"אין בארץ דיון אמיתי בכל הנוגע לביטחון ישראל. המציאות היא שיש טרור שמתכוון להשמיד את ישראל, וצריך להתמודד איתו". כך אומר אלוף (במיל') מתן וילנאי, לשעבר סגן הרמטכ"ל, שכיהן בשורה של תפקידים צבאיים ופוליטיים וכיום משמש כיו"ר ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל", תנועה בלתי מפלגתית שחברים בה יותר מ־300 בכירי מערכת הביטחון בדימוס.
התנועה מקדמת בבסיס רעיונה היפרדות מהפלסטינים, מתוך הבנה שרעיון "שתי מדינות לשני עמים" יתרום לביטחונה של ישראל ויבטיח את צביונה של המדינה לדורות הבאים. "אנחנו לא נכנסים לתוך הפוליטיקה ולא מתעסקים בפוליטיקה", אומר וילנאי, "אני וחבריי לא מתכוונים להיבחר לשום תפקיד, והמטרה שלנו היא לא לשכנע אנשים להצביע למפלגה כזו או אחרת, אלא להסביר את הרעיון בבסיסו ואת חשיבותו הרבה לביטחונה של ישראל ממקום נטול אינטרסים. הרי במדינה דו־לאומית יהיה רוב ערבי. לזה אבותינו התכוונו כשהגיעו לארץ? זה מה שאנחנו צריכים, עוד מיליוני אנשים?".
רעיון "שתי מדינות" נדמה שהתרחק, מכיוון שעד לא מזמן דיברו פה בכלל על סיפוח.
"נושא הסיפוח, שפעם היה תקוע בשולי הימין ההזוי, פתאום הונח על השולחן. שום ראש ממשלה לפני כן לא העלה את הרעיון הזה, ובן לילה הוא נעלם בעקבות ההסכם עם האמירויות. זה, קודם כל, היה הדבר הנכון לעשותו. סיפוח הערים הפלסטיניות למדינת ישראל, שישנה את המאזן השברירי בתוך המדינה, הוא פשוט רעיון בלתי נתפס. כאן היה מקום לדיון חריף וקשה שצריך לעשותו לא בכלי התקשורת, אלא מתוך דיון מעמיק אמיתי של מנהיגים. ראיתי לא מזמן את ספרו של פרופ' חגי ארליך, שעוסק בסיפוחים במזרח התיכון. המציאות היא שכל סיפוח שכזה בעבר הביא למלחמות מיותרות".
וילנאי מצר על השיח הפוליטי שמונע מבכירי המערכת לראות את הדברים נכוחה, אף שהם מבינים את ההשלכות הקשות - לדבריו - על ביטחון ישראל. "יוצא לי להיפגש כמעט עם כל חברי המפלגות, ואני מופתע בכל פעם מחדש לראות עד כמה אנשים מבינים אותנו ומסכימים איתנו - משמאל, ויש גם מימין, שמודים שייתכן שאין פתרון אחר. אלא שאת לא שומעת אף פעם מהצד הימני של המפה פתרונות מעשיים מלבד 'יהיה בסדר'".
לתפקיד יו"ר ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל" הגיע וילנאי אחרי שכיהן כשגריר ישראל בסין והיה מנותק זמן מה מהפוליטיקה המקומית. "בתקופת כהונתי כשגריר זכיתי לראות מהצד את מה שלקחתי תמיד כמובן מאליו על ישראל", הוא אומר. "ישראל היא מדינה חזקה, וראיתי את זה בבירור דרך העיניים של שאר העולם, שמביט עלינו כעל מדינה קטנה, שעומדת על שלה ושמתמודדת בעוצמה בעניינים ביטחוניים יחד עם כל הנושאים האחרים".
כשחזר ארצה מסין, פנה אל וילנאי מייסד הארגון אלוף (במיל') אמנון רשף, וזה נענה בשמחה. "מדובר בארגון של אנשים שגדלו איתי יחד במערכת הביטחון, בין אם במוסד, בשב"כ או במשטרה, עדיין גדלנו כולנו באותה חצר. הצטרפתי מתוך אמונה שיש במדינה חוסר עצום בדיון עמוק ואמיתי על מהותה של מדינת ישראל, ואצלנו מדברים קודם כל על ביטחון. אנחנו המדינה היחידה בעולם שנמצאת בסכנה קיומית, ועד כמה שזה מוזר לומר זאת בנובמבר 2020, אחרי יותר מ־70 שנה שהמדינה הזו קיימת, זו האמת. יש כוחות בעולם שרוצים שמדינת ישראל תיעלם. הם אולי לא מבינים את המשמעות של זה, אבל הם מתכוונים לכך".
האם אתה סבור שניצחונו של ג'ו ביידן ידחוף את הישראלים והפלסטינים בחזרה לשולחן המשא ומתן?
"קודם כל, את ביידן פגשתי מספר פעמים כשהייתי שר, ונתתי לו ספרים של אבי (ההיסטוריון זאב וילנאי - ט"ל). הוא אוהב ישראל אמיתי, ואין לי ספק בזה בכלל, הוא ידיד אמת, ולדעתי אנחנו נרגיש את זה מהר מאוד. מנגד, אני לא מקנא בו על ערימת הנושאים שעומדים בפניו כרגע. יש קורונה בארה"ב, ויש לו בעיות כבדות להתמודד איתן. אני לא יודע מתי הוא יגיע לנושאי המזרח התיכון, אבל יודע שהעמדות שלו חופפות את העמדות של 'מפקדים למען ביטחון ישראל'. אני מקשיב לו, מכיר את דרך החשיבה שלו ויודע במה מדובר. כמו כן, הוא יביא לבית הלבן משהו פחות צעקני ויותר מאוזן".
עד כמה חשובה לדעתך השפעתם של הסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין?
"קודם כל, ההסכמים חשובים מאוד. לא רק כי הצליחו להוריד את סיפור הסיפוח מהשולחן, אלא גם כי כל מדינה ערבית שמכירה בקיומה של מדינת ישראל - זה ניצחון שלנו".
ביטחון תחילה
ביוני 2016 פרסם ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל" את מתווה "ביטחון תחילה", הקורא להיפרדות אזרחית מהפלסטינים תוך המשך השליטה הצבאית בשטח. "התוכנית אומרת דבר פשוט: הם שם, אנחנו כאן. בין ירדן לים התיכון יש מיליוני ישראלים ומיליוני פלסטינים שחיים אחד בתוך השני. אין ספק שהכוח בידינו - לא רק כוח צבאי אלא כל מה שנובע מזה, הכלכלה, התרבות, החברה", מסביר וילנאי ומוסיף: "צריך להחזיר את השיח בנושא. בכל יום שעובר ולא מתעסקים בעניין הפלסטיני אלא דוחקים אותו הצדה, אני מתדרדרים למדינה דו־לאומית, שזה סופה של ישראל כמדינה יהודית. אי אפשר להתעלם ולהתחמק מהבעיה, כי הציבור לא אוהב לדון בזה. אנחנו לא יודעים איך לפתור את הבעיה, אבל אנחנו יודעים אילו צעדים יש לעשות כדי לא להחריף אותה, וכשאנחנו אומרים 'ביטחון תחילה', אנחנו מדברים קודם כל על היפרדות, על מנת לא להחריף את הבעיה".
לארגון אין אוריינטציה פוליטית, אבל אי אפשר להתעלם מהכיוון שאליו נושבת הרוח. אתם בכוונה לא מדברים על שמאל?
"תנועת המפקדים היא במובהק ללא צביון פוליטי־מפלגתי. באופן אישי, אני מהצד המרכזי־שמאלי של המפה, וזה לא סוד. אבל הדבר היחידי שמעניין אותי זה ביטחון ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. אין דבר יותר חשוב מזה מבחינתי, וכך אני רואה את העולם.
"הצליחו להפוך את השמאל לדבר שלילי, שמאל שווה בוגד. מה פתאום בוגד? בגלל הדיון השטחי הזה יש מקום לארגון 'מפקדים', מכיוון שגם אנחנו - בדיונים הפנימיים - מתווכחים בינינו לבין עצמנו, ואפילו תוהים מה תהיה ההשפעה שלנו על השיח ועל מקבלי ההחלטות".
אי אפשר להתעלם מכך שמזכירים לרעה את אוסלו בכל פעם שעולה האפשרות להידברות מול הפלסטינים.
"מזכירים כל הזמן את אוסלו ושוכחים לומר שהיחיד שעשה את זה באומץ רב בזמנו היה מנחם בגין בהסכם עם מצרים. אנשים לא יודעים את זה, אבל הסעיפים הפותחים של הסכם קמפ דיוויד נוגעים בעניין הפלסטיני, ולמעשה התשתית של אוסלו נמצאת שם בהסכם שבגין חתם עליו. הוא הבין שהעולם הערבי לא יכול להתעלם מהמצוקה של הפלסטינים. כל השיטה שאנחנו פועלים בה כיום מבוססת על אוסלו. השיטה הזו אומרת - פלסטינים דואגים לפלסטינים, ישראלים דואגים לישראלים, ישראלים דואגים לביטחון - זה ברור לגמרי. לכן עם כל הציניות הזאת, הממשלה הזו חיה על אוסלו".
עד כמה משתפים איתכם פעולה?
"קודם כל, מקשיבים לנו. אנחנו שמים את הדברים על השולחן ולא נכנסים לפוליטיקה. בעצם, אנחנו היחידים, למעט מכוני מחקר שנמצאים בשטח ומנסים להשפיע על מנהיגים. אני מוציא מכתבים לחברי הכנסת על מנת לייצר את השיח הציבורי בעניין. אנחנו כאנשי ביטחון שעוסקים בכך עשרות שנים אומרים למקבלי ההחלטות שכך המצב צריך להיראות. והם דנים איתנו. אני לא מכיר כאלה שאמרו שאנחנו טועים".
מלבד הפנייה למקבלי החלטות יש בכם רצון לעורר מודעות גם בקרב הציבור הרחב?
"אחרי שהשקענו בכך לא מעט מחשבה, הבנו שהכיוון שלנו הוא בהחלט גם הקהל הרחב, מתוך רצון שיבין את חשיבות המהלך כשהוא נקי משיקולים פוליטיים. הייתי בפוליטיקה למעלה מעשור, הייתי שר, חבר כנסת, סגן שר ויו"ר ועדה בכנסת, אני מכיר את כל השטיקים הפוליטיים האלה ואת הלחצים שהפוליטיקאים נמצאים בתוכם. ארגון 'מפקדים' משוחרר מזה. אני לא מתכוון להיבחר לשום מקום, אלא רק לומר לציבור מה נכון לעשות, וכאן טמון היתרון העצום שלנו".
אני מבינה שאין סיכוי שתחזור לפוליטיקה.
"אף על פי שאני מקבל כל הזמן הצעות לפוליטיקה, אני לא מתגעגע, אי אפשר להתגעגע למקום כמו הפוליטיקה".
דיברנו על הרשות הפלסטינית, אבל מה קורה עם רצועת עזה? איך משפרים את המצב ומספקים בד בבד ביטחון לעוטף המוכה?
"הטיפול בעזה, כמו הטיפול ביו"ש, מאוד מורכב ובנוי ממספר נדבכים, כשהראשון והעיקרי בהם הוא לשפר את המצב הסוציו־אקונומי בשניהם גם יחד. ביו"ש המצב משופר יחסית למה שקורה בעזה. אני מכיר לצערי את עזה היטב. ביליתי שם למעלה מעשר שנים מחיי. כל מי שנמצא שם חי פיזית - פשוטו כמשמעו - בזבל, ללא שום יכולת לצאת החוצה ובקושי לנוע בתוך הרצועה. יש מתח עצום ואבטלה, ובזה צריך קודם כל לטפל.
בדיוק כמו תוכנית מרשל אחרי מלחמת העולם השנייה, שבאה לשקם את אירופה, כך צריך לעשות בעזה. אין אחד שלא מבין את זה, גם ראש ממשלת ישראל מבין את זה.
"אבל ברגע שאתה עושה את זה אתה חייב להכניס את הרשות הפלסטינית לעניין. חמאס הוא המסוכן מבחינתנו, ויש צורך להכיר ברשות כצעד ראשוני. זו התחלה של תוכנית פעולה, ואם לא, אנחנו ניגרר למבצע צבאי אחר מבצע צבאי, שמוצלח ככל שיהיה - הוא לא יפתור את הבעיה. אי אפשר לפתור ככה את הטרור. מה שקורה כרגע הוא שהממשלה כל הזמן משחדת את חמאס בכספים לא שלה על מנת שיהיה שקט, וזו לא מדיניות - זה חוסר מדיניות".
נפגשת עם רה"מ נתניהו בעניין?
"לא בעניין הזה. לתפקיד נכנסתי רק בפברואר האחרון. אבל אמנון, מייסד הארגון, ישב עם ראש הממשלה יותר מפעם אחת והציג לו את הדברים. אף פעם לא אמרו לו שהוא טועה".
אז הכל נופל על פוליטיקה?
"חד וחלק".
ובכל זאת, עד כמה אתה אופטימי?
"אני פוגש אנשים צעירים שצמאים לדעת, ומרגיש אופטימי בעיקר בזכות הנוער שגדל כאן. הם נהדרים, והם הדבר הכי חזק במדינה הזאת".