החל משבוע שעבר צה"ל העלה את רף הלחימה בצפון. הרמז המאוד ברור לכוונה זו הועבר עוד קודם לכן, כאשר הקבינט המדיני-ביטחוני (פורום שבתקופת המלחמה ירד מכוחו ולאחרונה לרוב מעביר את שעות דיוניו בסקירות ביטחוניות, ויכוחים מודלפים ומדי פעם גם - באישור של החלטות שהתקבלו בפורומים אחרים) צירף לרשימת יעדי המלחמה את החזרת תושבי צפון לבתיהם בבטחה.
מאז - הציבור עוקב אחרי יישום ההחלטה בשטח, כולל העיתונאים שבימים האחרונים כמעט ולא שומעים מהגורמים הביטחוניים העסוקים בניהול המלחמה בבור שבקריה.
השנה האחרונה גם הרגילה אותנו שלא לפתח ציפיות לגבי לקיחת אחריות על הנעשה. המחדל הנורא של 7 באוקטובר, החטופים שעוד מעט יציינו שנה איומה בשבי, המשך שרידותו של חמאס, כנגד ההערכות וההבטחות שניתנו בתחילת מלחמת חרבות ברזל - לכל אחד מהסעיפים הללו, מה שנקרא, אין אבות.
בחודשים הראשונים של המלחמה העיתונאים עוד ציפו לתשובות לשאלה שאותה לא הפסיקו לשאול את נתניהו ואת בכירים נוספים, בכל הזדמנות, בכל מסיבת עיתונאים (שאז היו הפורמט הקבוע של הופעות נתניהו בפני האומה): "מי האחראי?". עם הזמן זה עבר לנו, השתיקה והאי לקיחת אחריות הפכו מתרגיל הישרדות פוליטית לעמדה רשמית.
דווקא לכן האמירה של הגורם המדיני, בתדרוך שהועבר הבוקר: "ראש הממשלה הוא זה שדחף לאשר את הפעולה העצימה האחרונה נגד חיזבאללה. הוא לא רק מאשר תכניות שצה"ל מכין ומציג לו, אלא בעצמו יוזם ומקדם החלטות אסטרטגיות" - דווקא לכן האמירה הזאת נתפסת כחריגה להפליא.
חוסר האיזון הזה זועק לשמיים. המבצע בלבנון שבמהלכו כבר הושמדו אלפי טילים של חיזבאללה - טרם הסתיים, אך מבחינת הגורם המדיני אין צורך להמתין לתוצאה הסופית. זוהתה הצלחה ביניים, הישג מרשים שהוא התוצאה של הפעולה המדויקת של כוחות הביטחון - והגורם המתדרך ממהר לקבוע, למי שייך הקרדיט, מי האב ומי היוזם של ההצלחה הזאת.
לא מן הנמנע כי לצד ההצלחה הצבאית זוהתה כוונה פוליטית כזו או אחרת להרוויח נקודות בעיני הציבור. הרי לא חסרים המבקשים לחלוק את הכבוד, גם אם הוא רגעי וטקטי. למשל, שר הביטחון שכמעט התנחל בקריה בשבועות האחרונים, וביתר שאת - בימי המערכה האינטנסיבית, ומבלה שעות על גבי שעות בדיונים ביטחוניים אופרטיביים.
אולם, גורמים פוליטיים מעורים טוענים כי יואב גלנט משדר חרטה על הקו שהוביל בשנה האחרונה ומוכן לפתוח דף חדש ביחסיו עם ראש הממשלה, ועדיין - יישור הדורים לחוד וזכות לקרדיט ולרווח ציבורי - לחוד.
אין לנו סיבה שלא להאמין לגורם המתדרך. ראש הממשלה נתניהו בהחלט אישר את עליית המדרגה בעימות עם חיזבאללה ובהחלט מוביל את המהלך המבורך הזה.
מה שחסר פה אלה העקביות וההתמדה. מי שלא מתמהמה בלקיחת אחריות על הישגים שהם התוצאה מהחלטותיו הנכונות - שלא יעצור כאן וייקח אחריות גם על הכישלונות שהובילו למצב שאיתו המדינה מתמודדת קרוב לשנה. לעת עתה, החלטות העבר עדיין נותרות יתומות.