סא"ל (מיל') שולה קליין בת ה-71, שנעצרה השבוע חמש פעמים לאחר שהפגינה מול ביתו של שר הביטחון בני גנץ, שוחחה היום (חמישי) עם בן כספית ואריה אלדד בתוכניתם ב-103FM וסיפרה: "גנץ היחיד שיכול היום בעצם במחי אצבע אחת להגיד שתוקם ועדת חקירה לפרשת הצוללות, ואנחנו לוחצים עליו, אבל לא נותנים לנו להפגין".
סא"ל (מיל') שולה קליין שלום.
"שלום".
את מדברת מהצינוק?
"אני יצאתי מהצינוק".
שולה קליין נעצרה בשבוע האחרון 5 פעמים על הפגנות מול הבית של גנץ. קודם כל, למה את מפגינה מול הבית של גנץ?
"אני מפגינה מול הבית של גנץ, מכיוון שגנץ - אני לא אדבר עכשיו על גנב את קולי - אני אדבר עכשיו על עניין הצוללות שבוער לנו, בוער לנו מאוד. הזמן קצר, גנץ היחיד שיכול היום בעצם במחי אצבע אחת, להגיד שתוקם ועדת חקירה, ואנחנו לוחצים עליו, ואנחנו יודעים שגנץ חלש ולוחצים עליו מתוך, ואנחנו לוחצים עליו מעל יד, אלא שלנו לא נותנים ללחוץ עליו, כי אותנו מפנים, גם אם אנחנו יושבים שני אנשים. אני בת 71, מה שנקרא מה'חתיארים', אבל אני ממש לא, אני סגן אלוף כמו שאמרת, אני לא מתהדרת בזה, אבל לצורך העניין. איתי יושב אלוף משנה בגילי, הוא על כיסא, אני על שפת מדרכה, עם דגל ושלט קטן. אין לנו זמבורות, לא הבאתי איתי את האקורדיון מהבית, לא חצוצרות של הבנים שלי, יושבים. עכשיו, מגיעה משטרה ואומרת לנו 'תלכו מכאן', עכשיו, זה כבר במרחק של 80 מטר מהבית שלו, כי אתם יודעים שיש מסך שחור ויש מחסום פלדה גדול שאפילו למאבטחים קשה לפתוח אותו, אז במשך היום, יש עוד מחסום קטן על גלגלים שמתנייד, אנחנו יושבים רחוק והם רוצים להרחיק אותנו עוד יותר".
אני מבין שהרצון להרחיק אתכם הוא כי ביתו של גנץ לא מוגדר כמעון הרשמי שלו, ולכן זה בית פרטי, והמשטרה נוטה שלא לאפשר הפגנולת מול בתים פרטיים של אישי ציבור.
"על זה חילוקי הדעות. הבית של גנץ בהסכם הקואליציוני מוגדר כביתו הרשמי, כי הוא לא רצה לעבור לירושלים. מעבר לכך, על יד ביתי הפרטי למשל, לא הקימו מסך שחור, ובטח גם לא ליד שלך לא הקימו מסך שחור ושערי פלדה מכל צדי הרחוב. דיירי הרחוב נכנסים רק עם תעודות זהות. יש לך כזה על יד הבית? אני מניחה שלא".
אבל צריך להבחין בין אבטחה, ופה רוצים לאבטח את גנץ ואת יכולה להבין למה, לבין ההגדרה שזה מעון רשמי שבו הוא מארח ראשי מפלגות, ראשי מדינה, מקיים שיחות עבודה וכו'.
"בדיוק זה העניין, שבביתו זה הוא מארח את ישיבות המפלגה שלו, את ישיבות הסיעה שלו בדיוק בבית הזה, ורק לפני שבוע, אם אני טועה, זה לפני 8 ימים. סדר הימים קצת מטושטש בכלא. אני אצל גנץ הייתי עם אמיר השכל 3 פעמים, פעם ראשונה קיבלנו מים קרים ממנו לשתות, פעם שלישית, אמיר חטף בוקס בחזה מהמאבטח של גנץ, לא התפרע ולא כלום".
כשהשוטרים עוצרים אותך, מה האמתלה הרשמית?
"הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואי ציות לשוטר".
ואת ממש יושבת בתא מעצר או שזה לקחת לתחנה ולשחרר?
"על זה בדיוק אני רוצה לדבר, הם ניגשים אלינו, הם קשוחים מאוד. מחייבים אותנו ללכת חצי קילומטר משם בערך, ואז אני אומרת, 'אוקיי, אני אסע הביתה, ,אני אפגין ליד הבית שלי, שהוא גם כן בית יפה, נחמד, קומה רביעית', אבל לא, אנחנו נשארים שם. חלקנו מוכנים להתפנות, והולכים להפגין שם במרכז ראש העין".
מול הבית של מירי רגב.
"זה קרוב מאוד. מהבית של מירי רגב גולשים אלינו מדי פעם ביביסטים, אתמול אחד נמלט לשם".
לא הייתה פנייה ממירי רגב להפגין גם ליד הבית שלה? כי בכל זאת, היא כאילו נשכחה פה.
"היא באמת נשכחה. אני רוצה להגיד לכם משהו, אני מדברת בציניות קצת ובהומור, אבל כל מה שאני אומרת, מדויק, מדויק לגמרי. וכשאני אומרת לכם שיורדים ביביסטים, מזהמי פה שלא שמעתם כאלה, אני ברדיו לא מסוגלת לצטט מה אמר לי מישהו, למה הוא בילה איתי בתל ברוך, כי מי אני, זו לא רמה. והם גולשים בחושך משם אלינו, וגם אתמול היה כזה אירוע. ואז מי שרוצה, מתפנה. ואני אומרת, לא, אני באתי למחות מול גנץ שרימה אותי, גנב את קולי, לא רק שעשה את הקואליציה הזאת, גם מדי פעם בהצבעות תוקע עין. אנחנו לא מאמינים שזה מה שיקרה, והוא מצביע".
תוך כדי שאנחנו מדברים, אני מדבר עם אנשיו של גנץ, ונמסר לי מהם, ואני גם יודע שזה נכון, ואני לא חשוד בסיקור אוהד לגנץ בחודשים האחרונים, שבני דיבר עם השר אוחנה, והעביר גם מכתב רשמי שהוא מבקש מהמשטרה לאפשר להפגין ולנהוג שם ביד מרחיבה, וכנראה שפשוט השר אוחנה רוצה לצאת מגדרו כדי לעזור לבני, אמרתי את זה בציניות, או שהם רוצים להמחיש על הגוף שלכם, בעצם להצדיק את ההתנהגות של המשטרה גם בבלפור.
"אני רוצה להגיד לך, באחת ההפגנות בירושלים, הם הגיעו חמושים כולם בכלי נשק, מעבר לאקדח, בכלים ארוכים. ניגשתי למפקד המשטרה, ככה עמד לידי, אמרתי לו, 'תגיד, אני יכולה שאלה?', אמר לי, 'כן', אמרתי, 'תגיד, מה לעשות כדי שהשוטר הזה סוף סוף יירה בי?', אז הוא אמר, 'לא, זה לא יקרה', אמרתי, 'אז תגיד לו שכשהוא בא לשמור עלינו, יורידו את הרובים האלה'. בפעם הבאה, הם לא היו, אני לא יודעת אם בגללי או בגלל מישהו אחר. אבל אני חוזרת לראש העין, כי זה סיפור אחר. בראש העין, הם לא נותנים לנו לשבת שם, ואז מי שלא מוכן להתפנות, מפונה. עכשיו, אני מפאת גילי המופלג, לא נותנת להם לגרור אותי, ואני נכנסת עם דגל מונף ביד לניידת, ואז אנחנו מגיעים לשם. אני רוצה להגיד מילה שאני מקווה שלא תבולע להם, למרות שאני יודעת שכן, הם מתייחסים אליי ואל יובל סלע, שאיתו נעצרתי בפעם האחרונה, בשיא הנימוס, בשיא האדיבות, אפילו נתנו לנו לשבת יחד, בניגוד לזה שגברים ונשים נפרדים".
קיבלתי את המכתב של גנץ - 'בהמשך לשיחה שהתקיימה כעת בין שר הביטחון לשר לביטחון הפנים, שר הביטחון סבור כי בכפוף למגבלת הביטחון, מאשר את חופש הביטוי'. בקיצור, תשמעי, ידו של החליפי עצמו לא במעל הזה לדעתי.
"אני עכשיו לא על המעל, אני עכשיו על המשטרה ועל מי שמשסה אותה נגדנו. יש לי שני דברים בעניין המעצרים שלי - אחד זה המעצר שלי, שבו גוזלים את זמני. אם אתה עוצר אותי, ואתה חושב שאני חשודה ואתה חוקר אותי, ואתה מוצא באמת שאני אשמה - קח אותי לבית המשפט בבוקר, אזוקה, כבולה, עם כיסוי על העיניים אפילו אולי, ושיאשים אותי בית המשפט, הם לא עושים את זה, כי 400 עצורים כבר שוחררו בלי שום כתב אישום, בלי שום הגבלות, בלי שום דבר. אם אני לא תחת חקירה, גזלת את זמני היקר".
אבל זו טכניקה של המשטרה בהמון דברים. אני מכיר את כל אלה שנעצרים בהר הבית - נעצרים, מביאים אותם למשטרה, ומשחררים אותם.
"אולי זה לא בסדר, קדימה, אני לא מדברת רק על עצמי. היום אני מספרת את הסיפור שלי".
מה עשית בצבא?
"אני הייתי קצינת שלישות כשהקימו את החיל. אני הייתי קצינת ת"ש ונפגעים ברמת הגולן במלחמת יום כיפור. אנקדוטה - תוך כדי שאני עומדת על המדרכה, ניגשת אליי מישהי, ואומרת: 'שולה, חדרה?', גרנו יחד באותו חדר במלחמת יום כיפור ב'נפאח', לא התראינו מאז".
את רואה 'שעת נעילה'?
"לא, בכוונה לא".
את לא רוצה לפתוח פצע?
"זה שמור ומוקלט לי. אני קצת ארגע ממה שאני עוברת בערבים ואני אשב לראות את 'שעת נעילה', שמאוד מדאיגה אותי".
יש שם אפילו קצינה שחוזרת ל'נפאח' בניגוד להוראות, היא קצינת שלישות, מישהי משחקת שם את תפקידך בלי שאת יודעת.
"אני לא הייתי קצינת שלישות שם, הייתי ת"ש ונפגעים, אבל לאחר מכן, הייתי קצינת שלישות בכל מיני יחידות. הייתי ראש לשכה של חיים לסקוב, הייתי מפקדת קורס קצינות ראשון, שני ושלישי של חיל השלישות, אחר כך למדתי מערכות מידע, והייתי בצוות שמיחשב את השלישות. היינו באוגדה 194, ויום אחד שרפו את כל הניירות שם, והמחשבים שלנו יצאו לדרך".
את בטראומת יום כיפור?
"לא יודעת להגיד 'בטראומת', אני, בגלל יום כיפור נשארתי בצבא. למדתי ולא התכוונתי בכלל להישאר בצבא. זאת הייתה הרפתקה של שנה, אם אני אצליח ללמוד בערב או לא אצליח ללמוד בערב. הוריי היו גם נורא גאים בזה, אני דור רביעי בארץ. הסבים שלי גרו בחדרה וקבורים בתל חי. ההורים שלי היו יותר גאים בשירות הצבאי שלי מאשר..."
איזה סיפור את שולה, את לא הפרופיל הרגיל של 'השמאלן הבוגדני' הרגיל.
"אני סיפור, אני יושבת כל ערב ומבזבזת את זמני, כשאתה לוקח אותי מהניידת, מושיב אותי בכלוב ל-3, 4, 5 שעות, גם אם אתה סימפטי אליי, איפה נשמע דבר כזה? אתה גונב את זמני, אתה מעניש אותי. בעצם המשטרה הפכה לגורם מעניש. זאת אומרת, אני לא הייתי טובה לה בעין, הענישה אותי, שמה אותי בכלוב. אני מתחלחלת".