוט הלא מדויק שהיה בסיס לשאלה) שבדיוק לא נכח באירוע, וגם הצהיר כי "ציר פילדלפי שמפריד בין עזה ומצרים חייב להיות בידינו כל הזמן".
השאלה השנייה הייתה בפועל לב האירוע. ראש הממשלה התבקש להביע את עמדתו על כך שבנט "חשף השבוע, בניגוד לצנזורה, שתי פעולות חשאיות של ישראל על אדמת איראן, כנראה כדי לגרוף רווח פוליטי" - סוף ציטוט. התשובה הייתה נחרצת, תקיפה ובטוח לא מאולתרת, אלא מובאת מהבית.
בנט הואשם על ידי נתניהו ב"חוסר אחריות". נתניהו גם דאג להדגיש את פערי הסטטוס בינו ובין בנט ההולך ומתחזק בסקרים "אין לו את הסמכות לפרסם את זה, רק לראש ממשלה מכהן". הקטע כבר נראה כמו תלוש מקמפיין בחירות.
גם תגובת נפתלי בנט לא איחרה להגיע: "כאשר יש 1400 הרוגים, 140 ישראלים חטופים, 150,000 ישראלים עקורים, זה זמן לאחדות, לא לפוליטיקה. בעזרת ה׳ עוד נדע ימים טובים".
ההתנגשות החזיתית בבנט, ההתנגשות הקצת יותר זהירה בגלנט והדאגה לשותפים הקואליציוניים (נתניהו נתן גב מלא לשר לביטחון לאומי בן גביר בהחלטתו שלא להאריך את כהונתה של נציבת שב"ס וכן הכריז כי יתמוך בדרישת סמוטריץ' לדחיית הבחירות המוניציפליות לסוף פברואר) - כל זה חשף אתמול בצורה הכי מושלמת את הלך הרוח הפוליטי בלשכת ראש הממשלה.
בנימין נתניהו לא רוצה בחירות, זה אולי הדבר האחרון שבו הוא מעוניין. על כן אין לבני גנץ המתעקש על הישארותה של קטי פרי סיכוי מול איתמר בן גביר, וזאת מסיבה פשוטה: גנץ העוזב בלאו הכי פחות חשוב לנתניהו מבחינה פוליטית מבן גביר, השותף הקואליציוני המשמעותי.
לצד הדאגה לשלמות הקואליציה, נתניהו, בעל חוש פוליטי מחודד, מרגיש היטב את התנודות שמאחורי הקלעים. נקודת עזיבתו של גנץ קרבה ובאה, הניצחון המסחרר שמסוגל להעניק לממשלה אריכות ימים ואשראי הלגיטימציה אינו נראה באופק (נתניהו בעצמו שב ומדגיש כי המלחמה עשויה לקחת עוד זמן רב). המצב הפוליטי נהיה פחות ופחות יציב והיריבים הפוטנציאליים (בנט וגלנט בהחלט ברשימה) מתחממים על הקווים.