הפרשנית והכתבת לענייני ערבים, שמרית מאיר, התייחסה היום (ראשון) בתכנית של אראל סג"ל ב-103FM לעסקת המאה של ממשל טראמפ, שצפויה להתפרסם בקרוב, ואמרה כי "הסיכויים שהפלסטינים יקבלו אותה נמוכים מאפס".
"הפלסטינים מלכתחילה לא היו אמורים להיות צד בעניין, והתוכנית הזו עוצבה בידיעה שהפלסטינים לא יהיו צד בעניין", הסבירה מאיר בפתח דבריה. "האמריקאים יאמרו שהתכנית מוצגת עכשיו עקב הנסיבות. בהתחשב בעובדה שזו תוכנית שהיא בעצם דיאלוג בין ארה"ב לישראל בלי הפלסטינים, הערבים, המחנה הדמוקרטי או האירופים, המינימום שהאמריקאים היו צריכים להבטיח בהקשר הזה היא שיהיה להם קונצנזוס ישראלי".
"מה שקרה", לדבריה, "זו תופעה דומה שהתרחשה במשך עשרות שנים בממשלים אמריקאים, שפעם אחרי פעם היו מנהלים דיאלוג עם קבוצה מאוד מסוימת, אליטיסטית-ישראלית מהשמאל, ואז היו מתפלאים שישראל מצביעה אחרת ממה שישראל המדומיינת בעיני רוחם הייתה נראית להם בחדרים הסגורים בוושינגטון. כיום קורה אותו הדבר – רק הפוך. הממשל הנוכחי מנהל דיאלוג רק עם הימין הישראלי ובעיקר עם הימין הדתי הישראלי. כעת הם מופתעים שהם עושים תוכנית שלום כשחצי מהציבוריות הישראלית לא עף על הדבר הזה".
כחול לבן אומרים שהם רוצים לספח בסופו של דבר את גושי ההתנחלויות, את הבקעה, את אריאל וכו'. אם כחול לבן הייתה עם המסרים של יריב אופנהיימר הייתי מבין את הטענה שלך אך כאן מדובר על מפלגה ששולחת לתקשורת את צביקה האוזר ויועז הנדל.
"אתרחק מהדינמיקה המיקרו-פוליטית. אני רוצה להסביר מה היה הנרטיב. המחשבה הייתה להניח פרמטרים אלטרנטיביים לפרמטרים של קלינטון וקרי בתוכניות שלום קודמות. אם וכאשר יהיה דיאלוג אמיתי בהסדר, הוא יתחיל בנקודה אחרת מהנקודה המובנת מאליה של הפרמטרים הקודמים, כמו גבולות 67', מזרח ירושלים בשליטה פלסטינית וכו'. זו בעיני מחשבה שכישראלים היה נכון שנאמץ אותה, גם אם רק באופן טקטי. מה שקרה זה שהפוליטי נפגש עם הסיפור המדיני ואנחנו רואים את התוצאה. הפלסטינים בצד השני יכולים לתהות אם הישראלים לא מסוגלים לעמוד מאחורי הדבר הזה – מה יגידו הדמוקרטים או הסעודים".
מה היכולת של האמריקאים לגייס לתוך הדבר הזה מדיניות ערביות נוספות מתוך הקשרים הטובים עם טראמפ והתלות הכלכלית בארה"ב? או שהערבים מחוץ למשחק?
"אני לא חושבת שמדובר פה בתמיכה, אך לצורך העניין ההישג האדיר יהיה להבטיח שקט. אם האמריקאים יצליחו להעביר את הדבר הזה עם שקט תעשייתי בצד הערבי, זאת אומרת שירדן לא תעשה מהלכים מרחיקי לכת כמו לסגת מהסכם השלום עם ישראל, ומצרים וסעודיה ישמרו על שתיקה - זה יהיה הישג פנומנלי. המדינה הפלסטינית היא לא זכות מולדת, הפלסטינים יצרכו להראות לעולם ולעצמם שהם בשלים להקים מדינה שאינה מדינה ערבית כושלת וענייה. שפניהם באמת לשלום. לדבר הזה יש ערך חינוכי גם כלפי הפלסטינים וגם כלפי הישראלים והימין הרך שלא תומך בהקמת מדינה פלסטינית".
אני אמנם מתנגד להקמת מדינה פלסטינית אך אם ישכנעו אותי שמסוגלים לפרז את רצועת עזה ולשלוט בה בצורה אחידה - יכול להיות שדעתי תשנה. מה סיכויים שאבו מאזן ואנשיו יכולים להשתלט על עזה?
"ברור שבקונסטלציה הנוכחית זה לא קשור לכלום. אבו מאזן נמצא כעת בשלהי תקופת כהונתו. הנהגה פלסטינית עתידית יכולה לעשות מהלכים אחרים ממה שאנחנו רואים עכשיו. התנאי הזה של פתרון הסכסוך ולא להנציח אלימות הוא רציונל שיש בו היגיון. יש אלמנטים בתוכנית הזאת שהם חשובים מאוד. יש כאן אמירה חשובה בתפיסה שתעצב את העתיד, חבל מאוד שזה מתפספס בין העיסוק בחסינות של נתניהו וכן או לא נסיעה של גנץ לוושינגטון".