שיחה מפתיעה לבריסל איירליינס: "זו השואה של החלווה, זה חלוואיזם"

גוטליב: "מהטיסות שלכם, את הממתק".
שי: "החלווה, למה הוצאתם אותה?"
גוטליב: "היא מישראל".
נציג החברה סם: "סליחה?"

שי: "החלווה, הלווה, הלווה, הלווה".
גוטליב: "חלווה".
ליפשיץ: "הממתק. הממתק הישראלי".
גוטליב: "הממתק הישראלי הלווה, זה עשוי מטחינה".
נציג החברה סם: "אוקיי".

שי: "הוצאת אותם מהתפריט של הטיסות".
גוטליב: "בגלל שזה מההתנחלויות, מישראל".
שי: "למה אתם מחרימים את החלווה?"
גוטליב: "זו השאלה".
נציג החברה סם: "אני ממש מצטער אדוני, אין לי שליטה על התפריט, שהוא מאושר רק על ידי ההנהלה שלנו בבריסל".

שי: "אתה יודע שהם הוציאו את החלווה החוצה?"
גוטליב: "בגלל שהיא מישראל".
נציג החברה סם: "אני לא יכול לאשר".

שי: "אבל אני מאשר".
ליפשיץ: "אנחנו מאשרים, ראינו את זה".
שי: "ראינו את זה, זה כתוב בעיתונים. אנחנו מתקשרים אליך מישראל, אנחנו בשידור חי, זה מופיע היום בעיתון בישראל".
גוטליב: "זו השואה של החלווה".
שי: "החלווה היהודית לא סבלה מספיק? אתה יודע כמה חלוות מתו בשואה?"
ליפשיץ: "יש לכם את כל סוגי הממתקים, לנו יש רק חלווה".
גוטליב: "רק חלווה".
ליפשיץ: "יש לכם 21 ממתקים, כן".
גוטליב: "שוקולד, אמ אנד אמס".
לאה: "וופלים".
גוטליב: "מה שאתם רוצים, וופלים".
שי: "אולי אתם רוצים להקים מחנות ריכוז לחלווה?"
נציג החברה סם: "אני ממש מתנצל על כך. כמו שאמרתי בהתחלה, כפי שציינתי בהתחלה, התפריט שלנו מאושר רק על ידי ההנהלה שלנו בבריסל".

שי: "אבל למה?"
גוטליב: "ההנהלה שלכם. זה כמו ששם, הגרמנים אומרים שזה לא הם, זו הממשלה".
שי: "שזה לא הם, זה אותו דבר".
גוטליב: "זה אותו דבר, בשביל החלווה".
שי: "זה פשיזם".
ליפשיץ: "הפשיזם של החלווה".
שי: "זה, מה זה?"
ליפשיץ: "חלוואיזם".
שי: "אנטי חלווסיזם"
גוטליב: "מה החלווה עשתה לכם? זה מה שאני רוצה לשאול".
ליפשיץ: "זו חלווה טובה".
גוטליב: "טובה מאוד".
שי: "חלווה טובה מאוד".
גוטליב: "טעמתם אותה לפני החלטתם?"
נציג החברה סם: "אני בטוח שהיא טובה, ואני משוכנע שיום אחד אשמח לנסות אותה".

גוטליב: "בוא לישראל".
נציג החברה סם: "אבל כמו שציינתי, אין לי כל שליטה על זה".

ליפשיץ: "אבל עכשיו אתה לא יכול לטעום אותה כי היא לא במטוס. אתה בא למטוס, אתה רוצה לאכול חלווה, ואין חלווה".
שי: "אין חלווה".
גוטליב: "אז אתה יודע מה? יותר אנחנו לא נטוס אתכם".
שי: "יותר לא נטוס בחברת התעופה הבלגית, מה השם שלה?"
ליפשיץ: "אייר בריסל".
גוטליב: "אייר בריסל".
שי: "אתם מחרימים את החלווה, אנחנו נחרים את החברה שלכם. זה מה שאתם עושים? זה מה שתקבלו. מה אתם חושבים שהיהודים ילכו שוב כמו חלווה לטבח?"
גוטליב: "לא".
שי: "מה אתם חושבים?"
נציג החברה סם: "אני ממש מתנצל על הכל".

גוטליב: "אוקיי".
שי: "יש לנו מדינה עכשיו".
נציג החברה סם: "אני יכול לעשות משהו בשבילכם. אני אשלח אי-מייל לאחראים שיושבים בהנהלה שלנו בבריסל".

גוטליב: "יופי, ובנוסף אנחנו רוצים ארבעה כרטיסי טיסה לבלגיה, לשבועיים".
שי: "שלושה כרטיסים".
שי: "כפיצוי".
לאה: "כפיצוי".
שי: "כן, אחרי מה שעשיתם לנו".
ליפשיץ: "ואנחנו דרשים שתתנו לכדורגלנים הישראלים בבלגיה לשחק הרבה".
גוטליב: "כן".
שי: "זה הפיצוי".
ליפשיץ: "שליאור רפאלוב יקבל 90 דקות".
גוטליב: "כן, 90 דקות, לרפאלוב".
שי: "ורנטה. אנחנו רוצים רנטה חודשית עבור החלווה, אתם יכולים לעשות את זה? ואז נהיה בסדר בינינו".
ליפשיץ: "והופעה של הזמרת ששרה 'ז'מה ז'מה לאבי'. היא בלגית".
גוטליב: "כן (שר) 'ז'מה ז'מה לאבי'".
ליפשיץ: "אתה מכיר את 'ז'מה ז'מה לאבי'?"
נציג החברה סם: "אני מצטער, לא".

גוטליב: "אוווווווו".
ליפשיץ: "אתה לא מכיר את 'ז'מה ז'מה לאבי'?"
שי: "אוקיי, אז תעביר את המסר להנהלה בבקשה".
גוטליב: "ותודה על השיחה".
שי: "ותודה על השיחה. אתה מנומס מאוד. תודה רבה לך, אדוני".
נציג החברה סם: "אוקיי, יש עוד משהו שאני יכול לעשות בשבילכם?"

שי: "לא זה בסדר".
גוטליב: "זה מספיק לנו".
ליפשיץ: "רק החלווה".
שי: "רק תחזירו את החלווה. תחזירו את החלווה. ביי ביי".

"גולדשטיין וגוטליב", כל בוקר ב-7:00 ב"רדיו ללא הפסקה 103FM"

עריכת תוכן 103FM: אסף נבו