שר המדע אופיר אקוניס (הליכוד) התעמת הבוקר (שלישי) עם חברי התכנית "מועדון ארוחת הבוקר", עם שי גולדשטיין ולאה לב, ב-103FM. במהלך השיחה טען אקוניס כי השניים "לא מצחיקים", וכי התכנית "משעממת". 



אקוניס: "אני לא אוהב את הסגנון הזה שמתקשרים. די, חבר'ה, תתקדמו".

שי: אנחנו רק רוצים לשאול שאלה על ההופעה שלך אצל קלמן וסג"ל. קצת הגזמת, הייתי אומר, לא?.

אקוניס: "טוב, בואו חבר'ה, אתם מכירים היטב את דעותיי ואת ידיעותיי".
שי: אבל איך הגעת לסזון ולאלטלנה?
אקוניס: "אם אתם רוצים ראיון רציני, אני מוכן אפילו לבוא אליכם".
שי: אל תטריח את עצמך. השיחה הזו מספיקה.
אקוניס: "אבל זה לא רציני"
שי: אנחנו רציניים. השאלה רצינית. בוא תענה לעניין.
אקוניס: "לא, יש לכם את הפינה הזו שאתם מתקשרים בהפתעה, והנה, שיחקתם אותה, השגתם אותי, עכשיו תפיצו את זה. אני לא מעוניין לקיים את הראיון בצורה הזו".
שי: למה?
אקוניס: "משום שאני לא מעוניין".
לאה: אתה בתור שר בממשלה, היינו מצפים שתבוא...
אקוניס: "תזמינו אותי בצורה מסודרת".
שי: הסזון, אתה יודע מה הלך שם?
אקוניס: "אההה... בוא, אתה לא באמת מתכוון לבחון אותי עכשיו בידיעותיי".
לאה: אנחנו פשוט מרגישים שאולי החריפות של המילים הייתה קצת... אתה יודע.
אקוניס: "גברתי הנכבדה, אני מציע לכם, באמת בכל הכבוד לא לבחון את ידיעותיי".
שי: למה? שמע, יכול להיות שאתה טועה כאן. נו מה?
אקוניס: "שי, אל תבחן אותי בהיסטוריה של העם היהודי"
שי: יודע מה, ספר לי מה מקור המילה סזון?
אקוניס: "ידידי, אל תבחן אותי".
שי: אבל אולי אתה לא יודע! זה קורה!
אקוניס: "אתה לא המורה שלי להיסטוריה ולא המורה שלי לאזרחות".



שי: אמרת משהו שלא מתיישב עם ההיסטוריה.
אקוניס: "אז לך אתה ותלמד היסטוריה".
לאה: השאלה אם ירו עליך טילים? הסגירו אותך לבריטים? חקרו אותך באלימות? 
אקוניס: "ידידי, לך תלמד היסטוריה".
שי: אני יודע את ההיסטוריה. הסזון, אתה בכלל יודע מה היה?
אקוניס: "תגיד לי, אתה חושב שאני אענה על השאלות המתגרות שלך בשידור חי? אל תצחיק אותי".
שי: נראה לי שאתה פשוט לא יודע. אם היית יודע היית אומר והיינו סוגרים את הסיפור. אתה מנסה להתחמק מלתת תשובה.
אקוניס: "אתה עושה את הרדיו של אתמול".
שי: לא, זה הרדיו של מחר".
לאה: אתה תראה, האייטם הזה יהיה מחר בכל מקום. השאלה אם ההשוואה הייתה הוגנת.
אקוניס: "סליחה גברתי, שי, אל תטיף לי מוסר יותר, אני לא עובד אצלך, אני לא חייב לך שום תשובה לשאלה כשאתה מתקשר...".
שי: אתה לא חייב, אבל אם היית יודע סביר שהיית עונה וסוגר את העניין.
אקוניס: "אל תטיף לי מוסר, אני יודע היטב מה היה בסזון ובאלטלנה. תאמין לי, אני מכיר היטב את המתקפות מהשמאל על הימין, כולל מה שאתם וחבריכם..."
שי: מה שמאל? למה אתה קורא לנו שמאל? אנחנו לא שמאל בכלל.
אקוניס: "לא, אתה לא שמאל. אתה ממש איש ליכוד אמיתי".
שי: אני לא איש ליכוד אבל גם לא איש שמאל. למה זה כזה דיכוטומי עכשיו שמאל או ימין? אנחנו שואלים שאלה על משהו שאמרת אתמול והאם הוא באמת מידתי והאם לא לגיטימי שתקבל ביקורת אם הפצת 'פייק ניוז'.
אקוניס: "גברתי, לפני שהגעת להגיש ברדיו אני כבר ערכתי והגשתי תוכניות ברדיו...".
לאה: מה קשור? אני שואלת אותך שאלה.
אקוניס: "ההומור שלכם גם לא מצחיק. תתקדמו, חבר'ה. תצייצו את זה אחר כך באתר שלכם, של הרדיו...".
לאה: סליחה, זו ממש תחושת רדיפה. 
אקוניס: "שי, אני מציע לך באמת באופן ידידותי - אל תתחיל עם העניין הזה של מהו הסזון ומה האלטלנה ואיזו אלימות הופעלה...".
לאה: אתה לוקח את זה כתקיפה אישית ואנחנו לא. אנחנו מסתכלים איך אנשים מקבלים ועונים לביקורת, והנה - אתה אומר שאתה מותקף.
אקוניס: "סליחה, את פעם אחת בחיים שלך חטפת את ההתקפות הזדוניות והמילים הגסות והאלימות...".
לאה: בוודאי, אני אישה. אתה יודע כמה התקפות ומילים גסות אני ספגתי, והנה גם אתה מסתכל עלי ואומר 'היא שמאל'. תהיה בטוח שחטפנו גם אנחנו דברים מכמה וכמה אנשים.
אקוניס: "זכותכם המלאה להיות שמאל".
לאה: אבל אנחנו לא שמאל. אתה פשוט רוצה להרחיק אותנו ממך, אבל אנחנו לא כאלה רחוקים ממך. די עם זה, נו. אתה יודע מה הצבעתי? איך אתה קובע שאני שמאל? תגיד לי מה הצבעתי בבחירות הקודמות. די עם ההסתה הזו.
אקוניס: "תודה רבה לכם, היה לי נעים מאוד לדבר איתכם"
שי: בוא נהיה רציניים רגע. אתה יכול להיות רציני שנייה? ההומור שלך לא מצחיק אותי.
אקוניס: "גם ההומור שלך לא מצחיק אותי. אין לי מושג למה תוכנית הרדיו שלכם, שמתאימה לעשור הקודם, עדיין משודרת".
לאה: למה אתה אומר את זה? בעשור הקודם הייתי בת 13.
אקוניס: "ידידיי, תמשיכו להצחיק את עצמכם. התוכנית שלכם משעממת, אתם מצחיקים את עצמכם, אתם חושבים שאתם מדברים לקהל רחב ואתם מדברים לקהל צר. אתם עושים רדיו של שנות התשעים, לא מצחיק ולא מעניין. להתראות".