בצעד חריג, לאחר שנים רבות של שיתוף פעולה הדוק עם קנדה בתחום הביטחוני והצבאי, הודיעה שרת החוץ הקנדית, מלאני ג'ולי, על הפסקת ייצוא הנשק לישראל. הצהרתה של ג'ולי התקבלה על רקע הלחץ הגובר במדינה מצד ארגוני שמאל פרו-פלסטינים, ובעקבות קריאת בית הנבחרים המקומי לעצור את משלוחי הנשק.
פחות מיממה לאחר מכן העלה שגריר גרמניה בישראל, שטפן זייברט, את רף הדאגה בירושלים, כאשר אמר בראיון ב"מהדורת היום" בערוץ 12 כי מדינתו "תבחן כל החלטה על מכירת נשק לישראל".
כעת, המהלך של הממשלה באוטווה וההתבטאות של השגריר הגרמני מעלים את החשש כי מדינות נוספות יפעלו באופן דומה בניסיון להגביר את הלחץ על ישראל, למנוע כניסה קרקעית לרפיח ולהוביל לסיומה של המלחמה ברצועת עזה בהקדם האפשרי.
מבחינת פרופ' בני מילר, מומחה ליחסים בינלאומיים וראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, וד"ר שי הר צבי, ראש התחום הבינ"ל והאזורי במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, לא מדובר בתרחיש דמיוני. בשיחה עם מעריב הם מסבירים כי ההחלטה של קנדה משקפת תהליך שמתרחש בימים אלה במערב כולו, ועלול ליצור כדור שלג שיהיה קשה מאוד לעצור.
"נכון לעכשיו, אי אפשר להוציא מכלל אפשרות החלטות של מדינות נוספות על עצירת אספקת הנשק", מזהיר פרופ' מילר, שעוסק שנים רבות בחקר מדיניות חוץ, קונפליקטים אזורים, פוליטיקה בינלאומית, ביטחון לאומי ובינלאומי. "צריך להבין שהמלחמה החלה כשהעולם מחולק לשלושה מחנות. הראשון הוא מחנה שעוין לגמרי את ישראל וכולל את הקואליציה של איראן, רוסיה, צפון קוריאה וסין. מחנה נוסף הוא הדרום הגלובלי, שמחזיק בעמדות ביקורתיות כלפי ישראל, אך לא עם אותה דרגת עוינות כמו המחנה הראשון. המחנה השלישי הוא המערב הליברלי שהכיר מיד בזכות ההגנה העצמית של ישראל והזדעזע מטבח ה-7 באוקטובר. קנדה היא חלק בלתי נפרד מהעולם הליברלי. יש בה קהילה מוסלמית הולכת וגדלה שמגיעה מראש עם עמדות ביקורתיות כלפי ישראל, לצד ציבור ליברלי שמושפע מאוד מכל מה שקורה ברצועת עזה. ככל שהמלחמה מתמשכת, מספר האזרחים ההרוגים עולה ומובאות טענות כי ישראל מקשה על העברת הסיוע ההומניטרי, כך הדעה כלפי ישראל בקנדה ובשאר מדינות המערב הולכת ומשתנה".
פרופ' מילר מציין בנוסף כי "במדינות המערב יש דוגמה לקיטוב בין גורמים ליברליים לגורמים הלאומנים, וזה מתבטא גם ביחס לישראל. המחנה הימני הקיצוני במערב מתמקד בעיקר במאבק נגד ההגירה והמוסלמים, ולכן יש הזדהות עם ישראל בנושא הזה. לעומת זאת, במחנה הליברלי ההתמקדות היא בנושא ההומניטרי, וככל שיש טענות של גופים בינלאומיים על סכנת רעב בעזה, זה מעורר את רחשי הלב הליברלים נגד ישראל, שמובילים לקריאה להפסקת אש ובמקרה הקיצוני יותר לעצירת אספקת נשק. השאלה הגדולה שצריכה להישאל בהקשר הזה היא כמה זמן המלחמה תימשך. אם, למשל, תהיה עסקת חטופים עכשיו הביקורת מצד הציבור הליברלי בעולם המערבי תיחלש. הקהל בקנדה ובמדינות מערביות נוספות מאוד מושפע ממה שקורה ביום-יום, כך שזה מאוד תלוי בדיווחים המגיעים מהמזרח התיכון".
באופן דומה, גם ד"ר הר צבי, מי שכיהן בעבר כמנכ"ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים, משוכנע כי "צריך להסתכל על האירוע הזה בהיבט הרבה יותר רחב, משום שזה עשוי להצביע על מגמה הרבה יותר משמעותית ומטרידה עבור ישראל. כששמעתי את זה נזכרתי באזהרה של ביידן, שאמר שאם הממשלה לא תשנה את התנהלותה ישראל עלולה למצוא עצמה מבודדת ולאבד את התמיכה הבינלאומית שהיא נהנית ממנה. זה ממש מה שקורה עכשיו. אני חושב שצריך לתפוס את ההודעה של שרת החוץ הקנדית כאיתות אזהרה, כי הקהילה הבינלאומית עלולה להתחיל בהדרגה לנקוט ביותר ויותר צעדים".
צעד כזה, שעליו מדבר ד"ר הר צבי, צפוי לקרום עור וגידים כבר ביממה הקרובה, כאשר האיחוד האירופי יפרסם הודעה בשם 27 המדינות החברות בארגון הקוראת להפסקת אש מיידית ברצועת עזה. "עליית המדרגה הזו בשבועיים האחרונים קשורה להבנה בקהילה הבינלאומית שישראל נמצאת בצומת הכרעה, שבו היא תצטרך להחליט האם הולכים לעסקה והפסקת אש או להסלמה ואסון הומניטרי. ההבנה היא שעד סוף הרמדאן יש פרק זמן לגבש מתווה, ואם לא יגובש מתווה ניצבת אפשרות שישראל תצא למבצע ברפיח", הוא מעריך.
בנאום וידאו שנשא הלילה ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני הנציגים הרפובליקנים בסנאט, הוא הבהיר פעם נוספת כי מבצע כזה, שיכלול הכנסת כוחות קרקעיים לרפיח, נתפס בעיניו כמהלך הכרחי. עמדה זו, כאמור, הובילה בשבועות האחרונים לעימות בין ישראל לארה"ב, המתנגדת בחריפות לפעילות צבאית בעיר הדרומית ביותר ברצועה. על רקע השינוי החד בדעת הקהל המערבית, יש כבר כאלה שלא פוסלים אפשרות של תגובה חריפה מצד וושינגטון, אולי אף כזו שתוביל להגבלת ייצוא הנשק לישראל, במקרה שבו יצא צה"ל לפעולה ברפיח.
"ביידן שואל את עצמו מצד אחד איך הוא ישכנע את נתניהו לאמץ מדיניות שונה, ומצד שני כיצד הוא יצליח לוודא שהוא לא פוגע בישראל", מסביר ד"ר הר צבי. "צריך להתרחש רצף של אירועים שיגרום לממשל ביידן להבין שהולכים לקטסטרופה אדירה, אבל לדעתי הקלף הראשון שהוא ישלוף יהיה החלטה במועצת הביטחון שתקרא להפסקת אש. להערכתי, בביקור של גלנט, הנגבי ודרמר בארה"ב הממשל יבהיר מהן ההשלכות האפשריות של מבצע ברפיח".
"ארה"ב היא החשובה ביותר מבחינת ריאל-פוליטיק, והתמיכה בה בישראל היא החזקה ביותר, אך אנחנו רואים שיש גם ביקורת גדולה מאוד על התמיכה בה במלחמה בעזה", מסכם פרופ' מילר. "עצירת אספקת הנשק כרגע לא על הפרק, וצריך לקרות משהו קיצוני ביותר כדי שזה יתרחש בתקופת ממשל ביידן".