יומיים בלבד לפני הבחירות התייצב איתמר בן גביר אל מול המצלמות והודיע כי הוא דורש את תיק ביטחון הפנים. יו"ר עוצמה יהודית זיהה את הבעיה שמדאיגה ציבור רחב במדינה - הביטחון האישי - ועם הטיקט הזה הוא רץ בקמפיין הבחירות האחרון. הוא שיבץ ברשימתו את אלמוג כהן, ממייסדי הוועד להצלת הנגב, ארגון הנלחם בפשיעה בנגב. הוא שיבץ גם את תא״ל צביקה פוגל, חבר תנועת הביטחוניסטים, בניגוד לשותפו בצלאל סמוטריץ׳, שהתברבר בניווט של הציונות הדתית, לא מיקד מטרה ולא החליט אם התיק הבכיר שהוא מעוניין בו הוא האוצר או הביטחון.
בן גביר, לעומתו, לא התעסק בבכירות התפקיד, אלא התמקד בבעיה שהוא מבקש לתקן - הביטחון הלאומי של הציבור בישראל. לכן, ובאופן לא מפתיע, דווקא בן גביר, מכל השותפים הטבעיים של בנימין נתניהו שמתעסקים בגודל ובמספר התפקידים, היה זה שחתם על ההסכם הקואליציוני הראשון. בן גביר, למעשה, השתלט על כל מוקדי הכוח הקשורים לביטחון הפנים: המשרד לביטחון הפנים עם סמכויות נוספות על מג"ב איו״ש, הרשות לאכיפה במקרקעין והמשטרה הירוקה.
במשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי - משרד עתיר תקציבים נוחים לתזוזה - יוכל בן גביר להשקיע תקציבים בערים המעורבות ולהילחם בפרוטקשן בערי הספר שלא זוכים לטיפול הולם של המשטרה. אפילו במשרד המורשת שקיבל הקפידו בעוצמה יהודית להדגיש שיטפלו בכל אתרי המורשת והעתיקות בישראל, כולל ביהודה ושומרון, ויעסקו בפיתוח ובשימור ההיסטוריה של עם ישראל. בן גביר השלים את ההשתלטות, כשקיבל את ועדת ביטחון הפנים של הכנסת. כשהשר ויו״ר הוועדה מאותה המפלגה, יותר קל להתגבר על הקשיים הצפויים להגיע מהכנסת, בדומה למה שעשה אביגדור ליברמן, כשלקח את תיק האוצר וראשות ועדת הכספים לישראל ביתנו מפלגתו.
בן גביר עמד במטרה, אך כעת, עם כניסתו ועם כניסת יתר חבריו לתפקידים המיוחלים, הם יצטרכו להתמודד עם הבעיה עצמה. הם צפויים להיתקל בקשיים רבים ולהבין שמה שרואים משם לא רואים מכאן, הקלישאה הידועה. בן גביר יצטרך להתמודד עם ראש ממשלה מנוסה שמציב שיקולים בינלאומיים על פני הבטחות בחירות, ושהוא גם יריב פוליטי שכבר הוכיח כי הוא לא מתלהב לראות את שותפיו הקואליציוניים נוחלים הצלחות.