משבר התפרצות הקורונה משפיע באופן מידי על העורף הישראלי

באופן רשמי ישראל עדיין לא הכריזה על מצב חירום, או על מצב מיוחד בעורף שמוכרז בדרך כלל בזמן מלחמה. אבל גם ללא הגדרות רשמיות, היקף השלכות הקורונה על כל תחום מתחומי החיים רחב באופן משמעותי מזה של כל מלחמה שעברה ישראל בעשורים האחרונים. גם בתרחישים החמורים ביותר של מלחמה מול חיזבאללה וחמאס אי אפשר לצפות להשפעות מיידיות על העורף הישראלי, כפי שכבר קורה עכשיו.

התנהלות המדינות החזקות בעולם היא לא פחות ממדהימה. במשך חודשיים התבונן העולם כמשקיף מהצד על המתרחש בסין במעין יהירות מערבית טיפוסית ובשאננות. חודשים יקרים שהיו יכולים להיות מנוצלים למוכנות למלחמה בנגיף בוזבזו לריק. ימים שאותם אפשר היה לנצל לשיתופי פעולה בינלאומיים ולהיערכות לבלימת הנגיף, הכוללת רכש וייצור מאסיבי של ציוד רפואי, ערכות בדיקה ומערכות מיגון. מדהים שאפילו במדינות האיחוד האירופי, שלהן מוסדות משותפים, לא נבנתה תפיסת פעולה של סגירת הגבולות בשעת החירום.

ראש הממשלה בנימין נתניהו השכיל לקבל שורה של החלטות לא פשוטות, שהקדימו את הצעדים שננקטו באירופה ובארה"ב בכל הקשור להגבלת הטיסות והכניסה לישראל. צעדים אלו העניקו לישראל יתרון על חלק ממדינות אירופה, שנמצאות כעת במשבר עמוק, ועם זאת, נראה כי בישראל נעשו מעט מדי פעולות נדרשות, בין היתר בתיאום ובעבודת מטה משותפת למשרדי הממשלה וברכש של ציוד. המדינה התעכבה בהיערכות שלה - והתוצאות בהתאם.

על טיב ההחלטות שהתקבלו בישראל בתחילת הדרך עוד נלמד בהמשך, אבל הפעולות של הממשלה בימים האחרונים, שמנוהלות על ידי המועצה לביטחון לאומי (מל"ל), ושמרוכזות בעיקר בהנחיות של משרד הבריאות ובתדריכים - אינן תואמות את תפיסת ניהול החירום הנהוגה בישראל.

חיכוך עם צה"ל הוא הדבר האחרון שנסראללה זקוק לו. ומדרום, חמאס זקוק לישראל, מעוניין בבידוד, ובכל מקרה אין לו על מי להפעיל את הלחץ להסדרה, כאשר כל מדינות העולם עסוקות באתגרים הלאומיים שלהן. כך שהקורונה היא אויב משותף של כולם, והמלחמה בנגיף מרסנת את המתיחות הביטחונית, שעמדה על סף רתיחה.