מנדלבליט: "בסוף ימיו, אבא ראה שדברים במדינה משתנים, ולא כולם לטובה"

מנדלבליט האב נפצע במלחמת השחרור בקרבות לשחרור יפו, ולאחר קום המדינה ניהל חנות שמכרה סטוקים של חולצות ובדים ברחוב קינג ג’ורג’ בתל אביב, מול מצודת זאב המיתולוגית. מהחנות הזו נוהלו כל הסכסוכים הקטנים והגדולים של תנועת החרות ולאחר מכן הליכוד. נשיא המדינה ראובן ריבלין הכיר את מיקי מנדלבליט ז”ל שנים רבות: “אני והוא נקשרנו בקשרים הדוקים. מיקי היה זה שאמר שמקומי בכנסת, והציע לא ללכת לראשות עיריית ירושלים. שיתפנו פעולה בלא מעט תחומים. מיקי היה אחד שכולם האמינו לו, כי הוא לא היה עסקן”.

לא רק ענייני המחנה הלאומי נוהלו מהחנות הקטנה בקינג ג’ורג’, אלא גם מועדון הכדורגל בית"ר ת"א - גאוותו של מרכז בית"ר עד לסוף שנות השבעים של המאה הקודמת. היועץ המשפטי מנדלבליט מספר שהכדורגל היה חלק מהחיים בבית: "אבי אהב מאוד כדורגל, אבל לא אפשר לי לשחק באופן מקצועני, אף שהייתי שחקן לגמרי לא רע. הוא אמר ‘לך תשחק בשכונה'. מאוד רצה שאלמד, מאוד היה חשוב לו, כי הוא לא למד. הכל בטוב ולא בכפייה. במשך שעות דיבר בהפוך על הפוך. 'אני בא מהכדורגל, אתה הבן שלי ויכול להיות שיש לך פוטנציאל, אבל לא תלמד אם תשחק כדורגל מקצועני’”.

מנדלבליט האב לא היה לבד, כמובן. רייסר הגיע לכנסת (ונהרג בתאונת דרכים ב־1988); גריפל וקרמר היו בכירים בעיריית תל אביב בתקופת שלמה להט (צ’יץ’). “לצערי הרב, איבדנו אותם אחד אחד”, אומר בצער הנשיא ריבלין. “כולם הלכו והשאירו אותי לבד”. "אין הרבה אנשים שאני מחזיק מהם בצורה הזו”, מסכם היועמ”ש מנדלבליט. “עד שהוא נפטר הייתי מתייעץ איתו הרבה על החיים. גם בגיל 40 כאלוף משנה בצה”ל, עדיין לא היה דבר שעבר מבלי לשוחח איתו”.

"בסוף ימיו הרבה, הרבה פחות. הוא לא היה נאיבי, היה מאוד מפוכח וראה שהדברים משתנים, ולא כולם לטובה”.