"יש תחושה שהממשלה לא סופרת את המתנחלים": מבט מבפנים לקרע בימין

אתמול התקיימה פגישה בין ראש הממשלה לראשי יישובים ביהודה ושומרון. ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, ראש מועצת מטה בנימין ישראל גנץ וראש מועצת קריית ארבע אליהו ליבמן החליטו שלא להגיע לפגישה. במכתב שנשלח לנתניהו בדבר ביטולה, נכתב בין היתר: "בתקופה האחרונה חווינו בהתיישבות אירועים קשים ובהם הפיגועים בברקן, בעפרה ובגבעת אסף. נרצחו בהם קים לבנגרוד־יחזקאל, זיו חג'בי, התינוק עמיעד ישראל איש־רן מאלון מורה, סמל יוסף כהן וסמ"ר יובל מור יוסף, ונפצעו אחרים. זאת בנוסף להתגברות אירועי הטרור בכבישים ובסביבות היישובים".

עוד נכתב כי "מרבית התחומים ביהודה ושומרון עדיין אינם חלק מהתוכניות הממשלתיות ארוכות הטווח המקודמות וממומנות כסדרן בתחומי ישראל הקטנה. אכן, נעשים מאמצים מצד ראש הממשלה וצוותו וקרו גם דברים טובים בהתיישבות, ועל כך יש להודות. למרבה הצער, הרוב המוחלט של הדרישות שלנו נענה בשלילה, בהתחמקות או במריחות. במצב עניינים זה איננו רואים ערך בקיומה של פגישה שכל תכליתה הצגת תמונה אידילית, שבנסיבות הנוכחיות ולמרבה הצער אינה משקפת את המציאות. אנו רוחשים כבוד רב לראש הממשלה ולצוותו ולמאמצים אשר הם משקיעים בהתיישבות. נשמח להיפגש ולפרגן כראוי כאשר מאמצים אלה ישאו פירות משמעותיים יותר. אנו מבקשים לעלות קומה ולהבהיר כי ההתיישבות ביהודה ושומרון איננה בן חורג של ממשלת ישראל".

"המצב כיום הוא שאתה נוסע ולא יודע מאיפה תחטוף. גם הילדים חווים תחושות לא פשוטות", אומר טובי. "המדינה צריכה להחמיר בעונשים למחבלים, לפעול מולם ביד קשה: הריסת בתים, שלילת תקציבים ולהשתמש במושג של פעם, גירוש. צריכה להיות נחישות בעניין הזה. הממשלה צריכה לאפשר לחיים של המתיישבים ביהודה ושומרון לפרוח ולהתפתח. צריך לחזק יישובים קיימים שתקועים בהליכים משפטיים ולהקים יישובים חדשים". 
 

בין הפטיש לסדן

ראש מועצת קריית ארבע ליבמן אומר ש"נדרש שינוי מהותי בביטחון, בדגש על צירי התנועה. צריך להחזיר את ההרתעה, להכריע את הטרור. ענישה אפקטיבית וטיפול יסודי בכל דרגי הטרור, כולל מסיתים וזורקי אבנים".  

"חשוב לי להדגיש שלא החרמתי את ראש הממשלה, אלא החלטתי לא להגיע לפגישה", אומר גנץ, ראש מועצת בנימין. "אם הייתי מוזמן באופן אישי על ידי נתניהו, הייתי מתייצב. פה דובר בפגישה קבוצתית של ראשי הרשויות ביהודה ושומרון. במקום שאני נמצא כיום לא היה נכון לי להגיע לפגישה, וזאת לטובת התושבים. בבנימין היו בשלושת השבועות האחרונים ארבעה פיגועים קשים שבהם נרצחו ונפצעו תושבים. באותה נשימה אנחנו מקבלים בימים אלה הודעות על קיצוץ במרכיבי הביטחון ביישובים. הכהונה של הממשלה מסתיימת ויש יישובים שלמים שאנחנו מתקשים לתת בהם שירות בסיסי בצורה חוקית. ליישובים ותיקים שבנתה ממשלת ישראל, כמו עפרה ועלי, יש בעיה חוקית לספק חשמל ומים. דוח מבקר המדינה האחרון האיר את הנושא. אנחנו, ראשי הרשויות, נמצאים בין הפטיש לסדן. מחויבים לתת לתושבים שלנו שירותים בסיסיים, אבל המדינה לא לוקחת אחריות להסדיר את הנושא. ואני לא מדבר על יישובים צעירים שהמדינה אמרה לבית המשפט שהיא רוצה להסדיר".  

מהן התחושות של התושבים?

"ראשית, הם מחזקים את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. בטוחים שהם עושים את המקסימום כדי להחזיר את השקט. התושבים גם מצפים מאיתנו, ראשי הרשויות, לעשות הכל כדי לוודא שהביטחון לא ייפגע. התושבים בבנימין חזקים ונחושים, הם באו לכאן ממניעים ערכיים, הם לא יישברו. נעשה הכל כדי להחזיר להם את איכות החיים". 

מה אתה מצפה מראש הממשלה?

"ראשית, שימנע באופן מיידי את הקיצוץ במרכיבי הביטחון וישלים את החוסרים בתקציבים הדרושים בתחום. שנית, שיפעל באופן אקטיבי, ככל יכולתו, להסדרת ההתיישבות. זה אף פעם לא רק הפיגועים. אגב, אנחנו את המאבק התחלנו לפני שלושה שבועות, כשהתחילו הפיגועים, כשאיש עדיין לא דיבר על הבחירות. הבחירות הן לא הסיפור פה".   

"החיים בשומרון נפלאים מבחינת נוף, אווירה וחברה. החלק הקשה הוא שאיכשהו בכל נסיעה באזור משתלבת גם דאגה פנימית", אומרת רחל שנרב, המתגוררת בקרני שומרון יותר מ־40 שנה. "בדרך כלל, ברוך השם, זה עובר בשלום, אבל בחודשים האחרונים יש הרבה פיגועים שבכלל לא מדברים עליהם. זריקות אבנים שפוצעות קשה אנשים, ניסיון לחטוף רכבים. צריך אומץ כדי להמשיך לנסוע באזור. אני בטוחה שהצבא עושה את כל המאמץ כדי לשמור עלינו, גם במקומות שלא חשופים לעיניים שלנו, אבל המציאות פה לא פשוטה. יש למשל מקומות שהורידו מחסומים וצריך להחזיר אותם".

מבחן הכנאפה

"אח שלי, ארז רונד ז"ל, נהרג בפיגוע ירי בכביש בשנת 2002, ועדיין אנחנו לא מרגישים בטוחים. אני לא חושבת שזה מגיע לנו", אומרת עפרה בוארון מעמיחי, יישוב שהוקם בשנים האחרונות עבור מפוני עמונה במועצה האזורית מטה בנימין. "גם אני עצמי הייתי בפיגוע, באינתיפדה הראשונה. לצערי, עדיין לא מרגישים בטוחים בכבישים. אנחנו משלמים מסים, הולכים לצבא, עושים כל מה שצריך, אז אין כל סיבה שלא נקבל כל מה שאזרח אחר מקבל". 

בוארון ממשיכה ומספרת ש"אחרי הרצח של התינוק עמיעד ישראל איש־רן החלטנו שאנחנו חייבים לעשות משהו כדי לרומם את העם, והקמנו מחדש את היישוב עמונה שפונה. היום יש שתי משפחות צעירות שגרות במקום, והנוער שלנו גם שם. הממשלה צריכה לא לפחד ולחזק באמת את ההתיישבות, זו התשובה לטרור. לצערי, הערבים לא ישתנו ולכן פשוט צריך לתמוך בהתיישבות. הגיע הזמן שעל כל הרוג יהיה לפחות יישוב אחד חדש. אם תהיה כזו תגובה, אולי זה יגרום לערבים לחשוב פעמיים". 
 

"ממש לא חלמנו שנגיד לא לפגישה אצל ראש הממשלה, אבל אנחנו מרגישים שמישהו רצה פגישה כדי שנשמש טפט לתמונה שמציגה מציאות לא נכונה", אומר דגן. "בתקופה האחרונה קוצצו יותר מ־90% מהתקציב של מרכיבי הביטחון וההגנה על היישובים: גדרות, מצלמות, תאורה, פטרול. קוצצה בצורה דרמטית מצבת הכוחות של החיילים בשומרון. למרות ההבטחות, לא חזרו המחסומים אחרי הפיגועים בברקן, עפרה וגבעת אסף". 

דגן טוען שלתושבים תחושות קשות: "הם אנשים חזקים, באו כדי ליישב את ארץ ישראל, אבל זועמים כי יש תחושה שהממשלה לא סופרת אותם. יש כאן
הפקרה ביטחונית. במקום לתגבר כוחות ולהוסיף תקציבים להגנה, מקצצים בכוחות, מקצצים בתקציבים, והכי חשוב - לא מחזירים את המחסומים. ממשיכים לטפל רק כירורגית. מחזקים את ההתיישבות בדיבורים ולא במעשים. 

"אחרי הפיגועים האחרונים סיימנו לשתוק. העובדה שאנחנו מכבדים את הממשלה ואת ראש הממשלה לא מאפשרת לנו לוותר כשיש הפקרות שמובילה לאובדן חיי אדם. אני קורא לזה מבחן הכנאפה. לפני כשנה, אחרי הרצח של הרב רזיאל שבח ז"ל, חילקו כנאפה בג'נין ובשכם. בעקבות הפיגוע ממשלת ישראל קיבלה החלטה להכיר בחוות גלעד כיישוב מן המניין במדינת ישראל – הם כבר לא חילקו כנאפה בג'נין ובשכם. הבינו שהפיגוע הזה לא רק שלא קידם את המטרה שלהם, לסלק את היהודים מהארץ, אלא חיזק את אחיזתנו בה. לכן הרצח הזה הוא מבחינתם כישלון. זה אומר שצריך לעשות מלחמה נגד הטרור ולחזק את ההתיישבות".