היום זה נשמע כמעט מביך, אך עד לא מזמן הצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו להחדיר לתודעת אנשי הקואליציה, ביניהם מתנדנדי הליכוד, כי כלום לא יערער את יציבות הממשלה או יביא להקדמת הבחירות. אם כבר, הוא רמז, הבחירות יתקיימו במועדן "לפחות". כאשר מאחורי מילותיו, מובלעת הרמיזה כי "אין לדעת אילו החלטות אמיצות נצטרך לקבל בדרך לניצחון המוחלט".
צעקות ומהומה בבג"ץ: הסתיים הדיון בעתירה נגד חוק הגיוס
קירבי מעריך: "אם חמאס יקבל את העסקה של ביידן - גם ישראל תסכים"
מי שיצא לו להסתובב לאחרונה במחוזות הליכוד, במצודת זאב, בכנסת או ב"אקוריום" שבלשכת ראש הממשלה, מעיד על הלך רוח שונה לחלוטין. הביטחון יורד, הדאגה גוברת. רשימת סוגיות שעלולות לקרב את סוף ימיה של הקואליציה הולכת ומתרחבת ואיתה מתחזקת ההבנה כי החודשיים הקרובים צפויים להיות משמעותיים, שלא נאמר, גורליים, לעתיד ממשלת ישראל ה-37.
שעון החול שבני גנץ הציב בפני נתניהו ממשיך לתקתק. הדד-ליין אמור לפקוע באופן פורמלי בשבת הקרובה (8.06). מאז נאום ביידן, גנץ מצוי בסיטואציה של אי בהירות. מחד, על פניו הקריאה של נשיא ארה"ב לקבל ולקדם את עסקת החטופים היא משהו שעוד רחוק מלהיות סיבה לשינוי חד בתוכנית הפרישה.
מאידך, סביר שהתקדמות משמעותית במשא ומתן לעסקה, אם וכאשר תחול, תיתפס בציבור כעילה להישארותו של גנץ בממשלה - בתור ראש האגף המתון, שיתן כתף לעסקה ולא יפקיר נושא של חיים ומוות בידי האגף הקיצוני, המתנגד בכל תוקף.
הימים הקרובים יהיו מכריעים מבחינת גנץ והחלטתו בהחלט תשליך על מהלכי ההמשך. אם ייצמד לתוכנית המקורית ויפרוש, עזיבתו תיתן פוש עוצמתי לכל כוחות המחאה והאופוזיציה, תעצים את הקריאות להקדמת הבחירות ותשפיע על תחושת הביטחון של 64 חברי הקואליציה המקורית.
הקריאה לבחירות בפני עצמה לא מובילה את האומה אל הקלפי, אך בהחלט מייצרת אווירה של "תחילת הסוף". אולם, אין לצפות שההמונים ברחובות ובני גנץ באופוזיציה יגרמו לממשלה לקרוס. לא כל כך מהר.
מה שכן מסתמן כמשוכה פוליטית רצינית ומיידית בדרכה של ממשלת נתניהו הוא ללא ספק, חוק הפטור מגיוס חרדים לצה"ל. זה תקופה שהחרדים משדרים מצוקה. עוד בשנה שעברה, שנת הרפורמה, הלכו והתגברו הקולות המאשימים את נתניהו בשימוש בשותפיו החרדים כב"פראיירים שימושיים", החיים על הבטחות גדולות ובפועל עומדים בתור ונאלצים לספוג בגלל הרפורמה המשפטית, שבכלל לא קרובה לליבם ולסדר יומם.
האכזבה והתסכול התגברו על אחת כמה וכמה אחרי השבעה באוקטובר, כאשר ההנהגה החרדית הפנימה כי המציאות החדשה מבטלת את שאיפותיה הגדולות להסדרת נושא הגיוס, או ליתר דיוק - נושא האי גיוס, כפי שסוכם והובטח בהסכמים הקואליציוניים. לא "חוק יסוד - לימוד התורה" ולא חוק גיוס המעניק פטור כמעט גורף. אם תחילה קיוו כי יצליחו להוריד את הראש ולהמתין עד יעבור זעם - מתברר שגם זה יהיה קשה.
החרדים ניצבים בפני דילמה לא פשוטה: להעדיף ממשלת ימין "על מלא מלא", שלא מסוגלת להגשים את שאיפותיהם, או לבנות על עוד מערכת בחירות, שיתכן ותעניק למפלגות החרדיות את מעמד כף המאזניים, כפי שקרה להם לא אחת בעבר. במקרה השני, מי שהיום צועק הכי חזק ודורש "גיוס גורף לכולם", מחר יהיה מוכן לשלם ביוקר עבור קולות הזהב של החרדים, שיעניקו לו את השלטון המיוחל. מי יודע, אולי התסריט החצי-דמיוני הזה כבר מתחיל להיראות להם מציאותי ואף מועדף?
האולטימטום של גנץ, איום חוק הגיוס והחרדים, איום העסקה הכרוכה בפרישת בן גביר וסמוטריץ' - כל אלה אתגרי הקיץ שאיתם ממשלת נתניהו תצטרך להתמודד בשבועות הקרובים.