אחרי סיבוב הפרסה בסוגיית החלפת שר הביטחון יואב גלנט והצנחת יו"ר הימין הממלכתי גדעון סער לתפקיד, מהלך שהשתבש רק בגלל ההסלמה הביטחונית מול חיזבאללה, שווה לתהות האם במצב שנוצר, לראש הממשלה בנימין נתניהו פתאום נפל האסימון מדוע גדעון סער בתפקיד שר ביטחון עשוי להיות לו בעייתי ובחינה מדוקדקת של המצב עשוי להראות כי בניגוד למה שנראה על פני השטח, נתניהו עשוי דווקא להעדיף את גלנט בתפקיד. 

מאז שעות הבוקר גדעון סער צייץ פעמיים נגד כל הסדרה או התפתחות של מגעים מדיניים מול לבנון. גם אם נתניהו עושה זאת רק משיקולים טקטיים, המסר ברור - סער ממשיך לאגף את הממשלה מימין, מציאות שנתניהו לא יכול לסבול. 

לעומתו השר יואב גלנט נתפס כפרגמטי יותר בכל הנוגע להסדרים מדיניים, כזה שיכול להיות שותף נוח יותר של נתניהו במידת הצורך. בעוד סער מזוהה עם עמדות ניציות יותר, גלנט עשוי להיות פתוח יותר לפשרות מול חמאס בדרום או חיזבאללה בצפון - דבר שעשוי לשרת את האינטרסים של נתניהו בזירה הבינלאומית. בנוסף, סער, בהיותו פוליטיקאי מנוסה ומתוחכם, עלול להקשות על נתניהו בשליטה בנרטיב התקשורתי.

גלנט, לעומתו, פחות מיומן בתקשורת הפוליטית, מה שמאפשר לנתניהו יותר חופש פעולה בעיצוב המסרים. במקרה של כישלונות או החלטות לא פופולריות, נתניהו יכול ביתר קלות להטיל את האחריות על גלנט, בעוד שסער עלול להתגונן ביעילות רבה יותר, ולא "לבלוע" את הלוקשים שנתניהו מנסה למכור, כמו איש שיווק מוצלח.

עקב האכילס היחיד של יואב גלנט, שהופך את המשך הכהונה שלו לבעייתית עבור נתניהו, הוא סוגיית חוק הגיוס. בנושא הזה גלנט נחשב לבלם מרכזי לקידום החקיקה הנוכחית, מה שכבר גורר איומי פרישה רציניים מצד חלקים מהסיעות החרדיות. בנקודה זו בלבד לכאורה סער עלול להיות שותף מתון יותר, ובר-שיח טוב לפשרה נוחה שבין דרישות מערכת הביטחון למקסימום שהחרדים יכולים להתקדם, לפחות מהצד שלהם.

כך שרק אם גלנט יסכים להתיישר עם עמדת נתניהו בנושא, זה יהווה יתרון משמעותי עבור ראש הממשלה בהתמודדות עם סוגיה רגישה זו. במובן הזה הכדור בידיים של גלנט, שצריך לנווט בין רצונו להישאר בקומה ה-14 בבניין הקרייה בתל אביב לבין התעקשות על חוק גיוס שוויוני ככל הניתן.

בעוד שהחלפת גלנט בסער נראית כצעד הגיוני מבחינת פוליטית בעבור נתניהו שיסייע לו בחיזוק הקואליציה (והישרדות הממשלה), הימים האחרונים מרמזים שנתניהו עשוי להעדיף את המצב הקיים. גלנט מספק לנתניהו גמישות מדינית, שליטה בנרטיב, ויציבות קואליציונית, תוך שהוא מהווה פחות איום פוליטי.

בניין הקריה, משרד הביטחון (צילום: אבשלום ששוני)
בניין הקריה, משרד הביטחון (צילום: אבשלום ששוני)