נתניהו בידיים של בן גביר וסמוטריץ, היינו צריכים לטפל גם בלבנון, צריך ללכת על עסקת חטופים בכל מחיר ואם רבין או פרס היו קמים לתחייה היום, הם היו יוצאים מעורם. השר לשעבר עוזי ברעם משיק אוטוביוגרפיה חדשה, עם השם המחייב "כי ארצי שינתה את פניה", ובראיון שיתפרסם מחר (שישי) ב"מעריב המוסף" הוא מדבר על ימיו הסוערים כחבר כנסת ושר מטעם מפלגת העבודה, ומגלה מדוע הוא לא אופטימי לגבי העתיד.
על הירידה הגדולה במעמדה של מפלגת העבודה אומר ברעם: "היה תהליך של בריחת קולות ממפלגת העבודה אחרי שברק חזר מקמפ דיוויד ואמר שאין פרטנר. אנשים אמרו, אם אין פרטנר אז כל התזות שהצעתם לציבור לא היו נכונות. אני חושב שהמפלגה דעכה כי פתאום לא היה לה מוצר למכירה".
על התנהלותו של ראש הממשלה נתניהו: "אני יכול להצביע על הנקודה שמבחינתי סימנה את תחילת השבר הגדול. זה היה כשפתחתי את הטלוויזיה וראיתי את ההופעה של נתניהו מול בית המשפט כשהוא מוקף בעדת שרים עם מסכות נגד הקורונה שעזרו להם להחביא את הבושה. המחאה החזקה שברה את ביבי. ואז באה המלחמה והוכיחה שביבי הוציא מההנהגה והעם את היצרים הכי חייתיים שהיו פה אי פעם. איפה ראינו הצטברות כזאת של שדה תימן, הפרעות לבית המשפט העליון, הניסיון לשרוף משפחה מרהט על ידי קבוצת מתנחלים ועוד".
על הסכנה לכאורה לחייו של נתניהו: "שרים וחברי כנסת מהימין מתריעים על סכנה לחיי רה"מ בשל האיומים שהוא מקבל, אבל השמאל והמרכז נוטים יותר למחאה קולנית. מרצחים כמו אברושמי, פופר ויגאל עמיר לא יצאו משורותיו. אני מקווה שרצח פוליטי נוסף לא יקרה בישראל אבל אני לא בטוח בזה".
על ניהול המערכה הנוכחית: "נתניהו וגם סמוטריץ אמרו שאם רוצים לדאוג שלא תהיה מדינה פלסטינית, צריך לקיים את חמאס. כשיצאו למבצעים, פגעו בג'יהאד האיסלאמי ולא בחמאס, ונתנו לקהל הישראלי להבין שהחמאס הוא אויב בתוך מקרר. בלי פוטנציאל פגיעה, בטח לא במיידי. כשגלנט והצבא ביקשו לתקוף בלבנון ולא רק בעזה, הם צפו פני עתיד. אבל בפועל הם הוציאו את תושבי הצפון ממקומותיהם ופינו אותם לחודשים ארוכים. לממשלה אין שום תוכנית אמיתית לשקם ולהחזיר את התושבים לבתיהם. העדיפות לעזה הייתה משגה גדול".