משהו רע עובר על ראובן ריבלין מאז נבחר לנשיא המדינה. כשהשמיע הצהרת כוונות שלימדה על רצונו, כמי שבא מהמחנה הלאומי, להתחבר לציבורים נוספים, זו הייתה גישה חיובית. כשעשה הכל כדי לקרב את ערביי ישראל, לא היה ראוי מזה. אבל ריבלין לא עצר. מיום ליום, משבוע לשבוע, מאירוע לאירוע, מהצהרה להצהרה, ריבלין הולך ומתנתק. שימוש קל במנועי החיפוש באינטרנט יגלה שהפער בין העמדות שהביע אך לפני שנתיים־שלוש לאלו שהוא משמיע היום, הולך וגדל. כך ביחס לביקורת כלפי בית המשפט העליון. כך ביחס לנשיא ארה"ב, ברק אובמה. כך בעניינים נוספים. הופעתו בוועידת "הארץ" בניו יורק, על רקע רשימת המשתתפים בה, הייתה שיאה של המגמה הזו, לפחות נכון לעכשיו.
אתה, אדוני הנשיא, אינך עוד איש פרטי. אתה הפרצוף של כולנו. אתה פניה של הממלכה. וכשאתה מעניק את חסותך לוועידה שאליה מוזמן נציג ארגון ששם לו למטרה להבאיש בעולם את ריחם של חיילי צה"ל, אתה לא יכול להיתלות בטיעונים של דמוקרטיה ובתירוצים כמו "זה לא היה כנס של שוברים שתיקה". חוץ ממך, הציבור הישראלי, על גווניו השונים, אמר את דברו על הארגון הזה. זה לא עניין של ימין ושמאל. מכינות קדם־צבאיות המזוהות עם האגף השמאלי של המפה הודיעו שלא יהיו מוכנות לשתף איתו פעולה. שר הביטחון, שאמר כי הארגון הזה עושה "תעמולה שקרית" ו"פועל ממניעים זדוניים", הודיע שלא יאפשר לצה"ל פעילות משותפת עם אנשיו.
לא לחינם הגיע לוועידה הזו רוג'ר ווטרס, מי שהשווה את ישראל, המדינה שאתה נשיאה, לגרמניה הנאצית. מי שמוביל בעולם את הקריאה לחרם תרבותי על ישראל. מי שבאחת מהופעותיו הציג בלון ענק דמוי חזיר ועליו מגן דוד. כשעמוס שוקן, מו"ל "הארץ", מסביר למה היה צורך להסיר מהבמה את דגל ישראל לדרישתו של סאיב עריקאת, עולה השאלה מה אתה, נשיא מדינת ישראל, עושה באירועים כאלה? מה לך להיות נוכח באותו כינוס עם מי שרק לאחרונה צולם כשהוא מנחם אבלים אצל משפחת מחבל שביצע פיגוע ביהודים?
היכנס שוב לאתר של הוועידה, מר ריבלין, ותראה את עמירה הס מופיעה שם, שש שורות של תמונות מעליך, באלבום הדוברים. לא, מר ריבלין, הס היא לא עוד עיתונאית שיש לרוב הציבור הישראלי מחלוקת איתה. מחלוקת זה בסדר. עמירה הס משבחת פיגועים של יידויי אבנים. אתה בוודאי זוכר כמו כולנו מה עושים הפיגועים האלה. הס כתבה לאחרונה שחיילי צה"ל שותלים סכינים בידיהם של פלסטינים אחרי שהם יורים בהם, כדי שיהיה להם תירוץ למה ירו. היא גם כתבה לא מכבר בזכות "האנושיות והאומץ" של המחבלים הערבים. אז מה, לעזאזל, אדוני הנשיא, מה אתה עושה שם באותו כנס עם האנשים האלה? אתה הרי לא היית מוכן לשבת בשום כינוס שאליו הוזמן, לדוגמה, בנצי גופשטיין.
זה לא עניין של דמוקרטיה וגם לא של חופש הביטוי. איש לא ביקש לסתום לשוברים שתיקה את הפה. איש לא שכתב לסאיב עריקאת את הטקסטים. איש גם לא ביקש מעמירה הס להפסיק לכתוב. השאלה היא כמה לגיטימציה תהיה לדברים שלהם. ואתה, אדוני הנשיא, הענקת להם את הלגיטימציה. אתה נתת להם את המכובדות, את הכסות של הממלכה. אתה הכרזת שבתפיסת העולם שלך דעותיהם לגיטימיות ומעשיהם לגיטימיים. וכמה מביך להיזכר, על רקע זה, על מה ולמה החלטת לאסור על עמיר בניון להגיע אליך למשכן כדי לשיר. כמה גדולה הבושה כשחושבים על זה שוב. שוברים שתיקה כן, עמיר בניון לא.
ומי שמחפש את אם כל חטאת אצלך, היה יכול לשמוע אותה בראיון שהענקת לערוץ 2, שם כדי להתגונן הסברת שבזמנו הותקפת מהצד השני, מצדו של עיתון "הארץ", כשנטלת חלק בכנס בחברון. יופי של השוואה, כבוד הנשיא. מחדשי היישוב היהודי בחברון - מי שחזרו אל עיר האבות, אחרי שהערבים בסכיניהם שחטו את קודמיהם שנים רבות קודם לכן, מול מי שמסתובבים בעולם ומלכלכים את שם ישראל ואת שמם של חיילי צה"ל.
את כולם כיבדת השבוע בנוכחותך. את עמירה הס ואת שוברים שתיקה ואת סאיב עריקאת ואת הרוג'ר ווטרסים בקהל. את הכבוד של כולנו, את כבוד ישראל, לקחת כדי לעטוף בו אותם וכדי להעניק להם לגיטימציה.
מסכת סנהדרין מספרת על "נקיי הדעת שבירושלים" ש"לא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן". עד כדי כך הקפידו היכן להיראות ועם מי לא לשבת תחת קורת גג אחת. ואנחנו, רק להתפלל נותר לנו, לשובם של נקיי הדעת ההם אל עיר בירתנו.