1959, ההיערכות לבחירות לכנסת הרביעית. במפא"י חגגה אז הוועדה המסדרת, שבין השאר היה עליה לקבוע את נציגי התנועה הקיבוצית ברשימה לכנסת. במקום ה-32 הוצב אז אהרן ידלין הצעיר מקיבוץ חצרים, בעוד שהרחק אחריו הועד המקום ה-48 ליוסף אפרתי מקבוצת גבע. אז באה לידלין סנטה יוספטל, מזכירת איחוד הקבוצות והקיבוצים וביקשה ממנו להחליף מקום עם אפרתי. "הוא ותיק יותר וגם סגן שר החקלאות", נימקה.

אם פוליטיקאים אחרים היו נעמדים על רגליהם האחוריות ודוחים את הבקשה, ידלין, שמעודו לא הדליק מדורות, נענה בחיוך. בבחירות דאז זכתה מפא"י "רק" ב-47 מנדטים והג'נטלמן מחצרים נשאר בחוץ. חצי שנה הוא המתין בסבלנות עד התפטרותו של אהרן בקר, אז יו"ר האיגוד המקצועי בהסתדרות ובגיל 34 הוא החליפו בכנסת.

לכאורה, זהו סיפור שולי, אבל יש בו כדי להעיד על דרכו השקטה של אהרן ידלין, זקן השבט של תנועת העבודה, שהלך אתמול לעולמו בגיל 96. ידלין, מי שהיה שר החינוך והתרבות השביעי וחתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2010, ייזכר כפוליטיקאי מזן נדיר בפוליטיקה הישראלית שטופת היצרים והמאבקים הכוחניים.

לפני שש שנים, ביום הולדתו ה-90 ועם הופעת ספר הביוגרפיה המקיף שלו, מאת רוני כוכב-נהב, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הגעתי עם הצלמת מירי צחי, מנוחתה עדן, אל מעונו הצנוע של ידלין בחצרים. שם, מוקף בספריו הרבים, הוא פרש בפנינו את יריעת חייו, שראשיתה במושב בן-שמן, כבנם של הורים יוצאי בסרביה, שעלו בעלייה השלישית. בעקבות עבודת ההוראה של אביו ילדותו של ידלין עברה ברחובות ונעוריו - בחיפה. 

שם, בעת לימודיו בריאלי, הוא דבק בתנועת הצופים ובערכיה. "בעיניי זאת תופעה ויטמינית", אמר בראיון. "הוויטמין ערכו באיכות, לא בכמות והוא קובע את חשיבות המזון. כמו שמזון בלי ויטמינים לא שווה כלום, גם חברה בלי תנועות נוער איננה חברה ראויה".

ב-46' היה ידלין בן ה-20, אז מזכיר פלוגת עבודה בגדרה, ממשתתפי מבצע הקמת 11 הנקודות בנגב, שתכליתו הייתה קביעת עובדות בשטח לקראת מדינה יהודית עתידית ובמסגרתו היה בין מקימי קיבוץ בארי. "חשנו את משק כנפי ההיסטוריה בישימון הקדומים של הנגב", סיפר ידלין, שבתש"ח נמנה עם כוחות המגן של משקו.

בפילוג בתנועה הקיבוצית עבר ידלין לחצרים, גם כן מ-11 הנקודות ונשאר בו עד כלות ימיו. "כמפא"יניק, לא יכולתי להישאר עם חברי מפ"ם שהביעו הזדהות עם ברית המועצות", הסביר ידלין, שיצא ללימודים באוניברסיטה העברית והיה ממקימי מכללת בית ברל.

ב-64' החלה כהונתו הממושכת כסגן  שר החינוך, לצד זלמן ארן ולאחר מכן לצד  יגאל אלון, מפקדו הנערץ בפלמ"ח. "כסגן ובהמשך כשר לא הייתה ולו שביתה אחת בזמני", ציין ידלין, שהיה מוכר כנוח לבריות. לצד פועלו הרב במשרד, הוא היה מעורב בעל כורחו בשערורייה ברוח בימים ההם.

"לא אני הייתי זה שנתן את ההוראה", העיד בחיוך וצלל אל ה-10 בינואר 66', עת ניצב על במת הכנסת וכסגן שר החינוך והתרבות השיב לשאילתא לגבי ביטול הופעות הביטלס בארץ, באומרו ש"מבחינה אמנותית אין לקבוצת זמרים זו ערך ראוי לשמו" והוסיף: "הופעות הלהקה בכל מקום מלוות בצריחות היסטריות, בהשתוללויות ובהתפרעויות של בני-נוער".

"אמרתי בכנסת את מה שהיה ידוע אז על הביטלס", טען. "ההחלטה למנוע את בואם ארצה הייתה של ועדה בין-משרדית. כיום, לא הייתה מתקבלת החלטה כזאת".

שבע שנים כסגן שר הספיקו לו והוא עבר להיות מזכ"ל העבודה, תפקיד שהביאו להיות מעורב ב"מטבח" המיתולוגי של ראש הממשלה גולדה מאיר, כשבניגוד לרבים אחרים הוא ידע להסתדר איתה. אשה קשה? - "אשה סמכותית", תיקן.

בזכרונו של ידלין הייתה חקוקה הדרמה סביב מלחמת יום הכיפורים: "כשבמאי 73' נערך תרגיל גדול של הצבא המצרי, הייתי כחבר ועדת החוץ והביטחון בין אלה שהתריעו על כך שהולכת להיות מלחמה. הושמעה ביקורת עלינו, המתריעים, על בזבוז הכסף שכרוך בגיוס המילואים.

"גולדה הייתה במלחמה ההיא כמו צור סלע, ממש גיבורה. היא צידדה ברמטכ"ל דוד אלעזר, שקרא ערב יום הכיפורים לגייס את כל הצבא, בניגוד לשר הביטחון, משה דיין, שדרש לגייס שתי אוגדות בלבד. מביניהם דיין היה זה  שאיבד את העשתונות והביע חשש מפני חורבן בית שלישי".

"ועדת אגרנט שגתה במסקנותיה", ידלין היה משוכנע. "לדדו, שניהל מצוין את המערכה, נעשה עוול. הוא דרש הפצצה מונעת והדרג המדיני לא אישר לו. אחרי שאנחנו, המערך, ניצחנו גם בבחירות לכנסת השמינית, כשדרשו מגולדה לוותר על דיין, היא סירבה. 'אני הקודקוד', היא לקחה אחריות ומותשת מהמשא ומתן הקואליציוני היא התעקשה להודיע על התפטרותה. לא עזר שקראתי לה - 'גולדה, הישארי!' 'אינני יכולה יותר', אמרה וטרקה את הדלת".

"רבין היה מעולה בתור ראש-ממשלה", קבע בנחישות ידלין, שסבר שיגאל אלון היה המועמד הטבעי להחליף את גולדה. "כל הדיבורים שהוא היה טירון וכשל בכהונתו הראשונה, בניגוד לכהונתו השנייה, לא היו אלא קשקוש. רבין הנהיג ממשלה של הישגים. כשהיה צורך לבנות את צה"ל מחדש אחרי המלחמה הכי קשה שהייתה לנו תוך כדי החלפת האווירונים שנפלו והטנקים שנשרפו, זה לא בא אצלו על חשבון החינוך. ההפך מכך. בתקופתו המערכת נהנתה מתנופה שבה בין השאר הנהגנו יום לימודים ארוך עם מפעל הזנה בבתי הספר, מה שממשלת הליכוד ביטלה".

באופן לא מפתיע ידלין ראה בכהונתו כשר החינוך והתרבות בממשלת רבין הראשונה גולת הכותרת של פעילותו הציבורית. "זה לא בגלל התואר 'שר' כמו בגלל האפשרות להשפיע במה שאני רואה כתחום החשוב ביותר והגורלי ביותר במדינת ישראל", הבהיר. "תמיד ראיתי בתפקיד הזה מלאכת-קודש, שעושים אותה בחרדה וגם בתקווה גדולה".

מסתבר, שידלין, החתום על כמה מהפכות כשר החינוך, לא הופתע ממהפך 77'. "חילופי שלטון הם חלק מהדמוקרטיה", סבר. "זאת, מה גם ששלטון ממושך מדי עלול לגרום הסתאבות. תמיד יש להקפיד על והצנע לכת ועל ריסון היצר, מה שאין לומר על ממשלת בגין, שהביאה עלינו אינפלציה איומה וסיבכה אותנו  באסון מלחמת לבנון הראשונה".

בינואר 79', חודשיים לפני יום הולדתו ה-53, פרש ידלין סופית מהכנסת, שעה שנענה לקריאת משקו, חצרים, לתרום שם את חלקו. ידלין חזר הביתה, לתורנות המטבח וחדר האוכל ונצפה במכנסיים קצרים כשהוא שוטף כלים במכונת השטיפה האוטומטית ומחלק את הארוחות לחברים. בין השאר הוא עבד בנוי, עסק בהוראה בבית הספר האזורי "אשל הנשיא" והיה מזכיר הקיבוץ עד שב-85' נקרא שוב לדגל, הפעם כמזכיר התק"ם, תפקיד שבו פעל למחיקת חובות הקיבוצים במשבר מניות הבנקים.

ידלין חי בצנעה במרחק צעדים מ"נטפים", מפעל הטפטפות המשגשג של חצרים. "אני גאה על כך, שבניגוד לקיבוצים רבים נשארנו קיבוץ שיתופי בכל מובן", אמר. "הקיבוץ שלנו מבוסס על אחריות הדדית מוחלטת, כשכל ההכנסות, לרבות מלוא הפנסיה שלי, נכנסות לקופה משותפת וכולנו נהנים מתקציב, הניתן מתקציב הקיבוץ, תוך כדי התחשבות בצרכים האישיים".

הוא האמין בכל לבו בהמשכיות של חזון הקיבוץ ושל הפרחת השממה בנגב. "ברור לי שהחברה בכללה איננה קומונה או קיבוץ, אבל אי אפשר להשלים עם הפערים החברתיים, ההולכים וגדלים", הצהיר בקולו הרך. "תמיד דיברתי נגד חרפת העוני וגאוות העושר".

"המפא"יניק האחרון", היו שכינו את ידלין, שהמשיך למלא תפקידים ציבוריים עד גיל מתקדם ולהגיע בתחבורה בציבורית לאירועי תרבות הרחק מחצרים. "אברך משי", כינה אותו ראש הממשלה לוי אשכול בהומור היידישאי שלו. אבל נראה שיותר מכל הקפיד ידלין למלא את שבועת הצופה מילדותו. לאמור: "הנני מבטיח הבטחה שלמה/ לעשות כל מה שביכולתי/ למלא את חובתי לאלוהיי ולמדינתי/ לעזור  לזולתי בכל עת/ ולקיים את מידות הצופה'..."